יד יצחק - א כח

ויראת (בקידושין ל"ב ומציעא נ"ח) משא"כ הכא בוודאי למעוטי בא ואף דגם הכא תלוי בלב היינו לתלות מעותיו בעובד כוכבים כתלמודן הכא הלא ע"ז כתיב יציאת מצרים כתלמודן לעיל וא"כ בוודאי רק למעוטי מתשלומין. אבל ר' יצחק אולי סבר באמת כר' נחוני' ואדרבה בקרא דרב אדא בר אהבה לא יבחור ר' יצחק וכן רבא דהלא גם באונאה כתיב ויראת מאלהיך והאם נאמר גם שם למעוטי מחזרה נגד מתני' דמכילתין (מ"ט ונ') דעד כמה חוזר את האונאה וכשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר אך ודאי ראב"א מוקים לה דשם באונאת דברים הכתוב מדבר וכן מפורש בתלמודן לעיל נ"ח ומוכרח הוא דאונאת ממון כתיב מעיקרא ואינהו סברי דמ"מ רואין אנו דלא למעוטי מתשלומין בא רק לומר ויראת כיון דמסור ללב. ואף דכבר הסברנו דעת ראב"א משום דכבר כתיב יציאת מצרים עכ"ז עדיין אינו מיותר כ"כ דתרווייהו איתנהו דהוא ירא מאלהים היודע ועד שהוא הבחין בין טפה של בכור לשאינו בכור. ולרבא מדוקדק יותר מה שלא ירצה בקרא דר' יצחק הנ"ל דלדעת רבא אף לר' נחוניא בן הקנה דווקא חייבי כריתות אינו נכרת ומשלם אבל מיתה בידי שמים אינו כן כיון דנפק טעמי' דר' נחוני' בן הקנה מואם העלם יעלימו וכן מפורש בתלמודן (כתובות ל' ב') לכן אמר משום דהוקשו מלוי בריבית לשופכי דמים אבל חביריו לא ירצו בזה דדעת רבא מוכרחת לכאורה לומר שהיא מצד הסמיכות. דהלא על פירוש רש"י הכא השיגו רבעת"ו ז"ל בסנהדרין פ"א ד"ה וכתיב וכן פירוש רבעת"ו ז"ל דהכא לא יתכן כ"כ דדרשו מצד היתור דהלא באמת הוצרך לדרשה בסנהדרין שם ורק מוכרח דבריהם דהתם בד"ה הנ"ל דהוא מצד הסמיכות וכן בכל הספרים דתמורה גרסינן וסמוך לי' [כן העידו רבותינו שמה בד"ה הנ"ל] וא"כ לא ירצו ר' יצחק ורב אדא בהא כיון דגם בכל התורה כולה סבר ר' יהודא (בברכות כ"א ב') דלא דרשינן סמוכין ולכן אף דרבנן סברי דדרשינן אולי זהו דווקא בתורה משא"כ בנביאים ולמה נשווה כ"כ מחלוקת גדולה ע"כ מצד כל הנ"ל לא רצה ר"א בטעמו של ר' יוחנן דכולם יכולים לדחות ואדרבה סברת ר"א ודעתו הוא משום דכתיב וחי אחיך עמך והוי לאו הניתק לעשה ודרשה זו פשוטה היא ולכן אדרבה פריך תלמודן ור' יוחנן האי וחי אחיך עמך מאי עביד לי' כיון דפשוט דרשת ר"א ועל ר"א לא פריך תלמודן כלל והוא כדברינו דאולי בקל ידחו לר"א והשיב ר' יוחנן דאיצטריך לכדתניא שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהם מגיע לישוב דרש בן פטורי מוטב ישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא ר"ע ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך אך א"כ אדרבה כעת יש לנו להבין דעת ר"א דהלא איצטריך לכדר"ע. דאין לומר דסבר כבן פטורי דא"כ יסתרו הכלל שבידינו דהלכה כר"ע מחבירו ולקמן ס"ה נפסק בש"ס דהלכה הכא כר"א דריבית קצוצה יוצאה בדיינין ובפשיטות רציתי לומר דראיית ר"א הוא משום דכתיב וחי אחיך וזה לבד די לדינו ודינו של ר"ע הוא מעמך ורק כאשר שאלנו והקשינו על ר' יוחנן מקרא דוחי אחיך השיב דצריך לר"ע וא"כ סר ממנו קושיתנו דמניין ההכרח ללמוד מזה שני לימודים אבל בוודאי נוכל ללמוד גם שני לימודים וכן דעת ר"א באמת כיון דלא ניחא לי' בראיית ר' יוחנן השלשה הנ"ל וזהו פשוט אך התעוררנו דאם כדברינו הלא אדרבה איפכא דרשינן דאמרינן (בקדושין כ' ובעוד איזה מקומות) דהקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו ודייק לה מדכתיב כי טוב לו עמך וכירושלמי והביאו רבעת"ו שם בקידושין דאם יש לו כר אחד יתן להעבד וא"כ נראה בעליל דאדרבה איפכא דרשינן אתה טפל לו ולבד דברינו ג"כ יקשה דהלא מתפרש גם בפי העולם משום דכתיב עמך חייך קודמין וכמפורש בפירש"י ז"ל דמציין עמך חייך קודמין וצע"ק ומצאתי בעזה"ש בת"כ דלא יתפרש כפירוש העולם דמעמך דייקינן. דזה לשון התורת כהנים פרשה ה' פרק ו' וחי אחיך עמך זו דרש בן פטורי שנים שהיו הולכין במדבר ואין ביד אחד אלא קיתון של מים אם שותהו אחד מגיע לישוב ואם שותים אותו שנים שניהם מתים דרש בן פטורי ישתו שתיהם וימותו שנאמר וחי אחיך עמך א"ל ר"ע וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך עד כאן לשון הספרא. [ומספרא הזה מוכח ג"כ דאין לומר דר"א סבר כבן פטורי דהלא גם בן פטורי סבר דאיצטריך קרא דוחי אחיך עמך) אך לכאורה אינו מובן כ"כ דברי בן פטורי ור"ע דבקרא אחד יוציא ר' עקיבא כן וב"פ להיפך דממ"נ אם הסברא החיצונה שישתו שניהם מאי צריך בן פטורי לראי' ואם להיפך מאי צריך ר' עקיבא לראי' אך על דרך חידוד כ"ש נאמר קצת בזה אף כי דרך רחוק הוא והוא דמפורסם דבשפיכות דמים יהרג ואל יהרוג ומפורש הטעם בסנהדרין (ע"ד) ובכמה מקומות דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי וזהו דווקא אם אומרים לו שיהרוג בעצמו לחבירו משא"כ אם אומרים הנח עצמך שיזרקו אותך על התינוק או דתהרג אל יהרג רק יזרק על התינוק דאדרבה איכא למימר איפכא מי יימר דדמא דחברי' סומק טפי דילמא דמא דידי' סומק טפי וכן כתבו רבעה"ו בדוכתי טובא ומהם בפסחים (כ"ה) ד"ה אף נערה. וא"כ לכאורה כ"כ הכא עם המים דאם יהיו המים שלו מדוע נאמר דישתה חבירו והוא לא או אפילו שניהם ישתו כיון דהוא ימות והלא התם גבי התינוק מניח עצמו אף דבגופו יהרוג את חבירו ומכ"ש הכא דמאי קעביד לחבירו איהו דידי' קא שתי ולמה ימות. משא"כ אם אין המים שלו אז הוי להיפך דמדוע יקח לו ולא לחבירו ואם כחו גדול הלא זהו ממש כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש ומאי חזית דדמא דידך סומק טפי ולכן לפי הסברא בזה יהיו שניהם שותים וימותו דוודאי כן חפצם וכן יש לכל אחד זכות בזה כחבירו. וא"כ אם נאמר דהארץ ניתנה לבני אדם הסברא נותנת דזה שבידו ישתה משא"כ אם נאמר לד' הארץ ומלואה כיון דתלוי הדבר בנפשות הוי כמי שאין לשניהם חלק בה ולכן שניהם שותים. ומפורש בתלמודן (חולין קל"ט) דיש פלוגתא בזה אי אמרינן לד' הארץ ומלואה או והארץ נתנה לבני אדם וא"כ אולי בן פטורי סבר דהארץ ניתנה לבני אדם ולכן צריך קרא להפך הסברא ולומר דשניהם ישתו וימותו אבל ר"ע סבר כדעת השני' והוא דעת ר"י שם דהארץ לא ניתנה לבני אדם ורק לד' הארץ ומלואה ולכן צריך הקרא לגלויי לן דאדרבה חייך קודמין לחיי חבירך ועוד יש להאריך בזה אך הלא רחוקים ממרכז ורק דרך חידוד הוא ודי לנו. ולפי האמת אולי הדבר דבן פטורי סבר ומפרש כתלמודן דקדושין הנ"ל שהוא כקונה אדון לעצמו [וכירושלמי דאם יש לו כר אחד וכנ"ל] וא"כ עמך שוין לך והכא ישתו שניהם משא"כ ר"ע מדייק וחי אחיך עמך כבעל קרבן אהרן