יד יצחק - ב ג

ראשית דבר

אשים בפי תהלה לאל נורא עלילה שהחייני וקיימני בחסדו ויסך עלי בידו ואחרי שנתיאשתי מחיי הבלי אחז בידי והצילני מאבלי. ובאלה לא די לקוני רק הוסיף בטובו לגמלני. לשום בתורתו חלקי ולא מנע ממני לחם חוקי ועל כל אלה הרבה עמי צדקתו ונתן לי לטובה אות בתורתו להדפיס מעט מחדושי. שחדשתי בדעת רבותי והנה זה לי כשלש שנים מעת שהוצאתי לאור ספרי יד יצחק ח"א כאשר הודעתי אז בשער בת רבים את אשר עוררני לזה ומטרת חפצי בהדפסתו אך ממאורעות העתים שמצאנו בשנים שעברו הידועות ליושבי תבל לא עלה בידי להקים חפצי בקודש ומה מאוד התמרמרה נפשי ורוחי ישתומם בקרבי על שלא זכיתי עדיין לגור באהלי ה' במקום קדשו אה"ק אשר עיני ישראל מחכות לזה ואמרתי בלבבי במה תנחם נפשי העגומה אם לא לתקן דבר הדומה למה שכלתה נפשי אליו וכמו שאמרו רבותינו במס' יבמות (צ"ו ב') על דברי דוד המע"ה בחיר המלכים שאמר [תהלים ס"א] אגורה באהלך עולמים שהוא שיאמרו דבר שמועה מפיו ואז דומה כאשר יגור באהלי ה' וכמפורסם ואולי ארצה בזה לפני אדון כל ובזה אקיים גם מובא פי אשר פצו שפתי והודעתי בשער בת רבים בראשית דברי לח"א אשר בקרב הזמן אדפיס עוד חלק אחד וכמו שנצטוינו הין צדק ודרשו חז"ל בב"מ (מ"ט א') שיהא הן שלך צדק (ועי' כתובות (פ"ו א') רש"י ד"ה פריעת בע"ח דלמד מקרא זה לפריעת בע"ח מצוה ובחדושינו להלן בכתובות שם כתבנו ליישב דעת רש"י ז"ל בזה וכאן בר"ד אלו נאמר עוד ליישב דעת רש"י בענין זה ממה שהשיגו התוס' עליו בכתובות שם והכי איתא שם בסוגיא א"ל רב כהנא לרב פפא לדידך דאמרת פריעת בע"ח מצוה אמר לא ניחא לי דאעביד מצוה מאי כו' וכתבו התוס' שם ד"ה פריעת בע"ח מצוה וז"ל בדאיכא אחריות נכסים איירי דעלה איתמר מילתא דר"פ בערכין כו' אבל בדליכא אחריות נכסים מצוה על היתומין ואין כופין כו' וטעמא משום דהויא מצות כיבוד מצוה שמתן שכרה בצידה דאין ב"ד של מטה מוזהרין עליה כו' ובקונטרס פירש לקמן גבי קטינא (צ"א ב') דהואיל וליכא אלא מצוה דרבנן לא כייפינן להו ואין נראה דאשכחן דהיו כופין במצוה דרבנן כגון מצוה לקיים דברי המת דאמרינן בהשולח (מ' א') דכופין את היורשים עכ"ל ואמרנו בדעת רש"י ז"ל דהנה בב"ב (קמ"ז א') אמר ר' זירא אמר רב מניין למתנת שכ"מ שהיא מן התורה שנאמר והעברתם את נחלתו לבתו יש לך העברה אחרת שהיא כזו ואיזו זו מתנת שכ"מ ור"נ אמר רבה בר אבהו מהכא ונתתם את נחלתו לאחיו כו' ואף למאי דמסקינן שם אמרו דאינה של תורה אבל עשאוה כשל תורה וכדי שלא תטרף דעתו עליו עי"ש. וא"כ מהא דגיטין לא תקשי לרש"י ז"ל דהתם בשכ"מ איירי דמצוה מחמת מיתה הוה ולכן כייפינן להו דהא עשאוה כשל תורה אבל בשאר מילי דרבנן לא כייפינן ואדרבה לרש"י ז"ל לא ניחא ליה בטעם דהתוס' דע"כ אין כופין משום דהויא מצוה שמתן שכרה בצידה דהלא מצינו דהיו כופין על הצדקה אף דגם התם מתן שכרה בצידה וכמו שהקשו התוס' בעצמם בכתובות (מ"ט ב') ד"ה אכפייה גבי הא דרבא כפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה ותירוצם לא ניחא כ"כ לרש"י ז"ל ובירושלמי אמרו והובאו דבריהם בתוס' קדושין (ל"ב א') ד"ה אורו א"ר יוסי הלואי דהויין כל שמעתא ברירא לי כהך שכופין את הבן לזון את אביו ע"כ מפרש רש"י דהא שאמרו בחולין (ק"י א') כל מצות עשה שמתן שכרה בצידה אין ב"ד שלמטה מוזהרין היינו שאינן מחוייבין לכוף אבל אם רצו היו כופין וכדעת הרמב"ן בחו"מ סי' צ"ז עי"ש (ועי' בש"ך סי' ק"ז סק"א מש"כ בזה ומהכא מוכח קצת דפליגי וכדעת הסמ"ע ועי"ש) לכן מפרש רש"י טפי כטעמו הנ"ל]. וכאשר פניתי אני לתור איזה דרך ישר לפני לקבוע בזה מעייני שקלתי במאזני ההבחנה כי להוסיף עוד חדושים על הרמב"ם אין טוב לבחור בזה הפעם כעצת רבים האומרים שתועלת הזאת אינה רק למעט יחידי מגולה השמים עיונם ברמב"ם ולא לרוב הלומדים והחכמים גם כי רבו החדושים בבאור דבריו מרבותינו הראשונים והאחרונים וכדומה לזה לכן אמרתי אחפשה נא איזה ענין חדש שיכשר לרוב לומדי תורה ואשר עדיין לא דרכו בזה רבים וכן שלמים ומצאתי לקדוש ה' עטרת ישראל הגאון הגדול החסיד המפורסם רשכב"ה מו"ה רעק"א זללה"ה בגליון הש"ס הרבה קושיות חזקות ותמיהות נשגבות שהעלה בצ"ע על רבותינו בעלי הש"ס ורש"י ותוס' ז"ל בפירושם ואמרתי אנסה נא לעיין בדברי קדשו אולי אוכל למצוא דרך ישכון אור ליישב דברי רבותינו האלו הדומים לצבא המרום במרום. ויחשב זאת למצוה לפני אדון כל וכאשר מצינו לרבותינו הראשונים בעלי תוס' הקדושים וכדומה ששמו עיקר לימודם ליישב דעת רבותינו בעלי התלמוד ורבים מרבותינו האחרונים ששמו עיקר תורתם ליישב דעת רש"י ותוס' ז"ל וכאשר מצינו בהרבה מקומות גם להגאון מוהר"י ברלין זללה"ה בהגהותיו לש"ס במקום שהעלה בצ"ע כתב ומצוה רבה ליישב ובחסד האל עלי התבוננתי בכל הקושיות והתמיהות (כמו שהיו לפני בש"ם דפוס ווילנא) עד שמצאתי מקום ליישב דעת רבותינו אלו ואחרי הכינותי את כל אלה דברתי עם לבבי אתבונן נא אם נכון הדבר להדפיס חדושי כי הנני גרעש ונפחד מפחד קדושת מרן הגאון הקדוש הזה שלא יהא נגד כבודו חלילה ואמעול ח"ו בקדשי שמים ודרשתי וחקרתי הדבר בשבע חקירות מאת כל מאהבי הגדולים אשר בארץ המת וכלם בפה אחד ענו ואמרו אל תחת ידידנו לא יקרך עון חלילה בדבר הזה כי מה שהעלה הגאון בצ"ע ולפעמים בצע"ג דבר גלוי וידוע בכל העולם שאין זה מפני שקצרה ידו חלילה ליישבו רק לגודל קדושתו ותורתו ושיעוריו הרבים הקבועים לא פנה ליישב הצ"ע בשעה שעלה לפניו והניח לעיין וליישב בעת מצוא וכאשר מצינו במקומות רבים שהגאון בעצמו יישב בחבוריו האחרונים כמה קושיות שהניח בצ"ע בחבוריו הקודמים וזהו לעד אמת כי רק מהרבה שיעוריו לא הסכים לתרין בשעה הזאת. ולפי ההשערה הנכונה השב בזה על מרן גם הגאון בעל תפארת ירושלים שגם הוא תירץ כל קושיות מרן שהקשה במשנה ובפי' הרע"ב ותוי"ט ותוס' חדשים בתוספות למשניות. ודמיון לזה ראינו להגאון בעל תוספות אהרן שיישב כל קושיות התוס' ז"ל מסדר מועד ומזאת נדע שגם קושיות החזקות שהעלו רבותינו התוס' בתימא לא מפני שהסכימו שאין מקום ליישבם רק שלא האריכו כ"כ וגם מה שהעלו רבותינו בעלי הש"ס בקושיא לא מנע חכם אחד מחבמי פרובינצא ליישבם כמו שמובא בקיצור כללי הגמרא ממבוא התלמוד ועי' ב"ב (נ"ב א') ברשב"ם ד"ה כדשלח. וגם הגאון מוהר"י ברלין בספרו קשות מיושב יישב כל קשיא שבש"ס ומקום הניחו לפנינו כל רבותינו אלו ובוא וראה צדקת מרן כי גם בחייו הרשה בהסכמתו להגאון בעל תפארת י' ישראל שידפיס מה שתירץ הוא על קושיות מרן וכן עשה והוסיף להדפיס גם מה שענהו מרן ומה שהוסיף עוד לחזק דבריו נגד דעת מרן. לכן חזק נא בזה כי ענין נכבד הוא ויהי אלהים עמך ובפרט כי ממצוקות השנים האלו שעברו אחרי הדפסת ח"א הנם עדיין אתך רוב מספר כפריך הראשונים וכמעט קטן הוא (לרואיו מבחוץ) מהכיל להקרא בשם ספר ממיעוט כמותו ומאד ראוי להשלימו. והרבו עלי דבריהם כהנה וכהנה עד שהוכרחתי להקים עצתם ופניתי אני לסדר הדברים להדפיסם. וראיתי כי טוב הדבר שיודפסו כל קושיות מרן בלשונו הטהור ממש משני פנים. א) כי לא דבר קטן הוא שכל קושיות מרן הרבים המפוזרים בכל הש"ס יכללו בספר אחד. ב) למען יפורשו כל דברי אלו גם לאיש אשר הש"ס עם הגליון איננו אתו ויען כי ברוב המקומות צריך באור מה שהוקשה למרן והעלה בצ"ע לכן רצון מרן בקושיותיו