מצח אהרן חלק א קלו

אחי היקרים! מאהבתי הגדולה לכם רציתי בתחילה למצוא צד זכות על כמה וכמה עבירות, כי הלא נראה בהנהגת האדם, אשר העבירות שיחזיק אותם בעיניו לעבירות חמורות ועוד מנעוריו הוזהר ע"ז מהוריו ומדריכיו שלא לעשותם, אותם ישמור גם בזקנותם, ורק העבירות הנחשבים לו כהיתר יעבור ע"ז, ואינו עובר עליהם כ"כ בהפקירות, רק מחמת שע"י הרגלו בהם מנער נדמו לו כהיתר, ואינו יודע כלל חומר העון, ואמנם אילו היה מצייר בנפשו וידע גודל העון והפגם שיפגום בזה הי' ודאי מונע מזה, וא"כ הי' לו מן הדין לפטור, דכיוצא בזה מצינו בגמרא (ב"ק סוף הכונס) דמי שהפקידו אצלו טבעת זהב ואמרו לו הזהרי בו של כסף הוא משלם של כסף, הרי דאף אם באמת של זהב הוא, מ"מ כיון דהוא לא ידע יקרת ערכו אינו משלם ואינו מחויב לשלם יותר ממה שחשב בהפסידו, וא"כ יש לפטור מן הדין על הרבה עבירות, דנהי שבאמת בכל עבירה פוגם הרבה, ואמנם אדם העובר אותה הוא רק מחמת שלא ידע ערך הפגם וההפסד הגדול שיגרום בזה ולא הי' לו להתחייב כ"א לפי ההפסד שחשב הוא, אבל לפמ"ש דאנו נחשבים כעת למזיקים, ובמזיק גם היכא דלא ידע משלם של זהב כמ"ש שם בגמרא מטעם דמאי הוי לך גביה דאזקתיה, ובעל כרחנו מחויבים אנו לשלם אפי' בעד אותן העבירות שנדמו להיתר בעינינו, ואם כן מי יזכה לפניו בדין, ואין לנו כי אם לשוב בתשובה שלימה ויהי רצון שיקובל תשובתינו אמן כן יהי רצון: דרוש כב. (ג"כ לפני בל גדרי). אמר רמי ב"ח השטן בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבע הוי. תלת מאה ושיתין וארבע יומי אית לי' רשות לאסטוני ביוהכ"פ לית לי' רשות לאסטוני, ויומא דף כ' ע"א)

ראובן שחייב מעות לשמעון, אף שיודע בעצמו שאם לא ימהר לפרוע לו החוב אז יתבע ממנו בערכאות וירד לנכסיו, בכ"ז לא יתעורר מזה ראובן, באשר לא יצייר עוד בשכלו הסוף שיצמח מזה, ואמנם אם רואה אח"כ שהשוטר בא לביתו והתחיל לכתוב בספר את כל מה שיש לו, אז ידאג הרבה, וגם איזה דמעות יפרצו מעיניו, בראותו שיניח ארעסט על ביתו על שדותיו וכרמיו ועל כל כלי ביתו ותכשיטין, ואמנם באחת ינחם, כי היום לא ימכרו עוד לחלוטין, כי מנמוסי המדינה ליתן הרחבת זמן, ואולי בתוך הזמן אפשר יעלה בידו לסלק המעות ולהסיר הארעסט המונח על נכסיו, אך אם בתוך זמן ההרחבה לא חש ג"כ להסיר את הארעסט והגיע יום הליציטאציע, ויראה בעיניו שכבר נקבצו ובאו הרבה סוחרים שירצו לקנות נכסיו, וכאשר השוטר התחיל למכור את ביתו, אז אין לו שום מקום תנחומין, ודמוע תדמע עינו מאין הפוגה בראותו אשר בעוד איזה רגעים יצא נקי מכל נכסיו, ולא ישאר לו מקום לדור עם בני ביתו, גם לא ישאר לפניו ממה להתפרנס

אחי היקרים! הן בר"ה יכתבון, וב"ד של מעלה יעשו "אפיס" ויניחו ארעסט על כל החביב לנו, על נשמותינו, בתינו, עסקינו, ובכ"ז יכולין היינו לנחם עצמינו, באשר זמן ניתן לנו עשרה ימים לתקן מעשינו ולהסיר עותינו, כי צריכים אנו להחזיק עצמינו מן הבינונים אשר תלוים ועומדים עד יוהכ"פ, אמנם הלא כולנו יודעים אשר בתוך הזמן היקר לא חשנו לתקן מעשינו, והן עתה הגיע יום הליציטאציע, ואם הי' לנו עינים פקוחות לראות הסוחרים הרבים שנקבצו כעת הרוצים לעשות מסחר גם מחיינו, וסוחרי נפשות הם