נזר הקודש - תמיד ב

הקדמח כבשים, בי"ש אומר שהן כובשים עונותיהם של ישראל כד"א (מיכה ז') ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו, וב"ה אומרים כל דבר שהיא סופו לצוף, אלא כבשים בני שנה שהם מכבסים עונותיהם של ישראל כד"א (ישעי' א') אם יהיו חטאיכם כשנים וגו' (פסיקתא רבתי) אמרו רבותינו ואם לא תשמעו במסתרים תבכה נפשי, אמר רב שמואל בר חנינא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו - מאי מפני גוה, אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאותן של ישראל שניטלה מהן ונתנה לאומות העולם. רבי שמואל בר נחמני אמר מפני גאותן של מלכות שמים שנטלה. ופריך מי איכא בכייה קמי קוב"ה והאמר רב פפא אין עצבות לפני הקב"ה שנאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, לא קשיא הא בבתי גואי, הא בבתי בראי, ופריך ובבתי בראי לא והא כתיב ויקרא ד' א' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק, שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי השלום בכו שנאמר הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, (חגיגה פר"ק). אמר ריב"ל רוחות מנלן דלא מעצרי, דאמר קרא כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ד', מאי קאמר להו אילימא דהכי קאמר להו הקב"ה לישראל דבדרתינכו בארבע רוחי דעלמא, אי הכי בארבע מיבעי ליה. אלא הכי קאמר להו כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל (תענית ג'). עולת תמיד, אמר ר' יודן מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון הא כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה ותמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום. וילקוט פ' פנחס). יתברך הבורא ויתעלה היוצר אשר יצר את האדם מורכב משני הפכיים המתנגדים זה לזה, וכל אחד מבקש מה שאין השני נוחה, והבחירה נתונה כיד האדם באיזה לבחור. - והנה כפי המוסכם כי מעט מן המציאות יקר לאדם הרבה יותר אף מן רב העדר, וכמובן החומר הוא בגדר העדר נגד השכל שהוא נצח חי וקים, ואם כן תמיד דין הקדימה להמציאות, וזהו שאמר הכתוב ,,ובחרת בחיים'' דהיינו המציאות, ויש לפרש בזה כתוב הדר בתורה פ' קדושים דכתיב ,לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול" דפתח בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד, והוא דיש שני עניני שופטים, א' שופט ומנהיג. ב' ה האדם אשר הוא שופט עצמו בכל יום ומנהיג את כחותיו, והנה הכתוב מזהיר בשם הכולל לא תעשו עול במשפט, ומסיים אח"כ על השופט העצמי שלא תהדר פני דל, היינו דהחומר בודאי דל הוא לגבי השכל, מפני העדרו, והיינו שלא תשא להדל הזה ליתן לו רשות שיעשה בכל יכלתו בלתי גבול, וכמו כן לא תהדר פני גדול היינו לכח הנפשי והשכלי אם רוצים להתענות עד שיבולע הדל הזה ,רק כל דבר יהיה בצדק ובמישור. ומיום בוא אדם על הארץ הי' מחלוקת בין הכחות האלה מהו העדר, ומהו המציאות מהרכבת האדם, מהם שנותנים כבוד להחומר עבור שעת מציאותו, ומהם הנותנים כבוד להרוח עבור נצחיותו האמתית, ובזה נחלקו קין והבל, דזה האחרון ביטל כח הבהמי, והקרבת הקרבן מבע"ח מופת גדול בזה כי כן הוא, וקין שנתן יתרון לכח הבהמי, ולא הכיר מעלת הנפשי, ובדעתו כי הבע"ח בלתי מדבר עומד במדרגה אחת עם החי מדבר, עי' עיקרים פרק ט"ו מ"ג. ובזה התוכחו אברהם ונמרוד, ואח"כ עשו ויעקב, והנהגת עשו מבואר בקרא ויאכל וישת וגו', עד שבא הקב"ה ולמד דעת לכל העולם כולו במדבר במקום שאין זריעה וצמיחה מקום הפקר אין דגן ואין להם ארץ יבול, ובזה האופן יתנהגו