נזר הקודש - תמיד ו

וכל זה נחוץ לאיש רום המעלה העומד להיות מתוך בין הקב"ה ועם ישראל, ובקשתו על עם ישראל לא תשוב ריקם, הנהו נדרש להיות מובחר מעם בכל אלה בכדי שתהי' בקשתו בפה מלא, ואם הוא בעצמו חסר באחד מכל אלה חלילה אז אין ביכלתו לבקש גדולות ונצורות, הן ברוחני, הן בחומרי, - ובשעה שבא להקריב קרבן ד' הנה בשעה זו עומד ומבקש על עם ישראל שיחיו חיי שלוה ועושר וכבוד, וגם חיי רוחני שיהי' להם עוה"ז ועוה"ב ויש לו רוח נדיבה במלא חפנים נחת וגדולה, ורצונו שכן יהי' כל בית ישראל אשר רק בשם ישראל יכונה, ומטעם זה הוא נושא כל ישראל על גופו. והנה נדרש לעם ישראל רוח וחומר היינו בבקשה שילמדו עם ישראל תורה ויקיימו אותה, ועל זה מורה החשן אשר מונח על לבו של כהן גדול שהוא מקור החכמה וי"ב שבטים חקוק על שתים עשרה אבנים. והנה כמו כן כל ישראל על כתפיו שזה מורה מעלת החומרי, מעלת הגוף שיהיו עם ישראל בריאים וחזקים, ויהיו מתברכים בעושר וכבוד ואושר בבני חיי ומזוני. - ועל זה אמרה תורה ולא יזח החשן מעל האפוד, לומר שכל זה אחד הוא, והא בהא תליא, וכמו שאמר התנא באבות אם אין תורה אין קמח, ואם אין קמח אין תורה. - ואם כהן גדול הוא איש כזה כמו שהי' בבית שני שהיו מתמנים עפ"י מלכות רומי, והיו כהנים אשר רצו לפרוק עול תורה, וכל מאוים עסקי החומר, ואומר שאינו מסכים על חיבורם של החשן והאפוד, הרי"ז לוקה, וביותר מי שעושה כן גם דרך קלקול ח"ו שזה סיבה שתשתכח תורה מישראל ח"ו, זה לוקה שתים, מפני שהוא חוטא ומחטיא את הרבים, וחבר הוא לאיש משחית לירבעם בן נבט, - והוא לימוד לכל מי שיכהן פאר בגדולה בעם ישראל החוב שיסתכל בתמונת חשן ואפוד שהקפידה תורה ולא יזח החשן מעל האפוד, היינו שלא ינתק הרוחני מהחומרי, ובלא רוחני לא יתקיים חומר, ואם יעיז פניו לומר מה אהני לן רבנן, ידע כי גם החומר לא יתקיים. וזהו שאמרה תורה אבני זכרון לבני ישראל, היינו כי אבני האפור יהיו זכרון לבני ישראל כי לא יתקיימו בלא אבני החשן, שהם מונחים על לבו של כהן גדול, והוא חלק הרוחני, חלק המדע והחכמה, והיא חכמת התורה, ובכל זמן ועידן שיקומו מנהלים חדשים האומרים שאין תורה נחוצה להם, וגם עשה כן דרך השחתה ח"ו, הרי"ז לוקה שתים, - והנה אנו רואים כי כל הרפתקאי דהזמן הוא מעון ביטול תורה וכמאמרם ז"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, אשר קמו אנשים ארציים עריצים ופריצים ומחללים כרם ד' ח"ו, על כן אני אומר לכם עם ישראל כי החוב קדוש עלינו להיות תמיד תמונת החשן ואפוד תמונה חיה וקיימה אשר לא יזח החשן מעל האפוד, ובזה תלוי הצלחת ישראל לעולם. ובזה נבאר דברי הפסיקתא רבתי הפלוגתא דבי"ש ובי"ה שדרשו בדבר הקרבת התמידין אחד בשחרית ואחד בין הערבים. ובאו לפרש בזה שאמרה תורה כבשים, ולא אמרה טלאים - ומצאו שיש בזה רמז לכפרת חטאים על הצבור - ומר אמר שהוא לשון כבישת החטא, - ומר אמר שהוא לשון כבוס, ונפ"מ ביניהם דלב"ש שדרש כבישה עדיין החטא נשאר רק הוא כבוש, אבל לפעמים יתגבר על הכבישה ויציף למעלה, אבל לבי"ה שמפרש לשון כבוס, הכוונה שהחטא נמחה לגמרי ולא יזכר עוד. אמנם יש להבין היתכן זה הדבר כי בקרבן אחד יתכפרו כל ישראל? ? ועוד אדם כי יחטא למה מביא קרבן להתכפר כיון שכבר מכופר בקרבן תמיד של שחרית ובקרבן תמיד של בין הערבים. אבל ע"כ הכוונה דהשני תמידין המה המכשירין שמביאין את האדם לעוררו לתשובה והיינו כי יש לכל ישראל לעמוד ולחשוב תכליתו בעולם מצד חומרו בסופו כי נעשה עפר ברבות הימים, ומצב האדם גרוע יותר מן הטלה הבא לקרבן על המזבח, והריח ניחוח יעלה לרצון לפני