מצח אהרן חלק א רה

אופן עבודתו היה בהתלהבות נפלאה ובעיקר ביום ש"ק, שאז היה זיו קלסתר פניו מבהיק כתואר מלאך ה' אם כי בכל ימות השבוע אכל קמעא לרגלי חולשת בריאותו, אבל ביום ש"ק לא ידע שובע. והיה מרגלא בפומיה: יבואו נא אלי הפושעים. שאינם חשים לזכור את השבת לקדשו, ו"ימשמשו" אצלי קדושת השבת בידים

" נוסף על כחו הרב וחילו לאורייתא והלכה היה פה מפיק מרגליות. גאון הדרשנים ואבי הגואמים. דבריו היו חוצבים להבות אש וחודרים כליות ולב, להקסים ולהלהיב השומעים בהתעוררות כבירה, עד שגעו בבכיה. ולא פעם קרה, בדרשו במקהלות בימי הרחמים והסליחות. היה צריך להפסיק

גולת הכותרת של אישיותו הגדולה והקדושה רבת הגוונין היתה לכו הפתוחה לרוחה כפתחו של אולם באהבת ישראל ואהבת חסד, שלקחה שבי את כל מי שנתקרב אליו. מרן אבא הגאון זצ"ל היה רך כקנה להרגיש בצערו של כל אחד ואחד ולחבק כל איש מישראל באהבה כלי מצרים. ובעיקר תלמידי חכמים ובני ישיבה. שהתייחס אליהם ביחס של אב לבנים, והיה מתנשא לומר תמיד: "עודני בן ישיבה"

כהנה וכהנה יש לי לכפר מפרשת גדולתו, כי כל ימי חייו הי' שרשרת ארוכה חוט משולש של תורה עבודה וגמ"ח ברם גם מתוך הקוים והשרטוטים הקברים והאופיניים האלו כבר אפשר לראות הדר גאון עוזו של האדם הגדול בענקים הזה.