נזר הקודש - מעילה קיד

אותן לגבוה יעוי"ש, והיינו שנעשה בתור כלי להדיוט. אבל בשימוש לחודיא פשיטא שלא נאסר לגבוה

ד והנה לפי"ז ביעקב אם אמרינן דלא נעשה בהאי אבן שום מעשה רק זה לחודיא ששכב עליו, אין בזה איסור לעשות אותו אבן למזבח, אם אמרינן דהותקן האבן במעשה בכדי שיהי' ראוי לשכיבה דאז נאסר האבן לגבוה

ה והנה בהא דדרש רבי יצחק ומביא דתנא וכולן נבלעו באחד, א"כ נעשה מעשה בהאבן להדיוט, וא"כ אסור לגבוה. - ועל זה באו התוס' לפרש דפשטי' דקרא שלקח אבן אחת מאבני המקום והיינו דיעקב נטל רק אבן אחת לשכב עליו, והוא לא עשה שום מעשה לשימוש דההדיוט, ומה שנעשה אבן אחת על ידי נס, הוא דבר שבא בממילא, וגם יש לומר דכיון דהבליעה היתה ע"י נס הנה לא נתעבה האבן מהאבנים שנבלעו, וכמו שהיתה בבליעה דמטה אהרן דהממה לא נתעבה כמו שפירש"י בחומש, וה"נ האי אבן לא נתעבה מאומה, וא"כ לא נחשב זה למעשה להיות נקרא מעשה להדיוט, וזהו לדעתי כוונת התוס'

ו ואפילו לדרשת רבותנו במדרש שלקח הרבה אבנים ועשאן כמין מרזב ונתנן תחת ראשו יעוי"ש. והנה לפי"ז עשה יעקב מעשה להדיוט, דהיינו עשייה כעין מרזב שהוא כלי, וא"כ תקשה היאך עשה יעקב מצבה מהאבן הזה. - אבל נראה כמו שפירש המהרש"א שיעקב עשאן כמין מרזב דהיינו שלש דפנות, אבל כשהיו אבנים מרובות זו עם זו נבלעו כולן תחת ראשו יעוי"ש, וא"כ נבטלה מעשה ידיו לגמרי, והרי"ז כמו שהיו, וממילא אין כאן מעשה דלההדיוט, והשימוש לחודיא אין זה מעשה לאסור לגבוה, אם לא נעשה להדיוט כמוש"נ.