יד יצחק - א עו

לתוך פיו ממנה מת היינו לסוף באמת ועתה נכרת מאילנא דחיי' ומדוקדק דבריהם דמתחילה אמרו בשעת פטירתו ולא אמרו מיתתו דעדיין לא במיתה ממש ידברו רק דנפשט ונתרחק מהקדושה ובסוף אמרו מת היינו גם מיתה ממש ממנו מסריח היינו חיבוט הקבר ויסורי גיהנם נרמז במסריח. ממנו פניו מוריקות הוא בעולם התחי' ממנו מת נימא פליגי אדאבוה דשמואל דאמר אבוה דשמואל אמר לי מה"מ אלמלא חיישינא ליקרא דברייתא הוה פרענא להו בית השחיטה כבהמה. באולי הכונה איך אמרו דרוב המתים המה מחטא קל כטיפה וכנ"ל הלא אמר מלאך המות הוא היצה"ר והוא השטן כתלמודן ב"ב (סוף פ"א) דאי לאו דחשש לכבוד הבריות דבני דורו של אבוה דשמואל או לדורות הקודמים הוה פרענא בית השחיטה כבהמה היינו דגלה לעונותיהם דעבדי מעשה בהמה ובהם נשחטים רק משום דחשש לכבודם לא גילה עונם ותירצו דילמא ההיא טיפה מחתכת להו לסימנין היינו דתחילת החטא הוא באמת חטא קטן דבוודאי לא יבוא בתחילה לאדם כשר להחטיאו בחטא חמור דהלא ישחק לו רק דמכשילו בחטא קל. וכמו שאמר ישעיהו הנביא הוי מושכי העון בחבלי השוא היינו מתחילה ולבסוף וכעבות העגלה חטאה ומזה יבוא לחטא חמור עד דעבדי מעשה בהמה ובו הם נשחטים חלילה. אך דידוע וכבר דיברנו בו בדרושינו דמדה הטובה שבו ינצל האדם מדינה של גיהנם הוא מדת הענוה ולהיפך בגאוה אמרו כל המתיהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא ולכן התקנה לפטור מדינה של גיהנם [הנרמז בדברינו הנ"ל בסריחת המת והוא הוא חיבוט הקבר ודינו של גיהנם] היא מדת הענוה אבל להאדם נדמה ענין הגאוה לעבירה קטנה שהיא רק במחשבה ולא במעשה וזהו אמרם ממנה מסריח מסייע לי' לר' חנינא בר כהנא דאמר רבי חנינא בר כהנא אמרי בי רב הרוצה שלא יסריח מתו. והיינו הוא עצמו יהפכנו על פניו היינו דישים פניו למט' ויתרחק מהגאוה ואז ינצל כצבי מדינה של גיהנם ומחבוט הקבר וחכמים ברמז ידברו כן דרכם בקודש ע"כ הגה"ה]. נחזור לעניננו דכיון שנדמו ונקראו עם ה' בכל האילנות ולמה א"כ קראן ירמי' זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך ע"ז אמרו רבותינו טעמם הנ"ל המובא בדברינו ועוד דקדקו רבעה"מ למה הוצרך בוראנו יתברך להאור דהלא כל ארבעים שנה שהלכו במדבר הלכו באור ה' כידוע ולמה דווקא שמן זית ולא שמנים אחרים שהמה הרבים ולמה דווקא כתית. ע"ז הביאו קרא דירמיה הנביא הנ"ל דקראן זית רענן ודקדקו ג"כ מהו דווקא זית כנ"ל אלא משום דזית צריך הכאה רבה בל יסופר ויאמר והיינו חביטה וטחינה והקפה בחבלים ונתינת אבנים עליהם וטלטול ממקום למקום היינו מאילן לגת ולמטחון ואח"כ יבוא לתכליתו כן נדמינו עם ה' ולכן קודם בואנו לתשובה צריכים אנו שיבואו עובדי כוכבים וחובטין אותנו ממקום למקום וחובשים אותנו וכופתין אותנו בקולרין ומקיפין אותנו טרטיוטין היינו חיילות [וכמ"כ] ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים וגו' והוא היה במצרים כאשר מת מלך מצרים היינו שנצטרע ורחץ בדם תינוקות של ישראל ואחר שהשליך ילדיהם ליאור כאשר קרם כל הצרות ההמה הרבים העצומים אז נתישבו לזעוק לאלהים והוסיפו עוד טעם לשבח מדוע נמשלו ישראל לזית וטעם זה יעלה ג"כ דלכן הצורך להם דווקא שמן זית למנורה והוא משו' דהשמן אינו מתערב עם כל המשקין כך ישראל אינם מתערבים עם עובדי כוכבים ולא מתחתנין בם ועוד הוסיפו משום דהשמן עומד תמיד למעלה וכמו כן ישראל שנאמר ונתנך ה' אלהיך עליון והיית רק למעל' ועוד אמרו לכן נקראים זית רענן שמאירים לכל העולם כולו [ומשום זה הקדים המדרש דנקראים יפה נוף דדומה לכלה עי"ש] אך במה מאירים לכל העולם כולו לא גילה לנו המדרש ונראה בפשיטות בזה דהלא אמר ר"נ בשבת (פ"ח) וכן בעבודת כוכבים (ד"ג) מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים ואם לאו אהפוך אתכם לתוהו ובהו וכן אמר חזקיה מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה וכו' אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה וכר"ל הנ"ל. ולכן שפיר נקראו ישראל מאירים לעולם שבזכותם העולם מתקיים דלולא דקיבלו התורה אזי אין מקום לעולם ותהי הארץ לחושך ואפילה ולכן נצטוו עס ה' שיאירו במשכן בשמן זית היינו דלא יבעטו בצרות הבא עליהם ולא יתרעמו על הנהגת ה' והוא הדמיון הראשון שנדמינו לזית שנטלטל ממקום למקום ונחבט בכמה חבטים וכנ"ל וענין השני' שידמו לשמן שבל יתחתנו ויתערבו עם העובדי כוכבים והשלישי שידעו שאם יעשו רצינו של מקום אזי יהיו למעלה מכל והרביעי שידמו להשמן שמאיר כן יאירו לכל העולם במה בעסיקתם בתורה וכדברינו. וזהו שמסיים המדרש לכך אמר הקב"ה למשה ויקחו אליך שמן זית זך לא שאני צריך להם היינו להשמן שיאיר אלא שתאירו לי היינו עצמכם עם ה' תאירו במעשיכם הטובים לכל העולמות כידוע שבזמן שישראל עושים רצונו ש"מ מוסיפין כח בפמליא של מעלה וכמאמר ר"א בסנהדרין (צ"ט) כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מעלה ומטה רב אמר כאלו בונה פלטרין של מעלה ומטה וכו' ע"ש וזהו היתה ענין הדלקת השמן במנורה שידמו עם ה' להאיר לכל העולמות דוגמת המנורה כדי להעלות אתכם בפני עו"ג. וכמו שכתוב מפורש בתורה כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים גו' ואמרו רק עם חכם ונבון וגו' שיהיו אומרים ישראל מאירים למי שמאיר לכל ע"כ. ה' יאיר לבנו בתורתו ויקוים בנו כי אתה תאיר נרי. דרוש שמיני בדרוש הזה ידובר קצת בחטא העגל ובטענת אדון הנביאים להצילם וקצת טעם לענין הקרבנות ועוד איזו באורי הגדות ומדרשי חז"ל:

במסכת ברכות (ל"ג) התשכח אשה עולה אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אילי' ופטרי רחמי' שהקרבת, לפני במדבר אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל אמר לה גם אלה תשכחנה אמרה לפניו רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני אמר לה ואנכי לא אשכחך והיינו דאר"א א"ר הושעיא מאי דכתיב גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני ויש להבין עומק דבריהם הקדושים דתלו שכחת סיני בשכחת עגל וזכר מעשה עגל בזכירת הקרבנות:

אמרו ז"ל בעבוד' כוכבים (ה') אמך ריב"ל לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר מי יתן זה והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים והיינו דאר"י משום רשב"י לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה ולא היו ישראל ראוים לאותה מעשה