יד יצחק - א עז

ולכאורה תמוהים דבריהם הקדושים כמובן וכבר התעוררו בזה המבארים ואולי נאמר בעז"ה דהכונה כדאמרי' בסוכה נ"ב ובקדושין מ') יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק גו' ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו וזהו כוונתם דהא דלא נעזרו מבוראנו יתברך אף דהוא עוזר לכל אדם והלא גם המה היו ראוים שיעזרו דהלא כתיב בהו ומי יתן וגו' וכנ"ל וכן דוד היה מהראוי שיעזר אלא להורות תשובה לרבים וליחיד וכדבריהם [ונטינו קצת מדברי רש"א ז"ל שיש לדקדק בדברי קדשו עי"ש] ובזה נבוא להבין קצת מדרשם ז"ל (בשמות רבה פ' מ"ב) א"ר יצחק בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד חשכו פניו של משה ונעשה כסומא מן הצרות והיו מלאכי השרת מבקשים להרגו אמרו הרי השעה להרגו ידע הקב"ה מה המלאכים מבקשים לעשות לו מה עשה הקב"ה א"ר ברכי' בשם ר' חלבו בשם רב חנן בר יוסף בשם ר' אייבו פתח לו הקב"ה פשפש מתחת כסא כבודו ואמר לך רד שנאמר ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה עכ"ל ותמוהים דבריהם באין פותר מדוע יהרגו המלאכים למשה מה פשעו ומה חטאתו. ומה הענין ולא הי' יודע באיזה מקום לירד ומה הוא זה דפתח לו הקב"ה פשפש מתחת כסא כבודו ואף דבאמת כל דבריהם בענינים כהמה המה סודות נעלמים אך אנחנו במה שהורשנו נתבונן. ונאמר דהוא הוא הענין דמשה רבינו ידע והבין דעם ה' אינם ראוים לאותה מעשה רק דבוראנו יתברך סילק מהם עזרתו וכן המלאכים ידעו זה ועכ"ז כעס המקום ב"ה עליהם ואמר לו לך רד כי שחת עמך והנראה מזה דבוראנו יתברך סילק העזרה מבני אדם והלא ידוע דאם אין המקום עוזרו אינו יכול לו וזהו אמרם חשכו פניו של משה ונעשה כסומא מן הצרות ולא הי' יודע מאיזה מקום לירד היינו איך יורד בזה העולם דהיצר מושל באדם ואין לעמוד מפניו לולא עזר אלוה והלא ראה שהבורא יתברך סילק עזרתו בקודש לכן לא הי' יודע באיזה מקום לירד לזה העולם ולכן היו מלאכי השרת מבקשים להרגו אימתי לכשיורד לארץ וזהו אומרם הרי השעה להרגו היינו יבוא השעה להרגו מטעם הנ"ל דהלא אין לעמוד לפניו וכמאמרם הנ"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו והיינו אם יחטיאנו היו' ואח"ז ימיתו עבור זה וכ"כ המבוקש דמלאכי השרת הנ"ל. [ואולי הן הנה שלוחיו] ידע הקב"ה מה המלאכי' מבקשים לעשות לו מה עשה הקב"ה דלא יבוא לזה דבאמת לא כן הי' רצון בוראנו יתברך להסיר תשועתו ועזרתו רק על אותה שעה כדי להורות תשובה וכתלמודן הנ"ל אבל להבא ישים עין השגחתו להציל להאדם וזהו אומרם פתח לו הקב"ה היינו בשבילו פשפש מתחת כסא הכבוד ירצה שפתח פתח להשגיח ולעזור לבלתי יפלו ביד שונאי נפשם ולכן יוכל לירד בלי פחד ואמר לו לך רד:

אך דבאמת לדעת תלמודן הנ"ל דכל חטאם הי' כדי להראות תשובה לרבים אף אם הכוונה כדעתנו עכ"ז צריך טעמא רבה מדוע כעס כ"כ בוראנו יתברך עד שרצה להשמידם וכאמרו לאדון הנביאים [שמות ל"ב] ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ונאמר באולי אף דבאמת הסיר עזרו מ"מ באנכי ה' אלהיך לא הי' להם לחטוא וכמדרשם ז"ל (שם ברבה פ' כ"ט) דכתבו שם תחילה שיצאו נשמותיהן של ישראל מקול הגדול והנורא ואר"י לוי וכי לא הי' גלוי לפני המקום שאם הוא מראה כבודו לישראל ומשמיען קולו שאינן יכולין לעמוד אלא צפה הקב"ה שהן עתידים לעשות ע"ג שלא יהו אומרים אלו הראנו את כבודו ואת גדלו והשמיענו את קולו לא היינו עושין ע"ג לכך נאמר שמעו עמי ואדברה וא"כ בדבר זה היו להם לעמוד נגד היצה"ר אף דהוסר עזרו. וכעין סייג לדברינו מרבה"מ (שם פ' מ"ב) ר' הונא בשם רב אידי אמר וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם בלה' אלהיכם אמר הקב"ה עשרת הדברות נתתי לכם לכבודכם לא היה לכם לחטוא אלא בשלי היינו אנכי ולא יהיה לך והוא כדברינו דאם טעו באחרים אולי לא היה כ"כ עליהם העונש דהלא נפסק העזר אבל באלו השנים ששמעו בקול רעש גדול אדיר וחזק המוצא נשמותיהן היה להם לעמוד נגד היצר וכדברינו. אך איך הצילם רעיא מהימנא ממדת הדין אמרו שם במדרש (כמ"ג) אריב"ל בשם רשב"י פתח של תשוב' פתח לו הקב"ה אנכי ה' אלהיך בסיני למשה. בשעה שעשו ישראל את העגל היה מפייס את האלהים ולא היה שומע לו א"ל אפשר שלא נעשה בהם מידת הדין על שבטלו את הדיבור. ואולי זהו עומק כוונתם במה שאמרו שהיה מפייס ולא פירשו מה ואח"כ כתבו דא"ל אפשר שלא נעשה בהם מידת הדין על שבטלו את הדיבור ולא אמרו על שעבדו עבודת כוכבים וכדומה אלא דזאת היה טענת משה אדון הנביאים כדברינו הנ"ל והתשובה באה דזה היה דבר ה' בקולות ובברקים ועל זה היה להם לכבוש יצרם וכנ"ל. אמר משה רבון העולם כך אמרת בסיני אנכי ה' אלהיך אלהיכם לא נאמר לא לי אמרת שמא להם אמרת ואני בטלתי את הדיבור אתמהה לי הוי ויחל משה וגו' אר"ש דשכנין בשם ר' לוי לפיכך חזר וכתבה בלשון רבים אני ה' אלהיכם וכן בכל המצות נאמר, אני ה' אלהיכם ולא אמר עוד אני ה' אלהיך ע"כ. ולכאורה יש להבין אנה מצאו זה בכתובי דזה היה טענת משה אדון הנביאים עד דסיימו ע"ז הוי ויחל משה. ולכאורה טענה שאיננה מבוררת כ"כ דהלא בוודאי לכלל ישראל נאמר וכללם הכתוב בלשון יחיד כידוע בכל המקומות ירבו מלספרם. אך אולי כוונתם ז"ל דלכאורה טענת משה אינה מוכרחת כ"כ דאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה דאדרבה כיון דעשה להם כל הטובות ומרדו באלהיהם ראוים חלילה לכל הבא עליהם וטענתו למה יאמרו מצרים לאמר מה היא הלא כמו שידעו הבא עליהם כן ידעו מחטאם ויראו ויבינו דאין עול בחוקו יתברך כלל ולכן מצא התנא האלהי רשב"י לומר דבריו הנ"ל ונאמר בדעתו דכוונתו כמדרשם ז"ל לעיל ברבה (פ' כ"ט) דבשעה שנתן תורה שתקה העולם מכל וכל וכולם שמעו דבר ה' וזה היה טענת אדון הנביאים דכיון דכולם שמעו אנכי א"כ יהיה להם פ"פ לומר דעל חנם הוצאתם להרוג דהלא הם שמעו לשון יחיד אף דבאמת עיקר הכוונה היה לכל ישראל רק שכללם בלשון יחיד. ור' יהודה בא לתקן זה הדבר באופן אחר דאמרו שם ר' יהודא אומר למלך שהיה לו בן בית וכו' כך אמר משה להקב"ה למה אתה כועס לא בשביל תורתך באחריותי היא שאני וחבירי נקיים אותה אהרן ובניו יקיימוה יהושע וכלב יקיימוה יאיר ומכיר יקיימוה ואני אקיימינה הוי למה ה' יחרה אפך וגו' וכוונתו דכיון דכל ישראל כאיש אחד יבואו הצדיקים ויכפרו עליהם וכמו שהיה בסדום דהבטיח הקב"ה לאברהם שיוצלו כל אנשי המקום בשביל הצדיקים וכמו שאמרו כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה או לצוות לזה המובא בדרוש הקודש מתלמודן ברכו' ואמרו עוד כל העולם כולו לא ניזון אלא בשביל חנינא בני הרי להדיא דהצדיק יוכל לכפר על בני דורו. ובזה נבוא להבין מאמר ר' יוחנן בהמוכר את הספינה דאיתא שם ר' יוחנן משתעי זמנא חדא הוי קאזלינא בספינה