אברבנאל על יחזקאל י:ט

ואראה והנה ארבעה אופנים וגומר עד ותשא אותי רוח וכו' בעבור שייחס ענין האש לכרובים ולא לגלגל לכן הוצרך להראותו שהיו האופנים מכוונים כנגד הכרובים ונמשכים אחריהם אופן אחד אצל הכרוב אחד רוצה לומר כי כמו שהיו הכרובים שהם השכלים הנבדלים מתחלקים לארבע מחנות כן היו האופנים שהם הגרמים השמימיים מיוחדים אליהם גלגל אחד מתנועע מהנעת כרוב אחד, ושהיו ספיריים בעצמם והוא אומרו מראה האופנים כעין תרשיש ושהיו כדורים כולם זה מקיף על זה כגלדי הבצלים, (י) ועל זה אמר ומראיהם דמות אחד לארבעתם שהדמות הוא בכדוריות וזהו כאשר יהיה האופן בתוך האופן, וגם בענין הליכתם ילכו כפי הנעת הכרובים (יא) ועל זה אמר בלכתם אל ארבעת רבעיהם ילכו רוצה לומר אל ארבעת מחנות הנבדלים ילכו האופנים כפי הנעתם לא יסבו בלכתם כי המקום אשר יפנה הראש והוא הכרוב שהוא המניע וראש התנועה אחריו ילכו האופנים ההם שהם הגרמים המתנועעים לא יסבו בלכתם ממה שיניעו אותם, (יב) ובעבור שהיו האופנים והגלגלים ההם גשמים בעלי מרחקים אמר הנביא בהם וכל בשרם וגביהם רוצה למר שכל עצמותם וגביהם שהם העליונים שבהם וידיהם שהוא רמז לפעולות הבאות מהם וכנפיהם שהוא רמז לתנועותיה' כל זה הוא בכלל הגזרה שנתן בכתוב למעלה רוצה לומר אחריו ילכו לא יסבו בלכתם, ועוד אמר שהיו האופנים מלאים עינים שהוא רמז לכוכבים שבהם כמו שפירשתי במראה הראשונה, ולא נזכר כאן כל זה מהאופנים להודיע ענינם בעצמם אלא כדי לבאר שבענין בית המקדש וירושלם לא היה החרבן מחוייב מצד המערכה השמימיית בלבד כי היא נמשכת אחר הכרובים והם היו הפועלים בזה לא השמים, אבל היו נמשכים אחרי הכרובים בכל מה שהורו וחייבו בזה והכרובים היו נמשכים אחר רצון האלקי ואם כן מאת השם היתה זאת ולא מסבה אחרת.