אברבנאל על יחזקאל א:יד

והחמישי מאומרו והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק והרב בפרק הנזכר אמר שבזק הוא ברק ושהמשילו בו להיות תנועתו ממהרת, ולדעתו יקשה למה הביא הברק בפני עצמו והבזק בפני עצמו והיה די בא' מהם, ולמה בבזק אמר כמראה הבזק שמורה על הגוון לא על התנועה אבל בברק לא זכר מראה, והתמיה מהרב שחשב להסתייע עם תרגום יונתן שתרגם החיות רצוא ושוב חזרן ומקיפן ית עלמא ותייבן בריאה חדא וקליל' כחיזו ברקא, ולא כיוון יונתן למה שחשב הרב שהגלגלי' היו מתנועעים ומקיפים תמיד.

אבל פירושו הוא כמו שאזכור בפירוש זה הפסוק וכפי דרכי בפי' המראה אמר הנביא שהחיות שזכר שהם המלאכים הרוחניים היו דמותם כפי פעולותיהם כי להיותם נבדלים מכל חומר לא יפול בהם הדמות אלא מצד פעולתם, ולזה אמר שפעמים היה מראיהם כגחלי אש בוערות כשיהיו שלוחים לעשות משפט באויבי השם, ואין ספק שהראה לו זה להודיעו שכן ילכו וישרפו את ירושלם בגחלי אש בוערות, ופעמים יראו כמראה הלפידים כשירעם אל בקולו נפלאות על ידיהם יראו כמראה הלפידים ברעש וקול גדול, ונתן הטעם למה המשילם לגחלי אש וללפידים ואמר שלא היה זה להיותם חומריים ומטבע היסוד ההוא אלא מפני שהאש שזכר היא מתהלכת בין החיות רוצה לומר מתיחסת אליהם והם מכונים באש וכמו שאמרה תורה כי השם אלקיך אש אוכלה הוא (דברים ד, כד), והמשורר אמר על המלאכים משרתיו אש לוהט (תהלים קד, ד), אם כן היה האש מתהלכת בין החיות רוצה לומר שהיו מכוונו' בה, והיה זה מפני שנוגה לאש ולהיות האש מאירה וזוהרת לכן יוחס למלאכים שם אור מבלי חשך, ואומרו ומן האש יוצא ברק רמז למה שכתב הרב המורה בהקדמת ספרו שהאור השכלי המגיע לנביאים היה כברק שיציץ פעם ויעלם פעם ועל זה אמר ומן האש יוצא ברק שמאותם המלאכים שכינה באש והנוגה יצא ברק הנבואה, וכבר אמרו חכמים זכרם לברכה שראה יחזקאל האש מתהלכת בין החיות לרמוז אל שרפת בית המקדש שהיו שם כרובים בצורות החיות וכן בית המלך וכל בית גדול שורף באש, וכן דרשו ונגה לאש כי אותה האש לא תהיה לעולם לכלות את ישראל כי עוד יהיה לה נוגה להאיר להם בזמן הגאולה, ומן האש יוצא ברק שיצא מהאש ההוא ברק באומות העולם כמ"ש ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהומם (תהלים קמד, ו) ועם היותו דרך דרש נכון הוא הנה התבאר שבא הכתוב הזה לספר צורו' המלאכים שלוחי ההשגחה כפי פעולותיהם כי פעמים יראו כאילו הם גחלי אש בוערות ופעמים כלפידים ופעמים כברקים, וכבר הסכימו על זה חכמים ז"ל במדרש איוב (ילקו"ש שם רמז תתקכה) בפסוק התשלח ברקים וילכו (איוב לח, לה) אמרו פעמים שהוא עושה מלאכיו אש שנאמר (תהלים קד, ד) משרתיו אש לוהט ופעמים שהוא עושה אותם לפידים שנאמר כמראה הלפידים ופעמים שהוא עושה אותם ברקים שנאמר התשלח ברקים וילכו ופעמים שהוא עושה אותם שרפים שנאמר (ישעיה ו, ו) ויעף אלי אחד מן השרפים ופעמים שהוא עושה אותם רוחות שנאמר (תהלים קד, ד) עושה מלאכיו רוחות, וכן אתה מוצא ויאמר מנוח אל מלאך ה' מה שמך (שופטים יג, יז) אמר לו המלאך איני יודע בדמות מי עשוי עתה בכל שעה הוא מחליפני למה זה תשאל לשמי והוא פלא (שם יח) פלאים הוא עושה בי, וכן אתה מוצא באברהם מלאכים נדמו לו כאנשים שנאמר (בראשית יח, ב) והנה שלש אנשים נצבים עליו ובסדום נראו מלאכים שנאמר (שם יט, א) ויבאו שני המלאכים סדומה. הנה ביארו במאמר הזה אמתת מה שפירשתי בחיות בלפידים ובברקים.

ואמנם אומרו והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק בא להודיע שהחיות שהם המלאכים הרוחנים יעשו פעולתם בזולת זמן כאילו הם במרוצה חזקה, וכן ישובו מבלי איחור ועיכוב כעבדים אל יד אדוניהם לשמוע מה שיצום עוד, ולהפליג במהירותם אמר כמראה הבזק שהוא האור הנראה בקרב החושך ומיד יעלם על שלא יוכל אדם לשלוט בו עיניו, ועם היות שזה משל חומרי דיבר הנביא כן בשכלים הנבדלים כלשון בני אדם, ולזה באמת כיוון יונתן שהוא לא תרגם רצוא ושוב חזרן ומקיפן אבל תרגם הפסוק כן וברייתא באשתלוחיהון למעבד רעוות רבונהון דאשרי שכנתיה במדורא עילאה מנהון באופא עינא למחזי חזרן ומקיפן ית עלמא ותובן ברייא חדא וקלילא כחיזו ברקא, הנה מלת רצוא בלבד תרגם חזרן ומקיפן ית עלמא ולא אמר זה על הגלגלים כי אם על המלאכים הרוחניים שלוחי ההשגחה, וכמו שאמר התהלכנו בארץ (זכריה א, יא) משוט בארץ ומהתהלך בה (איוב א, ז), ואמנם מלת ושוב תרגם ותובן ברייא חדא, וכל זה סותר דעת הרב ומחשבתו ומסכים לדעתי. וכתב בעל ספר יצירה עשר ספירות בלי מה צפויין כמראה בזק ותכליתן אין להן קץ ודברו בהן ורצוא ושוב, ולמאמרו כסופה ירדופו וגם זה כשיובן אינו רחק ממה שבארתי: