אברבנאל על יחזקאל י:כא

אמנם הכרובים היו להם ארבעה ארבעה פנים וכנפים וידים, (כב) ודמות פניהם של הכרובים המה הפנים אשר ראיתי על נהר כבר שהיה בהם צורת שור מה שאין כן באופנים שהיה צורת כרוב, ולבאר ההבדל הזה שהיה בענין הפנים בין הכרובים והאופנים הוצרך להזכיר כאן פני הכרובים כמו שביארתי.

והיותר נכון אצלי בזה הוא שלא נשתנה כלום המרא' הזאת השלישית מהראשונה כדברי הרב המורה, אבל נשתנית התנועה שבמראה הראשונה היתה תנועת הכבוד ממקום למקום בארץ דרך הליכה מנהר כבר שבא שם כבוד השכינה לדבר לנביא לבית המקדש שהיה שם אז שוכן כבוד השם, ובזאת המראה השלישית היתה תנועתו והעתקו ממטה למעל' דרך התנשאות כי שתי תנועות אלו היו אפשריות למרכבה כמו שאמר ובלכתם ילכו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים ולזה היו ידים לאופנים כמו ידות לקרשים שעליהם היו מתגלגלים האופנים בעת ההליכה, והיו גם כן להם כנפים להתנשא ולעוף כלפי מעלה, ולזה נאמר במראה הראשונה אחרי הדבור שדבר עמו כבוד השם ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ולא נזכר שם התנשאות מעל הארץ, אבל אמר וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה כי בעת ההליכה הכנפים היו מתנועעות, אבל במראה הזאת השלישית כתוב וישאו הכרובים כנפיהם וירומו מעל הארץ וגומר לפי שהיה העתק השכינה מלמטה למעלה ולזה גם כן במראה הראשונה לא זכר כנפים לאופנים, ובמראה השלישית הזאת הזכיר להם כנפים להורות על ההתנשאות מעל הארץ ושנוי התנועה הוא גורם שנוי הדברים כי בהיות המרכבה נוסעת בארץ ממקום למקום היתה ראויה להקרא בשם חיות יען תנועת החיות היא ההליכה בארץ לא ההתעופפות והתנשאות מעל הארץ לעוף השמים, ועיקר פני השור לא היו אלא מפני כף רגל עגל המורה על ההליכה בעגלות והאופנים, ועתה במראה השלישית הזאת שראה ההסתלקות מלמטה למעלה קראם כרובים כי תנועת ההתעופפות יוחסה למלאכים ולכרובים, ולפי שתנועת ההליכה בשכינה והכבוד נשתנית לתנועת ההתעופפות על כן נשתנה שם שור שהיה מורה על ההליכה לשם כרוב המורה על ההתעופפות, וכיון שנשתנה שם שור לשם כרוב הקדימו עתה הכתוב ואמר פני האחד פני הכרוב ואחר כך פני אדם ואריה ונשר לפי מדרגותיהם, ולזה כיוונו חכמים ז"ל במה שאמרו (חגיגה יג, ב) יחזקאל בקש עליו רחמים והפכו לכרוב, רצו בזה שאחרי שנגזרה גזירה להסתלק הכבוד מעל ישראל בקש יחזקאל רחמים שלא יהיה ההסתלקות ההוא ממקום למקום ושיחליף את ישראל לאומה אחרת ותשרה שכינתו על שונאיהם של ישראל כמו שהיה עד עתה על עמו ישראל, ולזה היו פני אדם פרצוף יעקב אבינו כדעת חכמים זכרונם לברכה (פרקי דר"א פל"ה) להורות שהשכינה היא מיוחדת לזרעו ולא בשאר זרע אברהם ויצחק שהם ישמעאל ובני קטורה ועשו, ועל זה בקש רחמים עתה שלא תשרה עליהם שכינה בהסתלקותה מישראל, ושמתוך תפלתו נהפכו פני השור המורים על ההליכה ממקום למקום ומממלכה אל עם אחר למטה בקרב הארץ אל פני הכרוב המורה על ההתנועעות וההתעופפות למעלה, ושתחזור השכינה אל השמים ולא תשרה באומות העולם כמ"ש בדרך השיר (שיר השירים ח, יד) ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים, ומה שרא' עתה המרכבה לימין הבית הוא לפי שראה עתה התועבות לצד צפון, ומ"ש היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה לא נתחדשה לו ידיעה עתה בענינם אלא בתנועות שעתה ידע שתנועתם לא היתה תנועת חיות אלא תנועת כרובים ומלאכים לשוב למקומם העליון. והתבארו הפסוקים האלה כולם מבלי דוחק כלל: