נזר הקודש - בכורות עא

הדין גם במעשר, אבל יש לדון דשאני חלה דהחיוב בא בשעת גלגול, ובשעה זו דין שביעית על העיסה, אבל אין מזה ראיה על טבל פירות שכבר נתחייבו שההתפסה יפקיעם, לעשותם פטור, ואם כן עדיין יש לעיין בזה. שם, אמר רבה בר אבוה ואת אומרת נחשדו כהנים על פטרי חמורים וכו' קמ"ל דמורה בה היתרא. - והביאור בזה דהחשד בזה משום דמורה בה היתרא. - ולא קשה מה שהקשה בריט"א מהא דאמר רבא בחולין ד' דגם במומר לתיאבון נאמן בטעם דלא שביק היתרא ואכיל איסורא. - דשאני התם דיודע האיסור, משא"כ הכא דמורה היתרא, וסובר דלא עביד איסורא. א משנה, המפריש פדיון פט"ח ומת ר"א אומר חייבין באחריותו כחמש סלעים של בן, וחכ"א אין חייבין באחריותו כפדיון מעש"ש, ובגמ' אמר רב יוסף מ"ט דר"א דכתיב אך פדה תפדה וגו' מה בכור אדם חייב באחריותו אף בכור בהמה טמאה חייב באחריותו. - ומבואר שם במסקנא דרבנן לא מקשי יעוי"ש. - ויש לעיין מ"ט דרבנן דלא מקשי, והלא אפילו אם לא קבלו רבנן להאי היקשא הלא קיי"ל דאדם דן היקש מעצמו, ודוקא גז"ש בעינן קבלה מרבו התוס' בסוכה ל"א ד"ה ורבי יהודה. - ואע"ג דרש"י כתב שם דהיקש הוי כמו גז"ש. - אבל ע"כ סברת רש"י דזהו דוקא לרבי יהודה אבל לרבנן דקיי"ל כוותייהו ע"כ סברי דאדם דן היקש גם מעצמו. - ואם כן קשה טובא מדוע לא דרשו רבנן להאי היקשא. - עוד קשה דהלא ע"כ הלימוד ממעש"ש לא הוי אלא בנין אב.- וא"כ הלא גם בהא דבכור אדם לא גרע מבנין אב. וביותר דהוי לחומרא וקיי"ל דכל היכא דאיכא למילף לקולא ולחומרא ילפינן לחומרא מטעם שזהו מדה בתורה וכמו"ש התוס' ב"ק ג', וכיון דהילפותא מבכור אדם הוא לחומרא מדוע שבקו רבנן הלימוד מבכור אדם וילפי ממעש"ש. ב ועוד דע"כ סברי רבנן להאי היקשא לענין לפטור בהמת כהנים ולוים מבכור בהמה טמאה כדאיתא לעיל ד' אשכחן אדם בהמה טמאה מנלן, ומשני אמר קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה, וכל שאינו בבכור אדם, אינו בבכור בהמה טמאה יעוי"ש, מבואר מזה דכל עיקר הלימוד לפטור בהמה טמאה מבכורה בבהמת כהנים ולוים הוא רק מהאי היקשא. ג ובזה מיושב דברי הרמב"ם בפירוש המשנה וכן כתב הברטנורא וז"ל וטעמא דר"א שכן מצינו שהקיש הכתוב פט"ח לבכור אדם שנאמר ופט"ח תפדה בשה וגו' וכל בכור בניך תפדה וחכ"א אך פדה תפדה לפדייה הקשתיו ולא לדבר אחר עכ"ל. ולכאורה תמוה טובא כמו שכתב התוסיו"ט דלרבנן למאי הוקש כלל, דלפדייה גופה בהדיא כתיבא, ובגמ' לא אמרו לפדייה הקשתיו אלא לר"א ובהדיא אמרינן בגמ' אלא אמר רבא הא ר"א דמקשי הא רבנן דלא מקשי, הרי מבואר דרבנן לא סברי להאי היקשא, יעוי"ש. - אבל נראה כמו שכתבנו דע"כ גם רבנן סברי להאי היקשא לענין פדייה לומר דנלמד מזה לפטור בהמת הכהנים והלוים מבכור בהמה טמאה, ובספרי פ' במדבר נדרש האי היקשא להרבין דברים. נמצא דע"כ הא דקאמר הש"ס לפדייה הקשתיו גם רבנן סברי. - וע"כ הא דקאמר רבא דרבנן לא מקשי לא הוי הכוונה דלא סברי להאי היקשא דע"כ רבא בעצמו סבר לעיל ד' דילפינן לפטור בהמה טמאה של כהנים ולוים מהאי היקשא, וע"כ הא דאמר רבא הכא דרבנן לא מקשי הכוונה לא מקשי לדין זה כזמן הפדייה. וזהו ג"כ מפני שאינו עצם הפדייה, ועל זה לא מקשי - וכיון שמבואר דגם רבנן סברי להאי היקשא. וא"כ קשה טובא מדוע לא ילפי מהאי היקשא לענין חיוב אחריות. ד ונראה לומר דע"כ לא סברי רבנן דעצם הדין דחיוב אחריות בבכור אדם. - אלא סברי דדין חמש סלעים של פדיון בכור לאחר הפרשה דינו כשאר מתנות כהונה דאין להן חיוב אחריות. - איברא דקשה טובא דהלא משנה ערוכה לקמן נ"א דתנן המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו שנאמר יהיה לך ופדה תפדה, והביאור כשיהי' לך הפדיון אז יהא פדוי, וכפירש"י. - ומבואר שם בסוגיא ע"ב דהוי לימוד מעליא ומדאורייתא. - וא"כ היאך אפשר דרבנן דר"א לא סברי להאי לימוד. אבל ע"כ צריך לומר כן דלא סברי רבנן להאי דרשא דיהי' לך מורה על חיוב אחריות, וע"כ דסברי רבנן דהקרא מלמדנו דכל זמן שלא נפדה הבכור, שייך הבכור להכהנים בשעבוד הגוף ובשעבוד נכסים. - אבל לא בא קרא ללמדנו לענין חיוב אחריות, אלא סברי דבהפרשת החמש סלעים עבור הכהן סגי. - ולאחרי ההפרשה הרי זה כדין מתנות כהונה דעלמא. וזהו הביאור הא דקאמרי רבנן אין חייבין באחריותו כפדיון מעש"ש. - והיינו דכיון דסברי דגם בבכור אדם ליכא חיוב אחריות. - ומצינו גם פדיון במעש"ש שאין בו חיוב אחריות אעפ"י שיש דין הבאה לירושלים, ומכש"כ פדיון פט"ח שאין בו דין הבאה לירושלים כמבואר בספרי פ' קרח ל"ב. - ופשיטא שאין בזה חיוב אחריות. - ואפשר לומר ביותר דלא פסיקא להו לרבנן דבכור אדם אינו חייב באחריות מטעם דאפשר לפרש יהי' לך מורה על חיוב אחריות, אבל כיון שאין זה ברור, ממילא אין ללמוד פט"ח מבכור אדם, והבנין אב מורה שאין בו חיוב אחריות מהלימוד דפדיון מעש"ש וממילא אח"כ כשאנו יודעים דפדיון פט"ח אין בו חיוב אחריות, ממילא מורה ההיקש לבכור אדם שאין בו ג"כ חיוב אחריות, ומפרשינן הקרא דיהיה לך על שעבוד הגוף ושעבוד נכסים. - ואין זה דמיון להא דכתב הרמב"ם בפר"ב מבכורים ה"ח דמפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותן, והקשה המל"מ מ"ש משאר מתנות כהונה יעוי"ש. - אבל נראה דשאני התם שאין ההפרשה בתורת פדיון. משא"כ באופן שבא בתורה פדיון כמו הא דפט"ח ופדיון מעש"ש, והיינו דהכוונה פדיון שהוא חילול. שיוצא זה, ונכנס אחר במקומו. - הנה גם פדיון בכור אדם הכוונה שנפדה מקדושת בכור על ידי החמש סלעים בזה מסתבר שאין בזה חיוב אחריות.