יד יצחק - א סח

דביקותו בה' אלהינו לבדו והלא הושם כמלאכי השרת ונתמרק אכילה ושתיה שבמעיו כדכתי' [דברי' ט'] וכדרשתם ז"ל ביומא (ד' ב') והלא א"כ נתבטל אצלו כל עניני עוה"ז בפרטות ולכן הובחר ליתן התורה על ידו נאמר באולי דבתלמידים מובהקים ידבר התנא ותלמיד מובהק של משה רבינו הוא יהושע והוא אינו צריך לסמנו בסימנים דהלא ניכר גדלו כמפורסם וכ"כ יתר תלמידים מובהקים הדומים לו הלא ידוע צדקתם ואין מהצורך לסימני מתניתין כ"כ כמובן משא"כ מתלמידי אברהם אבינו אף המובהקים שבהם עדיין לא נראה לנו ולא נתפרסם כ"כ מופתיהם וצדקתם לכן נותן לנו התנא סימנין מובהקים להכירם וכנ"ל ודוק בהם ובהקבץ דברינו אלו נפרש דברי רבותינו בעלי המדרש המוצב פתח השער מה שתמוה דברי ר' ברכיה דאמר הלוחות היו ארכן ששה טפחים כביכול היו ביד מי שאמר והיה העולם שני טפחים ובידו של משה שני טפחים ושני טפחים היו מפרישין בין יד ליד. יתבאר כנ"ל בדברינו דנתינת התורה היה שכל כוונת ותכלית האדם יהיה אף בעסקו וקניניו רק שעבור זה שיהיה לו להחיות נפשו ונפש ב"ב יהיה באפשרו להתקשר עצמו לאלהיו בעת תפלתו ותורתו ואף דבעת קנינו רעיונו בעסקיו ולא יכול להתקשר עצמו אז לאלהיו ברעיון לבו עכ"ז תכליתו ורצונו וחשקו יהיה שזה הוא שיביאהו להתכלית הנעלה הלזה וע"ז האופן ניתן התורה לעם ה' אלה וזהו מליצתם הלוחות היו שני טפחים ביד הקב"ה ושני טפחים ביד משה הוא הוא שליח ישראל ואחיזתו כאחיזתם והיינו שבהלוחות יתקשרו כביכול בוראנו יתברך ועמו אך שני טפחים היו מפרישין בין יד ליד שהלא אין באפשרות להיות דבוק ממש בבוראנו יתברך מחמת הקנינים ומחמת חומרת האדם וזהו ההפרש. ואמרו בירושלמי המובא תחילת דברינו וכיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקב"ה לחטפן מידו של משה המליצה שרצה בוראנו יתעלה לבטל ההתקשרות הלזה ורצה להבדל מעמו וכאמרו ושלחתי לפניך מלאך. וא"כ לא יהיו כ"כ קשורים בהקב"ה אבל משה רבינו פעל בתפלתו שאף אם חלילה יחטאו ולא יהיו ראוים לשכינת כבודו יתברך עכ"ז ישכון אתם כביכול עם טומאתם כדכתיב השוכן אתם בתוך טומאותם וזהו אמרם וחטפן ממנו דכיון דתורת ה' עמנו אין בוראנו יתברך מפריד עצם כבודו ממנה וכמו שאמרו באריכות (בשמות רבה פל"ג) אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם את תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה כו'. ועיין בדרוש שאחר זה ומה שאמרו עוד שם יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם הוא כאשר הובא בדברינו הקודמי' שאולי נאמר כיון דכתיב ובתורתו וכדאמר רבא הנ"ל דנעשית תורתו יכול שיכול לעשות ממנה אף זמר ת"ל לקחת מתנות באדם בלקיחה ניתנה לו וידוע דדבר הנמכר אין ללוקח בה רק על האופן הנמכר כן זכותו. ובל ישונה מרצון המוכר וזה אין רצונו יתברך ואמרם עוד יכול יהא חייב ליתן לו דמים. כוונתם באולי דידוע דבשכר התורה לבד שכל שכרה הוא לעתיד לבוא ועתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות כידוע. יגיענו עוד כל הטובות אף בעוה"ז וא"כ אנחנו חייבים לבוראנו יתברך דכבר הקדמנו שבלתי תורתנו אין לנו שום חיות וקיום ועמידה בעולם משום דאין לנו מזל וכל המזלות עומדים לנגדנו ולכן א"כ חייבים אנחנו לבוראנו עבור טוב העולם הזה ובודאי ינוכה משכר עולם הבא חלילה לכן אמרו ת"ל לקחת מתנות באדם במתנה ניתנה וא"כ קיומנו בכלל מתנה ובכלל פירות היא אבל הקרן קיים לעד ולעולמי עולמים ולנחול עולמות רבות לעוה"ב ומה שאמרו עוד באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה פירוש הפגיעה אינו מיתה. דהאם אין דין למעלה ח"ו. ומה ולמה חטא בזה אדונינו אדון כל הנביאים וכן מצינו דאינו מיתה כדכתיב ויפגע במקום וכתיב עוד ויפגע ביריחו וכן הכא ופירושו משום דהתקנאו במשה רבינו אדון הנביאים פגעו ובאו לקראתו לדבר אתו אם ראוי הוא לדביקות כזה וכדמצינו ג"כ בש"ס שבת (פ"ח) ויכוחם מה לילוד אשה בינינו ועיין לקמן בדרוש החמישי עשה בו הקב"ה קלסטירין פירוש דמות פניו של משה דומה לאברהם. עיין לעיל מה שהתעוררנו בזה האם ישונה כלפי שמיא ולמה ליה להקב"ה להטעותם וכו' אך בדברינו שהובאו נאמר דכבר כתבנו דבאמת דומה ממש צורת משה אדון הנביאים כצורת אברהם. והוא מעינו הטובה. ורוחו הנמוכה ונפשו השפלה ועיין עוד לעיל דהאם צורת בשר איכא הכא וודאי אין זה כ"א מדות הנפש. וא"כ דומה בדומה לצורת א"א אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים פי' למה אין אתם מתביישים ולמדים ממדותי הימנו. פירוש בשביל מעשה אברהם צריכים אתם ללמוד ממדותי והנהגתי לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו הכוונה ואני לא נתקבלתי אז והאם היה לי שום שינוי רצון בזה אדרבה זהו רצוני שייטיב האדם ויתקשר להיטיב לזולתו ג"כ והלא כ"כ משה עבדי הוא ג"כ יש לו צורת אברהם ולכן מדוע א"כ קנאתם אתם אם בא להתקרב אלי ושאיטיב לו והלא בצורה כזו נתקבל פניכם ג"כ ולמה תקנאו עתה כאשר בא לקבל פני ולכן לא הפגיעו במשה מהנהגת האל יתעלה שלמדם. וקיבל אדון הנביאים תורת ה' התמימה. אמר הקב"ה למשה לא נתנה לך התורה אלא בזכות אברהם וכו' והיינו דמשום זה נחדלו מלהפגיע בך וכדברינו ובזה יש לומר ג"כ בקצרה כוונת המדרש (שם פ"ל) באורח צדקה הלך התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלך בדרכן של עושי צדקה ע"כ ואולי הוא הוא הכוונה הנ"ל דבשביל שעשה אברהם אבינו צדקה והכנסת אורחים דהוא ג"כ בכלל זה וכמובן. לכן זכה משה להתיצב לפני המלאכים ולקבל תורת אלהינו בשמחה ובלב טוב כן יזכנו האל לקיימה ולהבינה ויקוים בנו והיו עיניך רואות את מורך:

דרוש חמישי. בדרוש הזה ידובר קצת מענין המשכן. ויבואר יראת אדון הנביאים מהמלאכים המובא במס' שבת (פ"ח). וביאור דרשתם ז"ל שגדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ המובא בכתובות (ה' ב') וביאור איזו הגדות ומדרשי חז"ל:

מדרש (שמות רבה פל"ג) ויקחו לי תרומה הה"ד כי לקח טוב גו' תורתי אל תעזובו אל תעזובו את המקח שנתתי לכם יש לך אדם לוקח מקח יש בו זהב ואין בו כסף יש בו כסף ואין בו זהב אבל המקח שנתתי יש בו כסף שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף. יש בו זהב שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב וכו' ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה משל למלך שהי' לו בת מלכים וכו' כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול וכו' אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש ע"כ ויש להבין עומק כוונת רבותינו