שדי חמד באר בשדי חלק א רה

זאת להודיע כי מכלל רבני גאוני דורנו יצ"ו אשר דרשתום לחוות דעת קדשם בקריאת השם "שדי חמד" והבאתי דברי תשובתיהם בקונטרס "באר בשדי" אשר בספר שדי חמד חלק הכללים חלק השלישי. הנה הוא האחד המיוחד דריפתקא דאורייתא הגאון הגדול ריש מתיבתא בעי"ת "טעלז" שליט"א ענותו תרבני ושלח לי תשובה מאהבה ומפני סיבה לא איסתייעא מילתא להדפיס תמימים דב"ק הנעימים בקונטריס באר בשדי הנ"ל. והנני נותן לפניכם היום (שליש ראשון לחודש טבת נזר תורת אלקיו עליו) ברכה קונטרסו הנפלא וכבוד ד' מלא וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשן תפרחנה ומלאה הארץ דעה ועינינו בנין ירושלים תחזנה בב"א: אל כבוד ידיד עליון וידיד נפשי כש"ת מו"ה חיים חזקי' מדיני המכונה חח"ם שליט"א בעל המחבר שדי חמד כמשמעו האב"ד דקראסובאזאר יצ"ו בבי"א

אדשה"ט באהבה נאמנה. מאוד שמחתי מהבשורה אשר בשרני כי התחיל כ"ת להדפיס ספר שדי חמד חלק ב' ספר נחמד כמשמעו. יתן הד' ויברך על המוגמר

ועל דבר אשר רב אחד קרא עירעור על אשר קרא כ"ת לספרו שדי חמד. כי יש חשש זילזול שם שדי. שהכורך ספרים קורע את הדף הראשון כנהוג. ונמצא שם שדי מוטל בבזיון. אף שאין השם מקודש. כי הוא על שם שדי חמד הכתוב בישעי'. מ"מ הפוסקים בסימן רע"ו החמירו אף בשם שאינו מקודש. וכמו שהאריך בשו"ת מעיל צדקה סימן כ"ג וכו'. ודעת כ"ת שאין בזה שום חשש זילזול והסכימו עמו כמה רבנים גאונים. ורוצה שגם אנכי אחוה דעתי. והאמת נתן להאמר. כי לא אבין למה לי לכ"ת לשאול גם אותי. אחרי שכ"ת ס"ל דאין בזה שום חשש ורבים מהגאונים הסכימו עמו ויוכל כ"ת לסמוך על זה בלא פקפוק א"כ אין נפקא מינא כלל אם גם אנכי אחוה דעתי שאף אם יהי' לדעתי איסור בדבר. בטלה דעתי אצל כ"ת והגאונים שעמו. אמנם רצון צדיק אעשה. והתחלתי לעין בזה ואמרתי כמה גדול כח כ"ת שע"י זה נתחדש לי כמה דברים להלכה ולמעשה אשר תלוי בזה קדושת השם. כאשר יבואר הלאה וע"י זכאי ככ"ת מגלגלים זכות

א) וטרם כל הנני להגיד לכ"ת כי אף לדעתי הקטנה. אין כאן שום חשש ופקפוק כל שהוא לחוש לזלזול השם של שדי ומאד אתמה על הרב המערער. שהביא ראיה מתשובת מעיל צדקה. ושם בסימן כ"ג מבואר סתירה לדבריו. שמבואר שם להדיא שדווקא היכי שכתב השם בכונה. אלא שכתב בלא קדושה. היינו שבתחילת הכתיבה לא אמר שכותב לשם קדושת השם. אסור למוחקו. אבל אם רצה לכתוב יהודה ולא הטיל בו דל"ת. כיון שלא הי' כוונתו לכתוב שם. מותר למוחקו. א"כ כש"כ בנידן דידן שכותב לכתחילה לשם חול של שדי חמד הכתוב בישעי'. שהכוונה שדה בסמיכות ולא לשם שדי. שמותר למוחקו. ואף שיש לחלק קצת. אמנם אין בו כדי חילוק. ועוד הש"ך בסימן (רע"ו) (סק"י) כתב וזה לשונו. דשם של חול אלא שהוא נכתב כשמות הקדושים כגון והייתם כאלהים וכה"ג מותר למוחקו כו' עכ"ל. ושם בחדושי רע"ק אות ה' כתב וז"ל היכי דסמוכים יחד אלהי האלהים בזה אלהים הוא חול. דקאי אשופטים דעלמא והוא יתב' שופט עליהם. כי רם הד' כו' וביהושע (כ"ב כ"ב) אל אלהים ד' ופירש"י אל כל אלהים הוא הד'. ולפ"ז בפסוקים הנ"ל מותר למחוק תבת אלהים כו' עכ"ל. וא"כ מה התם שפירש אלהים חול ופירש אלהים קודש הוא שוה שהוא לשון שופטים וגם קריאתם שוה עכ"ז מותר למוחקו בלא שום פקפוק. ק"ו בן ק"ו תבת שדי שסמוכה לתבת חמד שפירשו שונה מפירש שם שדי. ששדה הסמוכה לחמד פירושו שדה בסמיכות ושם שדי פירושו שיש בכחו די עיין בפירש"י בפ' לך לך (י"ז א') מה שפירש על שם שדי ופירש הרמב"ן שם. וגם קריאתם אינה שוה שזה הוא שדי וזה הוא שדי. שמותר למחוק שם שדי הסמוכה לחמד שבישעי'. בלא שום פקפוק בעולם

ועוד לדעת הרב המערער יהי' אסור למחוק כל אל שבתורה כמו בפסוקים וידבר הד' אל משה וכן תבת אל כמו בפסוק אחי אל תרעו שהרי תבות אל ואל כתיבתם שוה לתבת אל שהוא קודש. ואם משום דתבות אל ואל קריאתם שונה מתבת אל שהוא קודש. הא שם שדי הסמוכה אצל חמד נמי קריאתו משונה משם שדי שהוא קודש וגדולה מזו מצאתי. ששם העיר בית-אל אף שקרא אותה יעקב אבינו (ויצא כ"ח י"ט) (וישלח ל"ה ט"ו) על שם שהיא בית השם עכ"ז לא נהגו הסופרים לקדש תבת אל שבבית אל כמבואר באליהו רבה. וע"כ הטעם שכיון שסוף סוף נקרא שם העיר כן שוב אין בו קדושה כמו שמות שארי ערים. ואין משגיחים על הטעם שקראו שם העיר. מפני ששם נראה אלקים. כיון שהוא שם עיר. וראיתי להח"ס בחלק יו"ד (סימן ע"ר) שכתב. שהטעם שאין מקדשים תיבת אל שבבית אל. משום ששני התיבות בית אל חשובים כתיבה אחת. וזה לשונו שם (אחר שכתב שדעתו שאין לכתוב בית אל בשתי שיטות) וקצת נ"ל נמי סעד מהא שאין הסופרים מקדשים תיבת אל שבבית אל וכתב האליהו רבה הטעם מדלא תרגם אונקלוס בית אלהא אלא כתב בית אל. א"כ מהא גופא מוכח שיש שייכות להתיבות זה עם זה ואינם נחלקים לגמרי עכ"ל ודברי הח"ס תמוהין. דאם הטעם מה שלא תרגם אונקלוס בית אלהא כמו שתרגם אונקלוס בפ' ויצא (ל"א י"ג) אנכי אנא אלהא דאתגליתי וכו'. משום שחושב אונקלוס בית אל כמו תיבה אחת. א"כ תקשה אמאי בפ' וישלח (ל"ה ז') בהפסוק ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל לא תרגם אונקלוס וקרא לאתרא אלהא דבית אל רק כתב וקרא לאתרא אל בית אל. ואין לומר דהתם נמי נחשבים כל השלושה תיבות כמו תיבה אחת. דהא אל הראשון של אל בית אל מקדשים הסופרים וליכא אף דעה אחת שאין צריך לקדשו אבל האמת ניתן להאמר. דכיון דסוף סוף שם העיר הוא בית אל לזאת לא תרגם אותה אונקלוס. רק כתב אותה כשמה בלשון הקודש כיון שמתחילה נקרא שמה כן. אז גם בארמית קורין אותה כן כי גם בארמית שם הערים כשמם בלשון הקודש. שבכל שמות הערים שבתורה לא שינה אונקלוס שמם מאשר נקראים בלשון הקודש. זולת ערים מעט ששמם בלשון ארמית אינן כשמם בלשון הקודש כמו (בראשית ט"ז) בין קדש ובין ברד תרגם אונקלוס בין רקם ובין חגרא. משום הכי בויקרא יעקב למקום אל בית אל כיון שהוא שם מקום לא תרגם אונקלוס את התיבות אל בית אל רק כתב אותם כמו שהם בלשון הקודש אל בית אל. כמו בפ' ויצא (ל"א מ"ז) דיעקב קרא להגל גלעד. כדכתיב ויעקב קרא לו גלעד א תרגם אונקלוס יגר שהדותא. רק כתב ויעקב קרא ליה גלעד וכן להיפך דלבן קרא לשם הגל יגר שהדותא. מפני שהי' מדבר בלשון ארמית. לא שינה הכתוב גם בלשון הקודש וכתוב בתורה ויקרא לו לבן יגר שהדותא וזה ברור וע"כ הטעם מה שאין הסופרים מקדשים תיבת אל שבבית אל הוא כמו שכתבנו משום שנשאר כן שם העיר. א"כ אין בו קדושה יותר משאר שמות הערים ואין משגיחין על הטעם שבעבורו נקרא שם העיר כן. כיון דסוף סוף הוא שם עיר. אין בו קדושה. אמנם גם לפי טעם זה תקשה דאמאי אל הראשון דבפסוק ויקרא למקום אל בית אל מקדשים הסופרים אותו משום דהוא ודאי קודש כמו שכתבנו