נזר הקודש - מנחות ג

הקדמה לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי. (תהלים קי"ט). רבן שמעון בן לקיש בשם רבי ינאי שיתף הקדוש ברוך הוא שמו הגדול בישראל למלך שהיה לו מפתח של פלמנטריא קטנה אמר המלך אם אני מניח' כמות שהיא אבידה היא אלא הריני עושה לה שלשלת שאם אבדה השלשלת תהא מוכחת עליה, כך אמר הקדוש ברוך הוא אם מניח אני את ישראל כמות שהם נבלעין הן בין העכו"ם אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם והן חיים. (ירושלמי תענית פר"ב ה"ו). יתברך הבורא ויתעלה היוצר אשר נתן לנו את התורה אשר היא לשעשועין ולשמחת לבב בכל עת ועידן, וזה נותן כח ועוז לעמוד בין קשרי המלחמה מלחמת הזמן ומלחמת החיים, וכמו שאמר אדוננו דוד המלך ע"ה לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, ואין בכלל אלא מה שבפרט, והפרט מעיד על הכלל, וגם על הכלל האומה הישראלית התכוון המשורר, וזהו לדעת ר' יהושע בפסחים קי"ז כל הספר תהלים אמר דוד לכלל האומה הישראלי, כי השעשועין דאורייתא היא המעמדת ומקיימת את האומה הישראלי בכל עת, ומגנא ומצלא מכל האויבים מסביב לה, וזהו הסוד הכמוס בעמנו עם ישראל וקדושו אשר כל המצוקות והתלאות אשר שונאנו מציקים ומעיקים שמגמתם להכחיד את עמנו מקרב השמים, כל מפעלם ללא יועיל, המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד, והוא מפני כי טמון בנו עם ישראל כח טמיר ונעלם אשר נמסר לנו מהר סיני, והוא המקיף וסובב את מחנה ישראל ההולך וזורם בלב האומה בכל עת ועידן, להחזיק מעמד, ולהתבצר, ולהיות עולים בדרך המובילה בית אל, ואור התורה מאיר לנו מלהיות נכשלים ח"ו בהקוצים והברקנים אשר שונאנו מניחים לנו, ועם ישראל חי, ורוחנו חזק ואמיץ בלב כביר לבל נהיה בנופלים ח"ו, מפני שכח הנצחי ישתרר בנו והוא כח ד' על ידי התורה המסורה לנו מפי ד' שהשמיע לנו קול גדול ולא יסף לומר שלא יופסק לעולם ועד, וזה לנו לשעשועין לבלי להתייאש מתקותנו לקיום הנצחי. והנה רואים אנחנו אשר רבותינו ז"ל הגדילו והרימו את מעלת לימוד התורה בתורת הקדשים גם בזמן הזה שאין לנו ביהמ"ק, כמבואר בשלהי מנחות אמר ר' יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת זאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת כל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם, וכן במד"ר פ' צו ובפסיקתא דר"כ פסקא מ"ו ר"א בשם ר' חנינא בר פפא שלא יהי' ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות בנות ומתעסקים בהם, ועכשיו שאין אנו מקריבין מהן מהו להתעסק בהן (כלומר בלימוד הלכותיהן) אמר להם הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בהם כאילו אתם מקריבים אותם, ויותר מזה מבואר בתענית כ"ז ע"ב א"ר יעקב בר אחא אמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנא' ויאמר ד' א' במה אדע כי אירשנה אמר אברהם רבש"ע שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה א"ל לאו אמר לפניו רבש"ע הודיעני במה אירשנה א"ל קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' (והיינו קרבנות) אמר לפניו רשב"ע תינח בזמן שביהמ"ק קיים, בזמן שאין ביהמ"ק קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם, יעוי"ש ובפירש"י, מבואר שקיום העולם בזמן שאין ביהמ"ק קיים על לימוד תורת הקדשים, והבטחת הקב"ה לאברהם אבינו אשר אף אם עם ישראל לא יהיו זכאים יותר מדור המבול ומדור הפלגה חלילה, שלימוד תורת הקדשים מועיל להיות הגנה והצלה, ולזאת מהראוי והנכון אשר מלבד לימוד התורה בכלל לקבוע לימוד גם בתורת הקדשים. ומרומז זה בתורה פרשה שלימה בתורת כהנים, דכתיב בפ' צו וידבר ד' אל משה לאמר, צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה וגו', ויש לדייק, א) מהו לאמר שנאמר שתי פעמים, ומה שייך לאמר, דהרי עיקר המצוה ל לאהרן ולבניו נאמרה, ב) הלא עולה בא זכר, ומדוע קרינן היא בלשון נקבה, והיה לן לקרות הוא כדכתיב, ג) מה שדרשו רבותינו בלשון צו שהכוונה לזרז בין מיד בין לדורות, הלא מצוה זו לא שייכה לדורות בזמן שאין ביהמ"ק קיים, ד) דרשת ר' שמעון, הובא ברש"י, דבעי לזרז במקום שיש חסרון כיס, ותמוה דהלא החסרון כיס הוא להבעלים המביאים את הקרבן, והכהנים אין להם חסרון כיס, אדרבה הלא פרנסתם היא מעבודת הקרבנות, כדכתיב בפ' שופטים לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, אשי ד' ונחלתו יאכלון, ופירש"י אשי ד', קדשי המקדש, וגם מהעולה לה שכולה כליל, עור העולה לכהנים, ואם כן מדוע נאמר הזריזות לאהרן ולבניו. אמנם הענין בזה לפי מה שאמרו במדר"ת שם וזאת תורת זבח השלמים, זשה"כ אשמעה מה ידבר הא' ד' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו (תהלים פ"ה) שזה תשובה לאומה"ע שבאו בטענה מדוע לא ניתן להם קרבנות להקריב, וזהו מפני שמטרת הקרבנות הוא שלום, וזה למי שקבל