יד יצחק - א מו

ועתה נבוא ליתן קצת טעם במחלוקת ר' יוחנן ור"ל בהתראת ספק הנ"ל דר"י סבר שמי' התראה ור"ל סבר ל"ש התראה ואמרנו דכבר ידוע מחלוקת הראשונים אם ספק דאורייתא שהוא לחומרא הוא מדאורייתא לחומרא או שחכמים החמירו בו לחומרא ומצאנו ביומא (ע"ד א') דפליגי ר' יוחנן ור"ל בחצי שיעור אם אסור מן התורה דר"י סבר אסור מן התורה ור"ל אמר מותר מן התורה (וחצי שיעור משמעותו כ"ש וכן מפורש בהרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות חמץ ומצה הל"ז ועיין במ"מ] ר' יוחנן אמר אסור מן התורה כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל ריש לקיש אמר מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא וליכא איתיבי' ר"י לר"ל אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל חלב והשיב ר"ל מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא לכאורה מוכח מהכא דסבר ר' יוחנן דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא דהא כוי ספק הוא ואסרה לן רחמנא:

ואף דתלמודן שם הביא ראי' לתירוץ ר"ל דמדרבנן היא וקרא אסמכת' וזה לשונם הכי נמי מסתבר' דאי ס"ד דאוריי' איצטריך לאתויי ספיקא (ופירש"י ז"ל בתמי' אטו קמי שמיא ספיקא הוא אי בהמה הוי אי חיה הוי] ודחי אי משום הא לא אריא קסברי כוי ברי' בפני עצמה היא וכו' מ"מ הלא הדבר אינו מוסכם דהא ר"א ורבנן דילי' בחולין (ע"ט ב') סברי דכוי לאו ברי' בפני עצמה היא ולכאור' אם נרצה להעמיד קרא דכל גם לדידהו נאמר דקרא ירבה ספק חלב ספק שומן לאסור מדאורייתא והכא אין שייך לפרוך קמי שמיא גליא כיון דאין הדבר שוה כל שעה דלפעמים הוי חלב ולפעמים הוי שומן ולכן בא רחמנא לאסור וכיוצא בזה מצינו לרבעת"ו ז"ל במקומות רבות בש"ס וגם ביומא שם ד"ה איצטריך עי"ש והלא מפורש בתלמודן פסחים (מ"ג א') דר"א דריש כל ומה יעשה בכל הזה הלא לדידי' כוי לאו ברי' בפני עצמה היא וכנ"ל וספק כזה לא אתא רחמנא לרבות דהלא קמי' שמיא גליא אלא פשוט לומר כדברינו דירבה ספק חלב ספק שומן ואף דעדיין מקרא דכל לא מוכח כולי האי דהא ר"י בעצמו סובר דחצי שיעור אסו' מן התור' ומפיק לה ג"כ מן כל ואולי כ"כ לר"א ולחכמים דילי'. מ"מ אם נרצה להעמיד הברייתא אליבא דד"ה נאמר באולי דתרוייהו שמע מינה מהאי קרא ובאמת משמעות דכל כן הוא הן בכמות והן באיכות [ועיין להלן דעדיין לא נתמלאו דברינו]:

ואין רחוק כ"כ לומר דהתראת ספק אם שמי' התראה או לא תלוי אם ספיקא דאורייתא הוא מן התורה בכל האיסורים כ"כ יהי' בהתראת ספק דבשלמא גבי מיתה דכתיב והנה אמת נכון הדבר וכדומה לכן לא מענשינן על הספק וכ"כ מלקות דתחת מיתה עומדת כתלמודן (סנהדרין י' ומכות ה') לדעת רבא ולדעת אביי גמרינן מלקות ממיתה מגז"ש דרשע רשע ופשוט הגז"ש זו בכמה דוכתי בש"ס לענין דברים הרבה ועיין בתוספות סנהדרין (ל"ג ב') ד"ה אתיא אבל לגבי התראה הלא לדעת ר"י בר' יהודה דסבר חבר אין צריך התראה דלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד כסנהדרין (ח' ב') ועוד באיזו מקומות בודאי לדידי' מהני התראת ספק כיון דלאו שוגג הוא ולכן אף לדעת חכמים דסברי דאף ת"ח צריך התראה מ"מ למה נשוה מחלוקת גדולה ביניהם ולא יגרע מכל האיסורים שבתורה אם ספיקותם אסור מדאורייתא גם התראת ספק יהני כודאי ולא רחוק בסבר' [אף דאינו מוכרח כמובן]. וא"כ נאמר לר"י דסבר דהברייתא הנ"ל אינה אסמכתה דכל ירבה ספק והיינו ספק חלב ספק שומן דאולי לא יסבור דכוי ברי' בפני עצמה היא ומוכח א"כ דאיסורא דאורייתא הוי הספק ולכן כ"כ התראת ספק שמי' התראה ואף דאיצטריך לן לר"י לרבויי חצי שיעור דלדידי' אסור מה"ת לא יסתר דברינו דזה למד מן הסברא הואיל דחצי שיעור חזי לאיצטרופי ויש לסתור על מנת לבנות [ועיין בתוספות שם ד"ה כיון דהקשו שם על ר"י דאמר סברת איצטרופי וז"ל תימא לי אמאי לא קאמר מטעמא דבסמוך דכל חלב לרבות חצי שיעור דהא ר"י ידע לההיא ברייתא דהא בסמוך קא מותיב מינה ותירצו וי"ל דלהכי איצטריך לי' לר"י לפרושי האי טעמא משום דאי מקרא דכל חלב הוה אמינא עיקר קרא לכוי איצטריך וחצי שיעור מדרבנן ואסמכוה אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאיצטרופי סברא היא מהאי טעמא דדרשה גמורה היא לחצי שיעור ע"כ וא"כ משמע מדבריהם דאיצטריך לחצי שיעור אך מ"מ אינה סתירה לדברינו דמנין באמת להברייתא גם כוי אלא ודאי דתרתי שמע מינה אך דלולא הסברא לא למדנו כלל לחצי שיעור כיון דכתיב אכילה בקרא ואכילה בכזית היא ועתה דאית לנו קרא אזי נוציא מכל חצי שיעור דהוא בכמות וגם כוי דהוא באיכו' ואתי' אליבא דדברי הכל אף לר"א ולחכמים דלא סברי כוי ברי' בפ"ע [רק דתלמודן בתרוצם אליבא דשאר התנאי' נקטי כמובן] ומזה יוציא ג"כ ר"י דהתראת ס' שמי' התראה:

ובעמדנו בזה ניישב קצת גי' ספרים ראשונים שם ביומא (דף פ') דהקשו עליהם רבעת"ו ז"ל כמה קושיות וזהו דשם בתלמודן איתא א"ר יוחנן שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני והי' כתוב בספרים קושית הש"ס ע"ז שיעורא מכתב כתיבי ופירשו רבעת"ו גירסא הלזו דכוונתם להקשות מדר' חנן דאמר בפרק קמא דסוכה (דף ו') דהא דכתיב בקרא ארץ חטה ושעורה וכו' לשיעורא נאמר. חטה לבית המנוגע וכו' שעורה דתנן עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל וכו' ודחוה רבעת"ו ז"ל. דתלמודן מתרץ ע"ז אלא ה"ק שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני וא"כ מאי משני דמכל מקום אכתי תיקשי לך שיעורא של עונשה מכתב כתיבי. ועוד דבכל דוכתא דפריך הכי בפרק קמא דסוכה ודעירובין מייתי כל מילתא דרב חנן והכא לא מייתי לה. ועוד אמאי לא משני הכא כדמשני התם קרא אסמכתא בעלמא. ועוד ליפרוך נמי עונשין מיכתב כתיבי וכו' עכ"ל בקצת שינוי לשון ולפי דברינו נאמר באולי דכוונת אותה הגירסא איננה כדפירשוה רבעת"ו ז"ל רק דפירושה שמקשינן על ר' יוחנן איך אמר שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני דודאי עונשין דקאמר אינם עונשין של עבירות דהלא מפורש בהדיא כל עונש ועונש אלא ודאי פירוש דברי ר' יוחנן הוא דשיעורין היינו לאסור כל דבר באכילה לבד בלא עונש דזה צריך שיעור מועט ועונשין היינו שיעור האיסור להלקות עליו וכדומה וע"ז פריך שיעורין מכתב כתיבי דהלא ר' יוחנן בעצמו הוא האומר דחצי שיעור והוא כל שהוא [כרמב"ם דהלכות חמץ הנ"ל] אסור מן התורה משום דחזי לאיצטרופי ומן כל והלא ברוב האיסורים כתיב כל ובאלו דלא כתיב כמאן דכתיבי הוי ולמדים זה מזה בוודאי דהלא ר"י כללא כייל דחצי שיעור אסור מן התורה בכל האיסורים וזהו קושיתם דמיכתב כתיבי מן כל וע"ז תירץ דשיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני ובזה נחו ושקטו כל קושיות רבעת"ו ז"ל דבאמת שיעורא של עונשין