נזר הקודש - מעילה ד

ואפשר שגם זה מרומז בדברי התנא במשנה חגיגה י' דחשיב גם מעילות שהם כהררים התלוין בשערה. - והכוונה כי השינוי הקטן כשערה גורם להררים גדולים שיתנועעו. - וכמו כן כשאדם נהנה מעבירה חנה מלבד עצם העבירה, הנה יש בזה גם ענין מעילה

וכמו שאין לנו רשות לשנות מקודש לחול, ויש בזה ענין מעילה, כן אסור לשנות גם מקדושה לקדושה, ויש בזה ענין מעילה להרבה מן הראשונים במכילתין. - וזהו גם הענין בדבר האיסור שאסרה תורה לעשות תמורה בקדשים, וזהו כי ענין התמורה והחליפין הוא בדברים כאלה אשר נרגשים בחוש, אבל לא כן בדבר נבדל שאין לו התקשרות ושייכות עם הדברים הפושטים צורה ולובשים צורה, ובאלה לא יתואר תואר תמורה וחליפין, מפני כי הוא למעלה, במקום שאין יד אדם שולטת עליו, וזהו שרמזה לנו תורתנו הקדושה בקדושת הקרבן שהוא בלא יחליפנו ובלא ימיר, וזהו שאין הקדושה יכולה להיות בחליפין ובתמורה ע"י מעשה בן אדם, ואין הוא הבעלים על זה, ואין בכח שוכני בתי חומר להדחות דבר נבדל שהוא ממנו והלאה, ומי שהוא יהין לחשוב מחשבות כאלו ליטול השררות על דברים קדושים לזוז אותה ממקומה ולהדיחה, הנה מלבד שזה בלא יועיל, והקדושה במקומה עומדת, עוד לוקה בגופו, וזה מה שרמזה לנו התורה בדבר התמורה של הקרבן, שאמרה לא יחליפנו ולא ימיר ואם המר ימיר והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, וזהו כי הקדושה במקומה עומדת ולוקה ג"כ מפני הרצון הזה, ושאינו בעל דבר להיות שליט על דברים קדושים להסיעם

והנה שתים שמענו בדבר התמורה, שאין בידינו לעשות איזה גרעון בהקדושה אפילו ע"י חליפין ותמורה, אפילו במחשבה, ואין בזה התנצלות של שוגג וטעות, ובכל אופן ואופן אם רק בא לגרוע להקדושה, אפילו מקל לחמור והיינו שבא להוסיף הקדושה על מקום אחר, וגם עוד ביתר העודף, הכל הוא באזהרה חמורה ובעונש כפול

ועל דרך זה רמזה לנו התורה שאסור בין לכלל ובין לפרט לעשות שינויים באיזה דבר קודש אף באופן. ובטענה שהשינוי הזה יגרום הוספת קדושה, בין לכלל ובין לפרט, אבל אם הכוונה באמצעים של תמורה והליפין להמיר ולהחליף קדושה בקדושה, והיינו שאומר שעושה זאת למטרת דבר, שהוא היותר קודש בדת תורתנו הקדושה, גם זה לא ירצה, וזהו כי אין מחליפין קודש, כי לא יוכל להבנות דבר טוב ומועיל ע"י סיבת מחשבת ביטול וגרעון באיזה דבר מן הקדושה, וכמו שאנו רואים בעתותנו אלה אשר קמו רבים ומהם הדואגים בעד קיום האומה, ולמען אשר בני הנעורים לא יעזבו את אבותיהם מתקנים הם תיקונים חדשים לא שערום אבותינו, בכדי להמשיך את הצעירים, ולמטרה זו בונים להם במות, ועוזבים את הבתי כנסיות ובתי מדרשות אשר הורישו לנו אבותינו, ובשאט נפש עושים תמורה כזו על חשבון עצמם. ועל זה אמר הכתוב (ירמי' ג') ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל, והביאור בזה כי כל העמים יכולים לעשות תמורה, אבל אנחנו אין בידינו להמיר, וזהו כי העמים אינם בקדושה, אמנם לא כן אנחנו עם ישראל שנתקדשו בקדושה יתירה כמו שאמרה תורה קדושים תהיו, וגם הנביא אמר קודש ישראל לד', וכל שהוא קודש בקדושה עצמיות אינו בתמורה ואינו בחליפין, וממילא כי אין בהתמורה ממש, וזהו שאמר הנביא שהוא "בלא יועיל", והקדושה הראשונה במקומה עומדת

והנה הנסיון הורה כי כן הדברים כי כל אלה המתקנים החדשים אף שאומרים שכוונתם רצויה בדבר חיזוק הקדושה ולמען הרבות קדושה, ומכ"ז פשטו את הרגל ולא אהנו מעשיהם מאומה, אלא עוד הורידו את העם עשר מעלות אחורנית

והנה הנביא ירמיהו בנבואתו אמר "מה תזלי מאד לשנות את דרכך גם ממצרים תבשי כאשר בושת מאשור" (ירמי' ב'), והפירוש לשנות פירש"י לשון שינוי, והיינו כי עמנו עם ישראל נצטוו לשמור את הסדרים סדר הישר, הסדר אשר מסר לנו הקב"ה במסירת התורה, ושלא להתחקות בחקי העמים, ובשמירת הסדרים כפי חקי תורתנו הקדושה יסודר כל העולם בהשקט ובבטחה, ומחויבים להעמיד הסדרים על מכונם בקיום התורה והמצוה

ובזה באתי בקידה על אפים להודות ולהשתחוות לד' על אשר שם חלקי מיושבי ביהמ"ד, ועזרני בלימוד את המסכת מעילה אשר היא כהררים התלוין בשערה, וב"ה כי יגעתי ומצאתי כפי יד שכלי יד כהה מגעת לבאר ולברר גם איזה הלכות ובזה אבקש מד' שיזכני לראות את בית הבחירה בנוי לתלפיות עם משיח צדקנו בב"א

על הטוב תזכר עזרתי בקודש, אשר היא תמיד בעזרתי מנשים באהל תבורך, היא רעיתי הרבנית הצנועה מרת הינדא תחי' בת הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מו"ה הלל דוד הכהן טריווש זצ"ל, יתן ד' אשר נזכה לראות נחת מצאצאינו שילכו בתורת ד' תמיד ולהתברך בעושר ואושר כאות נפשינו ולראות בבנין בית מקדשנו, אמן.