אברבנאל על יחזקאל י:ו

ואומרו ויהי בצותו את האיש הוא סיפור ענין האש שכאשר צוה השם אל האיש לבוש הבדים על לקיחת האש בא ועמד אצל האופן שהוא הגלגל אשר צוה לו, כי הנה עם היות שצוהו השם בוא אל בינות לגלגל הנה הוא לא בא ולא נכנס שמה אבל עמד אצלו, (ז) ועם היות שצוהו שהוא בעצמו יקח מן האש בחפניו הוא לא עשה כן אבל כרוב אחד שלח את ידו ולקח את האש ויתן אל חפני לבוש הבדים, ואין הכוונה בזה ששינה מצות הבורא יתברך אלא להגיד שלא היתה ההשחתה בירושלם כל כך כמו שגזרה מדת הדין כי הוא יתברך חשך ממנו למטה מעונינו, וכן אמרו חכמים ז"ל שגבריאל שהוא לבוש הבדים בקש מן הכרוב לתתם לו כדי שיצטננו הגחלים מיד ליד ותקל הגזרה, ועוד היו בחפניו שש שנים כדי שיהיו הגחלים עוממות בידו כדי להקל עוד הגזירה שהרי נבואה זו היתה בשנה הששית ולא חרבה העיר עד אחת עשרה, (ח) ולפי שייחס לכרובים הלקיחה והנתינה אמר וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם כלומר שהם הפועלים באמת לא הגלגל כי להם ראה תבנית יד אדם הפועל בידיו כאשר עם לבבו, ואמר תבנית להגיד שהיה הכל במראה הנבואה. והותרו בזה השאלה הרביעית והשאלה החמישית ששאלתי בתחלת הנבואה: