אברבנאל על יחזקאל טז:א

הנבואה השישית תחילתה בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה וכו' עד ויהי דבר ה' אלי לאמר מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בוסר. ויש בנבואה הזאת תשע פרשיות. הראשונה, בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה. השנית, כה אמר ה' יען השפך נחשתך. השלישית, ושומרון בחצי חטאתיך. הרביעית, כי כה אמר ה' ועשיתי אותך. הה', ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם חוד חידה. הו', אמור כה אמר ה' אלקים התצלח. הז', ויהי דבר ה' וגומר אמור נא לבית המרי. השמינית, לכן כה אמר ה' אלקים חי אני. התשיעית, כה אמר ה' אלקים ולקחתי. ויש בפסוקי הפרשה הזאת לשאול שש השאלות:

השאלה הראשונה באומרו מכרותיך ומולדותיך מארץ הכנעני אביך האמורי ואמך חתית, כי הנה הכנעני היא אומה בפני עצמה והאמורי היא אומה אחרת נבדלת ממנה ואם היו מכורותיה ומולדותיה מארץ הכנעני איך היה אביה אמורי ואמה חתית כי כנעניים היו כולם ואם היה אביה אמורי ואמה חתית לא היו אם כן מולדותיה מארץ הכנעני כי ארצותיהם מתחלפות, ויונתן תרגם מולדותכון מארע כנענאי תמן אתגליתי לאברהם אבוכון בין בתריא והודעתיה דאתון נחתין למצרים ובדרע מרמם אנא פרקי יתכון ובזכות אבהתכון אנא מתמיך מן קדמיכון ית אמוראי ואשצי ית חתאי, וזה כולו דרך דרש הוא ואני לפרש הכתוב על פשוטו באתי:

השאלה השנית באומרו וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך, כי הנה אם אמר זה כפי המשל על מה שעשה לילדה כשמצאה מושכלת על פני השדה מתבוססת בדמיה היה ראוי לכתוב הפסוק הזה למעלה סמוך לאומרו בדמיך חיי, אבל אחרי שנזכר איך נתגדלה באומרו ותרבי ותגדלי ושבאה בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ושעבר עליה והנה עתה עת דודים וכסה את ערותה ולקחה לו לאשה למה חזר לדבר בענין התולדת וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך:

השאלה השלישית באומרו ותעדי זהב וכסף ומלבושך משי ושש ורקמה, והיא כי הנה כבר זכר כל זה למעלה באומרו ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי ואם כבר זכר זה שעשה לה למה זכרו שנית:

השאלה הרביעית באומרו ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה, וזה כי ארץ כנען אינה כשדימה ולא כשדימה ארץ כנען כי הנה כשדימה היא בבל וכל ארץ כשדים והיא נבדלת מארץ כנען ונהר פרת הוא המבדיל בין ארץ כשדים, וגם אומרו ארץ כנען הוא מאמר בלתי הגון כי מעת שמשלו בני ישראל עליה נקראת ארץ ישראל לא ארץ כנען והיה לו לומר ותרבי את תזנותיך אל ארץ לא אל ארץ כנען כי כבר היתה ארץ ישראל לא ארץ כנען:

השאלה החמישית באומרו וזכרת את דרכיך ונכלמתי בקחתך את אחותיך הגדולות ממך אל הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך, והיא כי מה הנה האחיות הגדולות ומה הנה האחיות הקטנות והנה למעלה קרא אחותה הגדולה שמרון ואחותה הקטנה קרא את סדום ואם על אלה אמר כאן יקשה אומרו גדולות וקטנות ולמעלה אמר גדולה וקטנה, ועוד יקשה אמרו ונכלמת בקחתך כי אם היתה הלקיחה להיות לירושלם לבנות נכנסות במלכותה כמו שפירשו המפרשים לא היה ראוי שיאמר ונכלמת בקחתך כי אין הלקיחה מכלל הכלימה כי הכלימה היא זמן הגלות והלקיחה לבנות היא מזמן הגאולה העתידה, ויקשה גם כן אומרו ולא מבריתך כי אף שיצדק על סדום שלא היה מברית אלקים איך יצדק על שומרון ולא מבריתך:

השאלה השישית באומרו חי אני נאם ה' אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפר ונתתיו בראשו, כי הנה צדקיהו לא הפר ברית אלקים כי אם ברית נבוכד נצר ולא בזה אלת אלקים כי אם אלת נבוכד נצר ואיך א"כ ייחס יתברך והאלה לעצמו באומרו אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפר: והנני מפרש פסוקי הנבואה הזאת באופן יותרו השאלות האלה כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד שצוה השם לנביא שיודיע את ירושלם את תועבותיה ושהנביא עשה להם משל ודמיון מילדה אחת שנולדה בשדה והושלכה שמה מתבוססת בדמיה כמו שיצאה מבטן המלאה ולא היה שם חונן וחומל עליה ולא משגיח בענינה, וקרה שעבר שמה איש נכבד ומצא את הילדה ההיא יחידה וחמל עליה והכינה ותיקנה כראוי וגדלה עד שנעשה אשה ובהגיע תורה להיות עתה עת דודים לקחה לו לאשה ופרש כנפיו עליה וכסה ערותה וקדשה וישבע לה וקשטה בתכשיטין ומלבושים ועדי זהב וכסף ועטרת זהב בראשה עד שצלחה למלוכה ויצאת שמה בגוים, ואחר כך בטחה ביופיה וזנתה על בעלה ותתן מנותיה ועריה לזונים אתה וגם בניה ובנותיה שהיו לה מבעלה נתנה לזונים, שאין ספק שהאשה אשר כזאת היא ראויה לכל העונשים ובכל ד' מיתות בית דין ראוי שתמות, כן היתה כנסת ישראל שמצאה הקדוש ברוך הוא ערום ועריה בגלות מצרים אחרי מות יוסף וכל אחיו ושלקחם הקדוש ברוך הוא לו לעם והציאם במסות באותות ובמופתים ונתן להם את התורה והמצות והניחם הארץ הנבחרת, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו וזנו אחרי אלהי נכר הארץ, ובעבור זה באו עליה האויבים ושרפו אותה באש כי הנה גדלה עון בית ישראל מחטאת סדום ומחטאת שומרון ולכן היה משפטה כמשפטיהן, וביאר מה יהיה משפטה בנבואת הנשר שעלה בלבנון הרומז לנבוכד נצר בעלותו על ירושלם והחריבה על רשעת צדקיהו האמנם הבטיח השם שמזרע המלוכה ההיא ישוב עוד מבני בניו של יהויכין יושב על כסא יהודה בירושלם וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:

ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה וכו' עד ותבטחי ביופיך: