אברבנאל על יחזקאל טז:ד

והנה לזמן שילדוך אביך ואמך ביום הולדת אותך לא תקנוך ולא עשו עמך מה שרגילים בני אדם לעשות לילד בהולדו והוא אומרו לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי שהילד בהולדו יכרתו את המעי אשר לו בטבורו שהיה קשור במעי אמו שממנו היה מקבל מזונו והוא שקרא וכן הילד רוחצים במים להסיר ממנו הזוהמה היוצאת עמו מהבטן ולפי שמשימים מלח בתוך אותם מים כדי להשקות גופו ולאמצו לכן אמר והמלח לא המלחת וכן החתל לא החתלת שהוא הכסוי בבגדי' שמכסים בו הילד אחרי תיקונו ורחיצתו כאילו נולדת בשדה שבכל הגיעול והדם שיצאת מהבטן השליכוך שמה על פני האדמה, ואומרו למשעי ענינו להחליק הבשר כי הרחיצה במים החמין מחליקה את הבשר ומעדנת אותו. וענין המשל הזה הוא שאם אדם נכבד מצא על פני השדה ילדה אחת שהושלכה שמה כמו שנולדה באותו גיעול ודם כמו שיצא מן הבטן, וחמל עליה לשלא תמות ותקנה וקשטה וגדלה ופרנסה עד שהגיע לפרקה בימי הנערות וקשטה בעדי עדים כמשפט הבנות הראויות להנשא והחומל ההוא לקחה לו לאשה ונשבע לה וכתב לה כתובה זהו תכלית ההטבה ותכלית החסד, כן אחרי מות יוסף וכל אחיו ויקם מלך חדש על מצרים (שמות א, ח) היה עם בני ישראל כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא היה שם חונן וחומל עליו והיה על פני השדה מעבידים בהם המצריים עבודת פרך בכל מיני ענוים עד שהיו קרובים למות, ובא הקדוש ב"ה וחמל עליהם והוציאם משם במסות באותות ובמופתים והביאם להר סיני ונתן להם את התורה כאילו לקח את האומה לו לאשה בקידושין וכתובה והביאם לארץ הקדושה זהו ענין הנמשל דומה למשל. ולכן אמר (ה) לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך רוצה לומר שאפילו אחד מהתיקונים שזכר לא עשו לה כשנולדה לפי שלא היה שם חונן וחומל אבל השליכוה אל פני השדה בגעל נפשך רוצה לומר במיאוס נפש, (ו) ובהיותך באותה מדרגה מהגיעול והמיאוס עברתי עליך וראיתיך מתבוססת בדמיך רוצה לומר מגוללה בדמים הרבה ואמרתי לך בדמיך חיי, רוצה לומר אף על פי שאת מגוללת בדמים עם כל זה תחיי ותנצלי, והיה הנמשל בזה כמו שאמר ואודע לכם בארץ מצרים שהשפיע נבואתו על מרים אהרן ומשה לגאלם, וחכמים ז"ל דרשו (שמו"ר יט, ו) בדמיך חיי על דם פסח ודם מילה שבזכות שתי המצות ההם יצאו מהגלות ואפשר שלכן אמר שני פעמים בדמיך חיי.