יד יצחק - א סא

דמתחילה כתיב ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה ואח"כ כתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ונאמר דידוע מאמר חז"ל במס' סוטה (ל"ז) דמתחילה ירד נחשון נשיא יהודה ושבטו בתוך הים ממש ואח"כ נהפך ליבשה וזהו פירוש הכתוב ויבואו בני ישראל היינו בתחילת בואם באו בתוך הים ואח"כ ביבשה דעומק הים גדול ועמוק אך דנתיבש מתחת ונעשה יבשה וזהו רק בתחילת בואם לתוך הים אבל אח"כ הלכו ביבשה ממש בתוך הים דנעשה לה יבשה בלי שום לחלוחית כלל כן יקוים בנו ולא יאמר חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל וגו'. דרוש רביעי בדרוש הזה ידובר במתן תורה ובענין כפית ההר על עם ה'. והמודעא רבה לאורייתא. המובא בשבת (פ"ח). וענין שמים וארץ יעידו שקיימו ישראל את התורה המובא בתחילת מס' ע"ג. ובשלשה עמודים שהעולם עומד עליהן המובא בפ"ק דמסכת אבות:

וביאור כמה מקראות ומדרשי חז"ל:

מדרש (שמות רבה פכ"ח) ומשה עלה אל האלהים הה"ד עלית למרום שבית שבי א"ר ברכי' הלוחות הי' ארכן ששה טפחים כביכול היו ביד מי שאמר והיה העולם שני טפחים ובידו של משה שני טפחים ושני טפחים היו מפרישין בין יד ליד [ונחסר סוף הדברים ובמ"כ זה לשונו ותשלום מאמר זה בירושלמי סוף פ"ב דתענית וז"ל וכיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקב"ה לחטפן מידו של משה וחטפן ממנו הוא שהכתוב משבחו בסוף ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול יהא שלמא על ידא דגברת על ימינא עכ"ל]. ד"א עלית למרום ש"ש וכו' הוי עלית למרום שבית שבי. יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם. ת"ל לקחת מתנות באדם בלקיחה נתנה לו יכול יהא חייב ליתן לו דמים ת"ל מתנות במתנה נתנה לו. באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם. אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו אמר הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם ואין אדם אמור כאן אלא אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים עכ"ל המדרש:

אם אמרנו נניח הדברים כפשוטן הלא מתמיהים המה. ראשונה איך גברה ידו של משה אם אין רצין בוראנו יתברך לזה הלא הוא בעל הכחות כולן ועוד איך רימה הקב"ה למלאכים בששינה פניו של משה השינוי איכא קמי שמיא אתמהה. והלא חותמו אמת ומעבדו אמת גם למה יתביישו המלאכים אם אברהם הוא. האם רעבים או צמאים היו והחי' נפשם עד שלא יוכלו לשכוח טובו לעד. הלא לא היו צריכים למאכלו ולמשקהו ורק הם באו להפיס דעתו של אבינו ולהשקיט צערו ממניעת אורחים כתלמודן ב"מ (פ"ו) והובא ברש"י ז"ל ומהו הענין מהשני יכול דנקטי רבותינו בעלי המדרש ז"ל הנ"ל. נלקט באמרים ואח"ז נבוא לבאר דברי רבותינו בשבת (פ"ח א') ויתיצבו בתחתית ההר אמר ר' אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קימו מה שקיבלו כבר ע"כ והרגישו רבעת"ו ד"ה כפה דהלא כבר הקדימו נעשה לנשמע ומה צורך לכפי'. גם קשה קצת דברי רב אחא בר יעקב דאמר מכאן מודעא רבה לאורייתא האם ירצה לבטל קבלת התורה חלילה ועיין רבעת"ו ד"ה מודעא רבה שם ועוד למה קבלוה דווקא בימי אחשורוש הלא רבות פעמים היו בסכנת מות המה ובניהם ובנותיהם ואולי נאמר בזה דענין כפיית ההר הוא ע"ד מליצה כאדם האומר קשה עלי דבר זה כהר מונח על ראשי כן גם הכא וכדאמר ריש לקיש שם מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו ודבר זה נודע לישראל שקיום כל העולם וחיות גויתם ונפשם תלוי בנתינת התורה ואין לך ע"ד צחות הר גדול יותר מזה והכפי' הוא כי קרוב הדבר להתהפך הכל לאפס ותוהו ובתוכם גם נפשם כאילו ההר כבר הוגבה וכפה על ראש ומליצה נאותה היא ומצד זה הדבר דנתוודעו שאין מקום לחייהם בלתי קבלת התורה לכן אמרו נעשה ונשמע. הקדימו ג"כ נעשה לנשמע דהקדימה הלזו תלוי רק באמונה כתשובת רבא להצדוקי דא"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם וכו' ובעלי אמונה היו בהקב"ה שלא יטעננו בדבר שלא יוכלו לעמוד בו וכפירש"י אך שהי' קשה להם אזהרת דרחמנא כי מה גדלה ורבה עונשי' וא"כ כיון שידעו עם ה' דמוכרחים המה לקבלם דחיותם תלוי בזה כנ"ל סמכו עצמם על הקב"ה ובפרט כי אם לא יקבלו אפס קצהו מאזהרת ומצווי ה' גורמים ההשחתה כולה כתלמודן סנהדרין בחלק שאם אינו מקבל ואינו מאמין במצוה ואזהרה חדא אין לו חלק לעוה"ב ולכן הקדימו נעשה לנשמע ובדברי רב אחא בר יעקב שאמר מכאן מודעא רבה לאורייתא לולא שאינו דרך סלולה ולא דרכו בו הראשונים היינו אומרים [ויתורץ בזה כל קושיות רבעה"ו ז"ל] בזה דידוע דתלוה וזבין זביני' זבינא כתלמודן ב"ב (מ"ז ב') וכן נפסק ההלכה בחושן המשפט סימן ר"ה ורק אם ימסור מודעא אז יבטל המקח אבל כ"ז דחסר המודעא המקח קיים וכן הדין אם תלוהו וקנה. ואף דהרמ"א ז"ל שם בסוף הסימן כתב להדיא בשם בעה"ע דאם תלוהו וקנה אינו קונה. הלא כתב רבינו הגר"א באבן העזר בתחילת סימן מ"ב דכל הפוסקים חולקין ע"ז והמה הרמב"ם והראב"ד והרשב"א והסמ"ג והמ"מ ויתר הפוסקים ושכן עיקר עי"ש ולכן פסק שם דתלוהו וקידש קדושיו קידושין וא"כ הלא אנחנו כלוקחים את התורה כדכתיב כי לקח טוב וכו' ולשון קנין הוא וכן פירשו רבותינו בעלי המדרש ז"ל תחילת פ' תרומה ובכמה מקומות דקונים אנחנו. או כתלמודן שאמרו דמאורשה היא לנו כדכתיב תורה צוה לנו משה מורשה ודרשו ז"ל מאורשה:

ואף אם היא מתנה כדכתיב סיפא דקרא הנ"ל נתתי לכם כדברי המדרש הנצב פתח השער עכ"ז בודאי כמו שאם תלוהו וקנה קונה אף דמחסרו דמים. כ"ש מקבל מתנה אם תלוהו וקיבל המהנה בודאי המהנה קיימת היא ורק אם צווח אז אין המתנה כלום כתלמודן ב"ב קצ"ח ובגיטין. וכ"כ במקח וקידושין אם אומר שאינו רוצה בודאי אינו קונה כלל וכלל ואין מהצורך לדבר בזה מרוב פשיטותו ולכן בודאי קבלתנו את התורה היא קבלה חזקה ומקויימת הלא זהו כמו תלוהו וקנה או קידש או קיבל מתנה. והלא