אברבנאל על עמוס ב:טו

ומפני שזכר שיאבד מנוס מקל ראה לבאר על כמה מינים מהאנשים יאמר הקל, ואמר שיאמר על ג' אם על תופש הקשת לירות בחצים ואמר שזה לא יעמוד לירות כדרכו ויהיה קל ברגליו לנוס אבל לא יהיה לו מנוס, והשנית הוא הקל ברגליו רוצה לומר האיש שאינו תופש הקשת ולא רוכב הסוס שהוא היותר מוכן לנוס שלא יכבדו עליו כלי מלחמה ועם כל זה באותה עת הצרה אותו הקל ברגליו לא ימלט, וכן יש מין שלישי מהקל והוא הרוכב על הסוס קל ברגליו כאחד האילים ועם כל זה לא ימלט נפשו שקר הסוס לתשועה כי יתפשוהו האויבים. וזכר אם כן ג' מינים שיש באנשי המלחמה שהם המורים בחצים והרגליים שהם בעלי חרבות ורוכבי הסוסים, ואחר שביאר מה שאמר ראשונה ואבד מנוס מקל על כמה פנים יאמר הקל ושמכלם יאבד מנוס (טז) ביאר גם כן מה שאמר מענין החזק שלא יאמץ כחו והגבור שלא ימלט נפשו באמרו ואמיץ לבו בגבורים ערום ינוס ביום ההוא כלומר שהאמיץ והגבור שאין מדרכו שינוס לכובד כלי מלחמתו אבל יעמוד קיים וילחם, הנה בראותם שלא יוכל לאמץ כחו על עמו ולא הגבור למלט את נפשו ערום ינוס כי יפשט כלי מלחמתו ובגדיו כדי שיהא קל לנוס ויאבדו אם כן אנשי המלחמה כולם ולא יהיה לקלים המרוץ ולא לגבורים התשועה הנה בזאת ביאר על דרך כלל והמשל הצרות שיתחדשו בישראל ולכן הביא פ' אחרת אחרי זאת כדי לבאר הצרה ההיא שזכר בפי' וגלוי: