נזר הקודש - זבחים ג

הקדמה. כל בן נכר לא יאכל בו, לקיים מה שנא' (תהלים קמ''ז) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל וגו' א"ל הקב"ה אומה אחרת אל יתערבו בו ואל ידע מסתוריו וכו' (שמו"ר פי"ט) אכתוב לו רובי תורתי כו', א"ר יהודה בר שלום בקש משה שתהא המשנה בכתב וצפה הקב"ה שעתידים אוה"ע לתרגם את התודה ולחיות קוראים בה יונית ואומרים אף הם ישראל, אומר הקב"ה לאומות מה אתם אומרים שאתם בני איני יודע אלא למי שמסטירין שלי בידו הוא בני, ומהו המסטירין זה משנה שאם היתה המשנה ביד האומות אם כן כמו זד נחשבו כו'. (ילקוט הושע ח') בעיני כל עמי הארץ משתקף קיומו הנצחי של עם ישראל ותורתו כעין חדה. היאומן כי יסופר כי אחרי כל ההרפתקאות שעברו על עמינו זה, עם עני ומדוכה מאז הצגנו כף רגלינו על האדמה כי גם עתה אחרי אלפי שנות נדודים, עמל ותלאה, הננו מתקיימים לנס, ושכינה לא זזה מתוך מחננו מוטרדים ומורדפים מחמת המציקים שבכל דור ודור על גופנו ונפשנו, מבית ומבחוץ סבבונו בכחש, והננו כצאן לטבת יובל. אלה מפה מתקנאים בעשרנו ובשלותנו, ואלה מזה שולחים יד בקדשי אומתנו, ובעזרת שמו יתברך הננו כחומה בצורה וכל כלי יוצר עלינו על חומריותינו לא יצלח וכל לשון תקום אתנו למשפט על גובה רוחנו - נכשלת, וכאז כן עתה קיומנו הרוחני והגופני הוא לחדה בעיני העמים הפלא ופלא, חדה היא ותהי לחדה. ואי ידיעתם זאת מובנת היא לנו, עפ"י דברי רבותינו ז"ל במדרשים המובאים למעלה, כי אמנם כן הוא אין העין הכהה יכולה להסתכל בדמות דיוקנא של ישראל סבא, אשר רוח ממרום חופף עליו, אשר כמו קיומו הגופני כן נצחיות תורתו מתקיימים ועומדים עפ"י מסתורין של הקב"ה, אשר רק לנו גלה סודו, ולא עשה כן לכל גוי, ומאת השגחה העליונה היתה זאת לנו, למען נוכל להתקיים בצוק העתים ולהתגבר על כל המכשולים והמעצורים שאנו פוגשים בדרכינו. מאז העתיקו רבותינו את התורה לתלמי המלך בשבעים לשון ועד עתה אשר עדיין בהעתקות המה עסוקים והתורה שבכתב נעתקה כבר לאלף לשונות, כל עם ועם כלשונו, לא עלה בידם מכל העתקותיהם רק העתק המלים מבלי אשר יכלו לחדור לתוך נשמתם של הדברים, אשר רק לנו הם, רק קול דברים הגם שומעים ותמונה אינם רואים, ואין לך כל אומה ולשון אשר יוכלו לבאר לנו למשל מהות התפילין ודיני הקרבנות, ואף כי מבוארים המה בכמה כתובים בתורתינו הקדושה, המה העתיקו רק את המלים הגופניים, כאדם המערה מכלי לכלי, אבל נשארו אטומי לב וחסרי דעת כמאז קודם העתקה. יען כי המסתורין שבתורה שבע"פ לנו לבד נמסר. ולו חפצו לדעת באורם של הדברים המועתקים, כי אז עליהם לשאול את פינו, לגלות להם סוד הכמוס הנמסר לנו מפה לאזן, את המסתורין שלנו הנצפן בתוך תורתינו הקדושה ואשר מפתחות האוצר הזה מונחים רק בבית גנזנו ואין לאחר חלק בו, והסוד הכמוס הטמון בקיומנו הוא הנותן לנו כח ועוז לא רק להתקיים, אבל גם להחליף כח עת אשר מטה ידינו לפעמים למשך זמן ידוע מתגרת יד הזמן ופגעיו, ואשר לכאורה היינו כבר ככלי אובד וכגבר אין איל בו, ושונאינו כבר אמרו נואש למצבנו, אבל פתאום נתהפך הגלגל ומתוך צרה וחשכת הלילה חדר קו אור המאיר לנו את דרכנו והננו מסירים את הקוצים והברקנים ועוד הפעם הננו בדרך העולה בית אל וביד רמה הננו פוסעים לעיני שונאינו ומנדינו, אשר כבר כנמלים היינו בעיניהם | לה אשר גברו שונאינו עלינו להדיחנו מעל תורתנו ולהבכיחנו לכתוב על קרן השור שאין לנו חלק ונחלה בד' ובתורתו, ועת אשר שלחו בבזה את ידם לכרת אוכל מפינו ולהמית את כל קהל עדת ישראל ברעב ובצמא הפך ד' לנו תמיד את הקללה לברכה ומתוך צרה המציא לנו פדות ורוחה, כי הלא ע"כ קיום עמנו כמו קיום תורתנו נצחי הוא, וגודל ישראל עלה תמיד לד', ולתורתו,