הרי בשמים צה

ואין השאר עלי' חובה ופירש"י שאף האחת בקושי התירו להקריבה ס' מליקת חולין למזבח שאל"כ אין לה תקנה להתירה בקדשים [וע' ברמב"ם פי"א מה' שגגות ה' ב' שכ' וז"ל יראה לי שאלו החייבים קרבן מספק אינן מביאין קרבן שמא יכניסו חולין לעזרה וא"ת והלא חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים אסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק עכ"ל וצ"ע שכ' בלשון יראה לי הלא היא מבואר במשנה הלזו דמשום שבקרבן א' היא אוכלת בקדשים אינה מביאה שארי קרבנות ס' לידה ועו"ק דהאיך חייב במליקה משום חשנב"ע הרי בנוחר ומעקר ליכא משום שחיטת הב"ע כמ"ש הרמב"ם ז"ל גופי' בפ"ב מה' שחיטה ה' ב' אמנם י"ל דאין כונת הרמב"ם ז"ל שיהי' איסור שחיטת חולין בעזרה רק הכנסת חולין בעזרה שהאריך המשנה למלך בה' שחיטה שם להוכיח שהוא מדאוריי' וע' בשעה"מ שם. אולם דברי הרמב"ם בפ"א ממחוסרי כפרה הם תמוהים שכ' שם דלכך חטאת העוף הבאה על הספק אינה נאכלת ונשרפת שמא אינה חייבת חטאת ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה שהן אסורין בהנאה. ושם ע"כ מטעם שחיטת חולין בעזרה קאתי עלה לכך נלפענ"ד דעד כאן לא כ' הרמב"ם דנוחר ומעקר בעזרה פטור אלא מפני שאם הי' קדשים הא לא הי' מכשיר ולכך כשהוא חולין א"ע משום חשנ"ב משא"כ מליקת עוף הרי אי ידעינן שחייבת חטאת הרי המליקה מכשירה לאכילה ולכך אית בי' שפיר משום חשנ"ב אי באה על הספק וכמו שמבואר באמת בתוס' נזיר כ"ט דמליקת עוף הוי כשחיטת חולין וע' בזבחים ס"ט ע"ב במשנה אר"מ ק"ו כו' מה מצינו בשחיטתו שהיא מכשרתו לאכילה כו' אף מליקתו שהיא מכשרת באכילה כו' ע"ש. ובהכי מיושב נמי מאי דבלא"ה קשיא איך אפשר שיהי' במליקה איסור חשנ"ב דהרי הרמב"ם פסק כר"ש בקידושין נ"ח ע"א דהשוחט ונמצאת טריפה מותר בהנאה משום דהוי שחיטה שאינה ראוי' א"כ הא מליקה הוי' נבילה או טריפה והוי' שחיטה שא"ר ולהנ"ל א"ש דכיון דאילו הי' קדשים הי' מכשיר לכך איכא גבי' משום חשנ"ב] וקשה לכאורה הרי מבואר בפוסקים דמוטב לעבור איסור דרבנן בקו"ע מלעבור על איסור דאוריי' בשוא"ת ע' משנה למלך פ"ד מה' מלוה ולוה שהאריך בזה וא"כ לפי"מ דאוקימנא ענא ההיא משנה כר' יהודא ור"י הא ס"ל בפסחים כ"ב ע"א דחשנ"ב לאו דאורייתא וא"כ אמאי אמרינן דלא תביא הד' קרבנות ס' לידה מחשש מליקת חולין בעזרה שהיא רק דרבנן הלא שמא היא מחויבת ועוברת בבל תאחר דאוריית' דהא לר"י אשה חייבת בשמחה ועוברת בב"ת כנ"ל וע' בתוס' זבחים ע"ז ע"ב ד"ה בדם שכ' שם בתחלה דאפי' למ"ד חשנ"ב לאו דאוריי' היינו שחיטתו אבל להעלותו ע"ג מזבח אסור מדאוריי' אמנם לבסוף מסקי דאפי' ההעלאה ע"ג מזבח אינו אלא מדרבנן ומביאים ראי' מש"ס נזיר כ"ט ע"ש וע' בתוס' פסחים כ"ב שהשיגו שם על רש"י ז"ל שנראה מדבריו דרק איסור הנאת חשנ"ב דרבנן אבל אכילת חשנ"ב דאוריי' והעלו דגם אי' אכילה הוא רק דרבנן וע' ברש"י קידושין נ"ח ע"א דמפורש שם דהכל הוא מדרבנן ויל"ע] ואין לומר דכיון דמדרבנן אסור מליקת חב"ע הויא אנוסה בתקנ"ח דומיא דכ' התוס' בשבת ד' ע"א גבי התירו לו לרדותה ז"א דאכתי קשיא היכן מצינו דרבנן יגזרו שמא יבא לידי אי' דרבנן היכי שמיעקר איסור דאוריי' ומלבד זה יש לחלק נידון דהכא מהא דהתירו לו לרדותה ע' בת"י שם. ונלפענ"ד לתרץ בטוב טעם דהנה קיי"ל במשנה כריתות כ"ה ע"א חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבין להביא לאחר יה"כ וחייבי אשמות תלויין פטורין ומפרש התם בגמ' הטעם דכתי' מכל חטאתיכם לפני ד' וגו' חטא שאין מכיר בו אלא המקום יה"כ מכפר ופריך שם כ"ו ע"א אלא מעתה ס' יולדת שעבר עלי' יו"כ לא תייתי דהא כפר עלי' יו"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם ולרשב"י דאמר יולדת חוטאת היא מא"ל יולדת כי קא מייתי קרבן לאשתרויי באכילת קדשים הוא ולא לכפרה מתיא אר"א אף אנן נמי תנינא האשה שיש עלי' חטאת העוף ס' ועבר עלי' יו"כ חייבת להביא לאחר יוה"כ מפני שמכשירה לאכול בזבחים ע"ש וע' תוס' שבועות ח' ע"א ד"ה ואימא יולדת. ולפי"ז יתיישב שפיר דנוכל לומר דהמשנה שיש עלי' ה' ס' לידות כו' אתיא כר"ש דס"ל דלענין בל תאחר בעינן ג' רגלים כסדרן וכמו דסתם באמת בר"ה ד' ע"א המשנה דא' בניסן ר"ה לרגלים כוותי' וא"כ לא קשיא דתייתי גם הד' ס' קרבנות לידה האחרות מחשש אי' בל תאחר דהא כיון דלר"ש בעינן ג' רגלים כסדרן ע"כ איכא יו"כ באמצע וא"כ יוה"כ מכפר דהוי חטא שאין מכיר בו אלא המקום וא"צ להביא הקרבנות ואי דע"כ צריכה להביא שכן מכשרתה לאכול בזבחים כדברי הש"ס הנ"ל ז"א דהא אחר שהקריבה הקרבן הא' כבר שריא לאכול בקדשים וא"כ שוב א"צ להביאן וליכא ב"ת וא"ש ע"כ אך כ"ז לפלפולא בעלמא ע"ד החידוד ובאמת אין דברים הללו עיקר דהרי אי מוקמינן לה כר"ש הא ר"ש ס"ל חשנ"ב דאוריי' ואי חשנ"ב דאוריי' אין התחלה להקושיא כלל. גם הרי באמת קשה מש"ס תמורה י"א סע"ב בעא מיני' אביי מרב יוסף היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו למ"ד ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין מי הוי חולין בעזרה או לא א"ל מי קרינן בי' כי ירחק ממך המקום וזבחת ופרש"י דמהתם נפקא לן דאסור לשחוט חב"ע דדרשינן בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום בעזרה והכא מי קרינא בי' הכי הא א"י לשחוט בהמה זו אלא בעזרה שהרי שלמים הוא. וא"כ לפי"ז היכי שייך לומר שיהי' במליקת חטאת העוף הבאה על הספק איסור חולין שנ"ב הרי לא קרינן בי' כי ירחק ממך המקום וזבחת דא"א לשחוט חוץ לעזרה משום ס' שחוטי חוץ ועכצ"ל משום דהתם אביי הוא דבעי להאי בעיא ואביי לשיטתו דס"ל בקדושין נ"ז ע"ב דאיסור חשנ"ב הוא מקרא דוכי ירחק ממך המקום וזבחת ורש"י ז"ל דפי' כאן שיש במליקת ס' חטאת העוף משום חשנ"ב הוא לר"מ דס"ל בקידושין שם דאיסור חשנ"ב הוא משום מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור וא"כ אסור חשנ"ב בכל ענין הוא וא"כ כיון דע"כ אליבא דר"מ הוא הא ר"מ ס"ל בר"ה פ"ק דברגל א' עובר בבל תאחר. ובדברינו אלה יתיישב נמי מה שפירש"י בכריתות כ"ו ע"ב ד"ה ובדין הוא דמותרת בהנאה כו' ומשום חולין בעזרה נמי ליכא למימר דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא כו' הרי שכ' רש"י ז"ל גופי' דבמליקת חטאת העוף הבאה על הספק ליכא איסור חב"ע ולהאמור י"ל דהתם פי' רש"י כן אליבא דמ"ד דאיסור חשנב"ע הוא מכי ירחק ממך המקום וזבחת וליכא בזה איסור חשנב"ע והא דקא' בנזיר כ"ט דאיכא במליקת חטאת העוף הבאה על הספק איסור חב"ע ע"כ הוא אליבא דר"מ ולדידי' איכא שפיר משום חשנ"ב אך אכתי תקשי מפירש"י כריתות ד"ז ע"ב במשנה שם שפי' גבי מליקה וז"ל ומשום חולין על המזבח לא איכפת לן דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבה אכילה כו'. הרי שדעת רש"י ז"ל דליכא במליקה כלל איסור חב"ע וע"כ אנו מוכרחין לומר שמה שפירש"י כאן דאיכא משום חב"ע אין כונתו משום חשנב"ע רק משום איסור הכנסת חולין בעזרה ע' שעה"מ פ"ב מה' שחיטה וס"ל דאינו אלא מדרבנן ע' ב"ב פ"א ע"ב אבל מדאוריי' אין איסור ולכך אמר שבקושי התירו כדי שיהי' מותר לאכול בקדשים: והנה בעיקר הקושיא של השאגת ארי' הנ"ל ע"ד הראב"ד שפסק דאשה אינה עוברת בבל תאחר מסוגיא דנדרים הנ"ל דפריך והרי חטאת יולדת דמשמע דאיכא בקרבן נשים בל תאחר נלפענ"ד ליישב דהנה לכאורה קשה מ"פ והרי חטאת יולדת דהרי יולדת בלא"ה עוברת בבל תאחר משום העולה שצריכה להביא אחר החטאת דהא בהעולה בודאי איכא ב"ת משום דמיתפס בנדר. ושיהי' נ"מ דלקיא ב' מלקיות ליכא למימר דהא על בל תאחר בלא"ה אין לוקין ולכאורה הי' מקום לומר לפי"ד התוס' בר"ה ו' ע"א ד"ה יקריב שכ' שם דהיכי דעבר בבל תאחר אפי' חטאות ואשמות ממשכנין ע"ש וא"כ נ"מ דאי עוברת על החטאת בב"ת ממשכנין החטאת ז"א דבלא"ה ע"כ ממשכנין החטאת כשיגיעו ג' רגלים משום העולה אפי' אי נימא דעולת יולדת אין ממשכנין כס"ד דש"ס ערכין כ"א ע"א דלא כרבא דאמר למקראה הקדימה הכתוב מ"מ הא היכי דעובר בב"ת לא גרעה מחטאת וא"כ מאי נ"מ איכא אי יש בחטאת יולדת ב"ת. אך י"ל דהנה באמת בתוס' פסחים נ"ט ע"א ד"ה זה בנה אב כו' ובקידושין י"ג ע"א ד"ה האשה כ' שם דרק לכתחלה מצוה להקריב החטאת קודם לעולה אבל בדיעבד אם הקדימה העולה קריבה החטאת אחרי' ורק במצורע אפי' בדיעבד לא קרבה משום מדכתי' בי' הוי' דהיינו עיכובא ע"ש וא"כ י"ל שפיר דנ"מ אם כבר הקריבה העולה אמנם הריטב"א בקידושין שם העלה דאפי' בדיעבד ל"מ אם קרבה העולה קודם גם ביולדת ע"ש אולם מבואר בתוס' זבחים ה' ע"א ד"ה עולתה דהאי דינא אי הקריבה העולה קודם החטאת אם כשירה בדיעבד או לא תליא בפלוגתא אי יש מחוסר זמן לבו ביום או לא דלמ"ד יש מחוסר זמן לבו ביום פסול אפי' בדיעבד אם הקריבה החטאת קודם לעולה וה"ר ממנחות ה' הקדים חטאתו לאשמו כו' ע"ש ולפי"ז הא ע"כ ההיא פירכא והרי חטאת יולדת קאי לר"ש דבאמת קא' הש"ס תחילה דהחידוש הוא דאי אמר הרני נזיר אפי' מן חרצן הוי נזיר לכל ואיפריך משום דלר"ש דאמר אינו נזיר עד שיזיר מכולן מא"ל [דהפירכא דהא חידוש לחומרא הוא לאו פירכא כ"כ כיון דמצינו בעלמא חידוש לחומרא כגון בעד זומם וכמ"ש באמת התוס' ישנים שם] ולפי"ז הא אמרי' בחולין פ"א ע"א דר"ש ס"ל דרשא דר' אפוטרוקי לילה לקדושה יום להרצאה ע' בתוס' שם ד"ה יום להרצאה וא"כ ע"כ ס"ל לילה לא הוי מחוסר זמן וא"כ מכ"ש דאין מחוסר זמן לבו ביום וא"כ כשר גם אם הקריבה העולה קודם החטאת והשתא שפיר פריך הש"ס והרי חטאת יולדת דאיכ' ב"ת אם הקדימה העולה קודם דכשר לר"ש וא"ש וא"כ לפי"ז ליכא מזה קושיא על הראב"ד ז"ל די"ל דאיהו ס"ל יש מחוסר זמן לבו ביום ופסול אפי' בדיעבד אם הקריבה העולה קודם החטאת וא"כ ל"ה פירכא זו דוהרי חטאת יולדת אליבא דהלכת' ואין להקשות ע"ד הראב"ד מהא ודוק. ובמה שהקשה הר"ן בנדרים שם דמ"פ והרי חטאת יולדת כו' הא לר"ש נדה דף ל"א קא' דיולדת חוטאת היא דבשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה ולכאורה נלפענ"ד לחזק קושייתו דהא ע"כ כל הפירכא הוא לר"ש דהא באמת מעיקרא הוי קא' הש"ס החידוש דאי אמר הרני נזיר אפי' מן חרצן הוי נזיר לכל ואיפרוך משום דלר"ש דאמר אינו נזיר עד שיזיר מכולן מא"ל [דהפירכ' והא חידוש לחומר' היא לאו עיקרית היא דהרי מצינו כה"ג חידוש לחומר' בעד זומם כמ"ש באמת בתוס' ישנים שם וע' תוס' סנהדרין כ"ז ע"א ד"ה אין לך בו אלא חידושו. ועיקר הפירכא הוא מר"ש] וא"כ כיון דע"כ קאי רק לר"ש ור"ש הא ס"ל יולדת חוטאת היא. ונלפענ"ד ליישב דר"ש לשיטתי' דס"ל בפ"ק דר"ה לענין בל תאחר דבעינן שלשה רגלים כסדרן וא"כ ע"כ באמצע הוא יו"כ וא"כ על חטא זה דקפצה ונשבעה הא איכפר עלה יוה"כ דנהי דלענין גוף הקרבן ע"כ מייתא משום דדרשינן מפשעיהם לכל חטאתם ולא לכל טומאתם אפי' בס' יולדת כדהבאתי