אברבנאל על יחזקאל א:כא

ואמנם אומרו בלכתו ילכו ובעמדם יעמודו נראה לי לפרשו להמלט מהכפל והמותר באחד משני פנים: הראשונה שבעבור שזכר למעלה בחיות ובאופנים הליכה והתנשאות שהוא רמז לעלייה בטובה ולירידה בשפלות, הוצרך להודיע שפעמים לא יהיה הליכה ולא התנשאות שהם שתי הקצוות בעלייה ובירידה כי כבר אפשר שיהיה ביניהם אמצעי והיא העמידה מבלי שיעלה ולא שירד וכדי לחדש זה חזר לזכור ההליכה וההתנשאות כדי להכניס ביניהם העמידה, וכבר זכרתי שאין זה ענין מנוחה בגרמים השמימיים ולא השכלים אבל הוא כולו דבור המשליי כפי פעולתם בארץ הן לטוב הן לרע, והנה הראה הקדוש ברוך הוא כל זה לנביא להודיעו שגלות יהודה וחרבן ירושלם לא יהיה מהמערכה בלבד וגם לא מרצון המלאכים המניעים אותה אבל ממנו יתברך יצאו הדברים כולם כפי משפטו והותרה בזה השאלה החמישית משאלות הנבוא' הזאת.

והאופן השני מהפירוש הוא שבא הפסוק הזה להודיע שאין ההליכה הנאמרת באופנים כהליכה הנאמרת בחיות, כי היא נאמרה עליהן בדרך השאלה ומשל להיותם שכלים נבדלים מחומר אבל בגלגלים שהם האופנים אינה כן כי הם ילכו רוצה לומר יתנועעו בעצם ואמת להיותם גשמים, ומפני שאמר שהיו הגלגלים מתנועעים והולכים ביאר שלא נחשוב שיעתקו ממקום אל מקום כי אין חוץ מהם מקום שיקיף על כללותם ועל זה אמר ובעמדם יעמודו רוצה לומר במקום שהם עומדים בו והוא סביב המרכז שם יעמודו תמיד, וכן בענין ההתנשאות שזכר כי החיות אינם גופות לשיתנשאו ונאמר עליהן לשון התנשאות בהשאלה והמשל אבל ינשאו האופנים לעומתם התנשאות אמתי במהלכם, וזה לפי שהחיות הם רוחות מבלי גשם והאופנים הם גשמים והיה רוח החיה באופנים שאינם רוחות אלא גופים, והענין כולו שהוראת הגרמים השמימיים על השפלים ועל ישראל לטוב או לרע הוא תמיד בגזרת עירין ובמימר קדישין והם גם כן מסודרים בזה מכח הראשון יתברך ורצונו, ולפיכך היה עמידת השכינה בקרב ישראל או הסתלקה מהם מאת השם, וכן היו בדוגמה זו באהל מועד כי הענן המורה על הרצון האלקי היה נוסע תחילה והדגלים שהיו כדמות החיות נוסעים אחריו ונושאי הארון שהם כדמות האופנים היו נוסעים אחריהם. והיותר נכון אצלי בזה הוא שאמר בחיות הליכה והתנשאות כפי פני החיות כי הנה הוא ראה בהם פני אדם המורים על העמידה וכמו שאמר כתפארת אדם לשבת בית, ופני שור המורים על ההליכה וההמשכה ממקום למקום כמרחק שוה וראה פני נשר לענין העופפות כלפי מעלה לרמוז בזה שנסיעת מרכבת השכינה אפשר שתהיה בארץ מעם אל עם ומממלכה לממלכה אחרת והוא הנקראת הליכה, ואפשר שתהיה הנסיעה לא מארץ אל ארץ ומעם אל עם אלא למעלה שתשוב השכינה למעלה ולא תחול בארץ ועם אחר וזה הוא מה שאמר ובהנשאם מעל הארץ שהוא כלפי מעלה, ואמנם העמידה הוא שתעמוד ותתקיים השכינה בבית המקדש. הנה התבארו הפסוקים האלה מבלי כפל ומותר והותרו ההערות אשר העירותי בהם כולם: