אברבנאל על יחזקאל י:טו

ולפי שזכר למעלה שקול כנפי כרובים נשמע עד החצר החיצונה שהיו מליצים טוב על ישראל אמר כאן וירומו הכרובים רוצה לומר שסלקו המלאכים הרוחניים השגחתם ושמירתם מבית השם וירושלם וירומו מעל הארץ ונתרחקו מהשגיח בה בראותם שהקדוש ברוך הוא היה מסלק שכינתו והשגחתו משם, (טז) ובלכת הכרובים ילכו האופנים רוצה לומר וכבר נזכר במראה הראשונה שבלכת הכרובים בארץ שהוא רמז להשגחתם ושמירתם בה מלשון כי השם אלקיך מתהלך בקרב מחניך (דברים כג, טו), ילכו האופנים אצלם כלומר שגם הגרמים השמימיים יורו ויחייבו טובות עליהם, אמנם בשאת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ רוצה לומר להתרחק ולסלק ממנה השגחתם ושמירתם לא יסבו האופנים גם הם מאצלם כי גם הם ירחיקו הטבתם ושמירתם משם, (יז) לפי שבכל ענין בעמדם יעמודו וברומם ירומו לפי שרוח החיה שהם הכרובים השפעתו והנעתו הוא בהם וזהו סיפור הטבע הכולל שבהם, (יח) והוציא תולדה מזה שלפי שיצא כבוד השם ושכינתו מעל מפתן הבית של קדש הקדשים ויעמד על הכרובים רוצה לומר מרוחק מהארץ עד עולם השכלים הנבדלים (יט) מיד נשאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ שהרחיקו השגחת' ושמירתם מארץ ישראל, וכן עשו האופנים לעומתם שהרחיקו גם כן הוראתם והטבתם מעל ירושלם, ואומרו ויעמוד פתח שער בית השם הקדמוני הוא להגיד מסע אחרת שנסעה השכינה והוא אומרו וכבוד אלקי ישראל עליהם מלמעלה, וזו תשובת ההערה השמינית מצורך הסיפור הזה שעשה באופנים, והתשיעית מהפנים שזכר באופנים שהיו פרטיות בזאת המראה. וכן הותרה השאלה השישית ששאלתי בתחילת הנבואה שלא אמר כאן פני שור על פני החיות אלא על הפנים שראה עתה באופנים, (כ) ולכן צדק מאמרו היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה שבזאת המראה התבאר לו שהחיות היו כרובים רוצה לומר שכלים נבדלים ולכן אין סתירה מפנים שזכר למעלה כי הם היו פני האופני' שנראו לו במראה הזאת.