אברבנאל על עמוס ו:א

הוי השאננים בציון וגומר עד סוף הנבואה. רש"י פירש שהשאננים בציון הם בני יהודה והבוטחים בהר שומרון שהם בני אפרים היו קודם לכן, נקובי ראשית הגוים כלומר נקובים בשם שהם העמים המשובחים שבכל העולם ועתה באו להם רוצה לומר לגוים שזכר באו בית ישראל שבחרו במשפטי הגוים ובאו להיות מכללם בדרכי עבודתם:

עברו כלנה וראו למה מאסתם בתורתי להדבק בחקות הגוים האם טובות ארצותם מן המלכות האלה שבשומרון וירושלם אם רב גבולם מגבולכם ומה מצאתם בי עול זהו כולו בפירוש רש"י.

וה"ר דוד קמחי פירש ש הר שומרון וירושלם בהיותם ביד האמורי היו נקובי ראשית הגוים לפי שהם היו מבחר הגוים וארצותם מבחר ארצותיהם ואלה ההרים היו נקובים בשם לטובה ובאו להם בית ישראל רוצה לומר שלא בחרבם ולא בקשתם ירשו אותם הארצות אלא ברצון השם והם עברו רצונו ועזבו משפטיו ולקחו משפטי הגוים הראשונים שהיו יושבים באותן הארצות לכן עברו כלנה ושאר הארצות וראו הטובים ארצותם מן הארצות האלה. והנה לכל אחד מהפירושים האלה קצר הכתוב מהשתרע.

ולכן היותר נראה לי בפירושו הוא שהנביא עדיין ימשיך תוכחתו וייעודיו לבית יהודה, ולכן אמר הוי השאננים בציון אנשי ירושלם שהם שקטים על שמריהם וחושבים שלא תבא עליהם רעה והם יהיו כמו הבוטחים בהר שומרון כי שניהם היו נקובים ראשית הגוים כלומר נקראים ראשית גויי העולם והחשובים שבהם ועם כל זה באו להם בית ישראל רוצה לומר שמלכות אפרים באו בתוך הגוים אשר זכר שהם גולים בידיהם, ויהיה לפי זה וי"ו והבוטחים היא וי"ו ההשואה שכתב רבינו יונה שכבר תבא הוי"ו להשוות בין ב' דברים כמו מים קרים על נפש עייפה (משלי כה, כו) ושמועה טובה מארץ מרחק חוח עלה ביד שכור ומשל בפי כסילים ודומיהם, ויהיה ענין הכתוב הוי ואבוי בא על השאננים בציון כאשר בא על הבוטחים בהר שומרון שהיו הגוים קוראים להם ראשית האומות ועתה גלו ונשתעבדו בידיהם והוא אומרו ובאו להם בית ישראל (ב) ולכן חזר לומר כנגד השאננים בציון עברו כלנה ובזה ייעדם שילכו בגלות לבבל כי כלנה היא עיר גדולה בארץ שנער כמו שאמר התורה ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער (בראשית י, י), ורש"י כתב כלנה בבל חמת רבה אנטוכיא, וגת היא החשובה מארץ פלשתים שנקראת מתג האומה על שם שהיתה ראש לכולם והיתה אם המלכות, והענין כולו שייעדם שבחרבן נבוכדנצר מהם יעבדו לכלנה בארץ בבל וזכר כלנה מפני שתוף השם שהיה בה מלשון כלה ונחרצה, וכן שילכו מהם לארץ בני עמון וזכר חמת רבה שאף השם וחמתו בערה בם ושגם כן ילכו לארץ פלשתים, וזכר גת גם כן לשתוף ה' כי שם ידריכם כענבים בגת, וכבר נודע מספורי יוסף בן גוריון שבכל הארצות האלה ובארצות אחרות רבות הלכו שבי בני יהודה וירושלם בחרבן בית ראשון, ולכן אמר אליהם כאשר תלכו אל אותן הארצות בגלותכם אז תכירו ותדעו הטובים המקומות ההמה וכן תראו כפי הכמות אם רב גבולם מגבולכם כי לא יוכל האור כי אם בבחינת החושך וכאשר תלכו באותן הארצות בגלות תכירו מעלת גבולכם ותקוננו על ארצכם להיותה יותר משובחת מאד.