אברבנאל על יחזקאל א:כב

ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל אחותה לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויותיהם גם הפסוקים האלה יקשו מאד לדעת הרב מצדדים. הראשון, אם היה הרקיע הוא הכדור העליון המקיף בכל כדעת הרב למה לא הביא הכתוב זכרונו סמוך לחיות אשר זכר למעלה כיון שהיו כולם כדורים והפסיק ביניהם בענין האופנים. השני, למה לא קרא הכדור הזה העליון חיה כמו שקרא שאר הכדורים אשר זכר בהיות כולם חיים משכילים וקרא את הארבעה כדורים המצויירים חיות והכדור העליון המקיף קרא רקיע, ובחיות זכר צורות פנים וכנפים אמנם ברקיע לא זכר דבר מזה אלא שהיה כעין הקרח הנורא. השלישית, למה ייחס הרקיע לראשי החיות כמ"ש ודמות על ראשי החיה רקיע ואמר נטוי על ראשיהם, והנה הגלגלים הם גשמים מתדמי' החלקים ואין בהם לא ראש ולא רגל לא מעלה ולא מטה והיה ראוי שיאמר ודמות על החיה רקיע נטוי עליהם מלמעלה, והנה הרב לא דבר מזה הפסוק כלל. הרביעי, במ"ש (כג) ותחת הרקיע כנפיהם ישרות שיראה שאין ענין לפסוק הזה כלל כי אם בא להודיע שמתחת הרקיע היו החיות שהיו להם כנפים כבר נזכר זה למעלה שראה לחיות ארבע כנפים ושממעל להם היה הרקיע ושבכנפים היו מכסים את גויותיהם ויהיה אם כן הפסוק הזה כולו כפל ומותר. החמישי, למה לא אמר הכתוב ותחת הרקיע חיות שכנפיהם ישרות וזכר הכנפים בלבד ולא החיות בעלות הכנפים ואין לנו שנאמר שהיו הכנפים האלה שנזכרו כאן לרקיע כיון שהכתוב מבאר ותחת הרקיע ולא אמר ולרקיע כנפיהם ישרות, גם כי ברקיע לא יפול אומרו לאיש שתים מכסות כי הכדור העליון הוא אחד בלבד ואיך יאמר בו לאיש לאיש, ואיך יאמר גם כן עליו להנה את גויותיהנה הכל בלשון רבים. השישי, באומרו לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות את גויותיהם כי הנה למעלה בחיות לא ייחס מארבעת הכנפים אלא שתים לכסות את הגויות כמ"ש שתים חוברות ושתים מכסות את גויותיהנה (לעיל יא) והחוברות הם לעופפות כמו שביארתי, ולמה א"כ ייחס בכאן כל הכנפים לכסוי ולא ייחס מהם כלום לעופפות. השביעי, מהו שאמר כאן בכנפים שהם ישרות ולא נזכר זה למעלה כי אם ברגלים שאמר ורגליהם רגל ישרה אבל בכנפים לא זכר לשון יושר כ"ש שאם היו הכנפים משל לסבות תנועת הגלגל כדברי הרב איך יפול בהם לשון ישרות, והנה הרב לא דיבר כלל בפסוק הזה ולא גם כן מפרשי ספרו:

וכפי דרכי בפי' המראה הזאת ראוי לפרש הפסוקים האלה באופן שלא יתחייבו לנו שבעת הספקות האלה אשר זכרתי, ואומר שהרקיע שראה על ראשי החיות אינו דבר גשמי כמו שחשב הרב לא הגלגל התשיעי ולא השמיני כדעת מפרשי ספרו, אבל הוא כפי משל המרכבה המושב הנטוי והמונח על האופנים והחיות כדמות עלייה ושם כסא הכבוד אשר ישב עליו המלך כדרכו דוגמא למרכבת המלכים שפורשים על העגלה בגד נאה ואחר כך מניחים עליו את הכסא, וכפי הנמשל כמו שראה ארבע חיות נושאות המרכבה שהם רמז לארבע' מחנות של מלאכים רוחניים הסובבים כסא הכבוד וראה ג"כ ארבעת האופנים שהמרכבה מתגלגלת עליהם שהם רמז לגרמים השמימיים, כן ראה אחר זה הרקיע שהוא רמז לשפע האלהי המגיע על השכלים הנבדלים ההם מלמעלה כאילו דבר מרוקע ונטוי על החיות, ולהיות רמז לשפע האלקי המגיע למלאכים אמר בו לשון דמות ודמות על ראשי החיה רקיע מה שלא נאמר באופנים לפי שהם היו גשמים עגולים והיה צודק בהם שם אופנים באמת, אבל השפע העליון השכלי כשתאר אותו ברקיע שהוא דרך גשמי אמר שהיה על דרך ולא הדמיון ולא באמת והנה לא ראה הרקיע על האופנים כי אם על החיות לפי שהשפע האלקי על החיות כי שהם המלאכים יושפע ראשונה והם ישפיעו באופנים. הנה התבאר למה לא זכר הרקיע למעלה סמוך לחיות לפי שאינו כדור כמו שחשב הרב כ"א שפע שכלי אלקי. ואחרי שראה החיות והשפעתם באופנים הראהו השם השפע המגיע על החיות ולזה גם כן לא קרא את הרקיע חיה להבדל ענינו מענין החיות והותרו בזה שני הספקות הראשונים.

והנה ייחס נטיית הרקיע על ראשי החיות להודיע שהשפע האלקי ההוא מגיע בעצם ומבלי אמצעי לראשי החיות שהם ראשי מחנות המלאכים העלולים ממנו יתברך מבלי אמצעי ומהראשים ההם ישתלשל לשכלים שהם למטה מהם ועלולים מהם והותר בזה הספק השלישי:

והנה אמר על ראשי החיה בלשון יחיד לפי שהוא שם הכלל והרצון בו על כל החיות, וסוף הכתוב מורה עליו שאמר נטוי על ראשיהם מלמעלה כי הכלל הוא קבוץ הפרטים וכמו שאמר כי רוח החיה באופנים, ולהיות השפע האלקי מגיע לכל השכלים כפי מדרגותיהם קראו רקיע ונטוי על ראשיהם כי כל דבר נטוי וכולל מקבלים רבים יקרא רקיע כמו שאמר וירקעו את פחי הזהב (שמות לט, ג) רוקע הארץ וצאצאיה (ישעיה מב, ה), ואמר שהיה כעין הקרח הנורא לפי שהקרח הוא יורד מלמעלה למטה ובהיותו רב בהפלגה הוא נורא על בני אדם כן השפע האלקי יושפע על השכלים הנבדלים מלמעלה והוא נורא עליהם כמו שאמר נורא על כל סביביו (תהלים פט, ח), והמפרשים פירשו קרח נורא בלבנותו וזהרו, ובפרקי רבי אליעזר דרשו מהו כעין הקרח הנורא באבנים טובות ומרגליות והוא כולו משל למעלת השפע, וכבר יורה שנאמר רקיע על השפע האלקי מה שאמרו שם ברוך כבוד השם ממקומו במקומו לא נאמר אלא ממקומו שאפילו החיות שנושאות את הכסא אינם רואים אותו שנתן הקדוש ברוך הוא בינו ובינם רקיע שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע, הנה גילו בזה אמתת מה שפירשתי, וכן אמרו המקובלים שזה הרקיע הוא אור השכל הבהיר החפוף על הכל ששמו כשם רבו הנטוי על ראשי חיות הקדש והותר בזה עוד הספק הנזכר.

ואמנם אומרו ותחת הרקיע כנפיהם ישרות בא להודיע בענין המשל שלא היה הרקיע מונע את החיות מלפרוש כנפיהם בהיותו נטוי עליהם, כי הנה תחת הרקיע היו כנפיהם של חיות הנזכרות למעלה ישרות והוא עצמו מה שאמר למעלה שתים חוברות איש כי בהיות הכנפים פרושות הם ישרות ובהתחברם יהיו ישרות ומכוונת אשה אל אחותה, ומפני שכנפיהם ישרות היה לענין העופפות מסכים עם מ"ש למעלה שתים חוברות איש, לכן אמר שמלבד אותם הכנפים הישרות עוד היו לכל איש מהחיות אחרות מכסות להנה ועל זה אמר לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה וביאר מה היו מכסים באומרו את גויותיהם, ואין הכוונה שהיו ארבעה כנפים כולם מכסות אלא שתים בלבד, וכדי לבאר שלכל אחת ואחת היה כן אמר לאיש שתים מכסות ולאיש שתים מכסות והענין אחד, ולענין הנמשל הוצרך להגיד בו כל זה עם היות שכבר זכר למעלה כנפי החיות ושהיו מכסות כדי להודיע שבסבת הרקיע שהוא השפע הנשפע על החיות היו כנפיהם ישרות והיו שתים מכסות, ואפשר שראה אותם ישרות בעת העמידה כמו שראה אותם פרודות מלמעלה בעת נסיעת הכבוד כי כנפי ההתעופפות פעמים ישרות פעמים פרודות כי השיב להם עמידת הכבוד בבית ואחר כך נסיעתו משם והותר בזה הספק הרביעי.

ולפי שמה שחדש בזה הוא בענין הפרישה והכסות אשר זכר בכנפיהם שהיה הכל מסבת הרקיע, לכן לא אמר ותחת הרקיע חיות כי לא בא הנביא להגיד שהיו שם חיות כי זה כבר נודע אלא שפרישת כנפיהם וכסותם היה בסבת הרקיע והותר בזה הספק החמישי:

וכן הותר הספק השישי ממה שפירשתי שהמכסות היו שתים בלבד, ושאמר לאיש שתים ולאיש שתים להודיע שכל אחד מהם היה כן ושהעופפות נכלל באומרו כנפיהם ישרות.

וכן הותר הספק הז' שמה שנאמר כאן רגליהם ישרות ולא נאמר למעלה הוא לפי ששם נאמר שתים חוברות איש וכאן נאמר במקומו כנפיהם ישרות כי הנה חוברות וישרות הכל אחד. וממה שפי' בפסוקים האלה הותרה השאלה הששית האחרונה ששאלתי בזאת הנבואה: