הרי בשמים צד

אי הקדיש תודה ולחמה קודם חג המצות למ"ד קדשים קלים לאו ממון בעלים מותר להביאה בפסח ולאכלה בפסח ואף דהדר בי' ראב"י מ"מ שוב ל"ש להקשות פשיטא והנלפענ"ד לתרץ דהנה באמת הקשו התוס' לקמן מ"ו ע"ב על הא דדרשינן אבל אתה רואה של אחרים וש"ג והרי של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל א"ב מיתשיל עלי' ותי' דהיכי דאתי ליד גזבר ל"א הואיל א"ב מיתשיל עלה והנה התוס' בכריתות י"ג ע"ב כתבו שם דלאחר שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתא בשאלה ומשמע דלאחר השחיטה קודם הזריקה עדיין איתנהו בשאלה אף אחר שבא ליד גזבר ומבואר ברי"ט אלגזי ה' בכורות דתלוי בפלוגתא דר"ש ור"י במעילה י"ט ע"א דר"ש ס"ל דמשהביאו לעזרה נפטר מאחריותו ור"י סבר דאחריותו עליו עד שיזרוק הדם ע"ש וא"כ לר"ש דס"ל דמשהביאו לעזרה נפטר מאחריותו א"כ משהביאו לעזרה יד הבעלים מסולקת מההקדש מכל וכל הלכך לא מצי תו למיתשל עלה כיון דנסתלק כחו ממנו משא"כ אליבא דר"י דלעולם חייב באחריות עד שיזרוק הדם א"כ עד הזריקה עדיין לא נסתלק כח הבעלים מההקדש ושפיר יכולים למיתשל עלה ולפי"ז הא ראב"י אליבא דר"י קא' לה וא"כ הא קיי"ל דאם אבדה התודה אין מביא תודה אחרת על אותו לחם אלא פודין אותו ולוקחין לחם אחר תחתיו א"כ אי חייב באחריות התודה אליבא דר"י ממילא גם אחריות הלחם עליו דלחם גלל תודה א"כ אף לאחר שבא ליד גזבר עדיין כח הבעלים עליו ויכולים ליתשל עליו א"כ שפיר שייך למימר הואיל א"ב מיתשל עלה ועובר אפי' לראב"י מטעם הואיל: ובאופן אחר נלפענ"ד לתרץ קושי' המפורשי' הנז' דהנה בתוס' הנ"ל אחר שתי' בבא ליד גזבר הקשו דנימא הואיל וא"ב פריק לה ותי' דהואיל וא"ב פריק ל"א דא"כ הי' קונה אותו דאטו נחשוב חמץ של אחרים כשלו הואיל וא"ב קנה לי' וביאר ש"ב הגאון בס' ישיע"ק דכונת התוס' הוא כך דלא חשבינין לי' כשלו מטעם הואיל רק בדבר שהוא יש לו זכיי' נוספת בזה יותר מאיש אחר כמו בהקדש הואיל וא"ב מיתשל עלה אינו שייך רק על הבעלים ולא על איש אחר ע"כ חשיב כשלו מטעם זה אבל בדבר שכולם שוין בזכייתו ל"ש לומר דנחשוב כשלו מטעם הזכות דאית לי' בגוי' דהרי גם אנשים אחרים יש להם זכות זה ולכך לא חשיב חמץ של אחרים כשלו הואיל וא"ב קנה לי' דהרי כל אנשים שבעולם יש להם זכות זה דא"ב קנה לי' וכיון דכולם שוין בזכות זה לא חשיב כשלו עיי' בדבריו והנה אנן קיי"ל דבזה"ז יכול לחלל הקדש שוה מנה על שו"פ אפי' לכתחלה כמבואר בערכין כ"ט ובכ"ד והיינו משום דליכא פסידא להקדש משא"כ בזמן שביהמ"ק קיים אסור לכתחלה משום פסידא דהקדש. אולם בגוונא דליכא פסידא להקדש הוי שרי אפי' בזמן המקדש כמבואר שם ובתוס' בסוגיין ד"ה אין מביאין וכ"כ התוס' במעילה י"ד ע"ב להדיא. והנה התוס' במנחות ע"א ע"ב ד"ה ומתירין כתבו דדוקא בעלים הוא דיכול לפדות שו"מ על שו"פ אבל לא אחר דאין סברא שיוכל כל א' לפדות הקדש חבירו שוה מנה על שו"פ ויקחנו לעצמו ע"ש. ולפ"ז מיושב שפיר הקושיא הנ"ל דהכא בלחמי תודה אפי' לראב"י קודם דהדר בי' עובר מטעם הואיל ואי בעי פריק לה ואי דהבעלים אין להם זכיי' נוספת כנ"ל ז"א דהא יש להם זכיי' נוספת דיוכלו לחלל שו"מ על שו"פ ורק הבעלים יש להם זכות זה כדברי התוס' מנחות הנ"ל ואי דבזמן המקדש הא אסור לכתחלה לחלל שו"מ על שו"פ ז"א דהא הטעם משום פסידא דהקדש והכא ליכא פסידא להקדש דע"כ יביא לחם אחר לחובתו והבן. אכן לד' התוס' הנ"ל צ"ע מהא דכ' התוס' ביבמות פ"ח ע"א בהא דקא' שם הקדש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו וכ' התוס' שם וז"ל ואפי' דחברי' ול"ד לנטע רבעי דאין יכול לפדות אלא בעליו דחשיב ברשות בעלים אעפ"י שהוא ממון גבוה כיון שהם אוכלים אותו בירושלים אבל הקדש לא חשיב ברשות בעלים יותר משאר כל אדם ע"כ ולהנ"ל הא גם הקדש הוא ברשות בעלים יותר מכל אדם לענין חילול דבעלים יכולים לחלל שו"מ על שו"פ ולא אחר וכן מתוס' חולין קל"ה ע"א ד"ה ולפרוק וליתיב לי' מבואר דאפי' אחר יכול לחלל שו"מ על שו"פ וכ"נ מדברי התוס' רי"ד קידושין נ"ח וע' שעה"מ פ"ה מה' אישות] ומה שתמה כבודו ע"ד התוס' בפסחים צ"ח ע"ב שתי' ההיא דר"א הפריש ב' חטאות לאחריות כו' דהכי גמירי לה דרועה הלא התוס' במנחות ד"פ ע"א תי' בפשיטות כגון שאמר תיקדוש א' מתוך השנים כמו קדשו ארבעים מתוך פ' בלחמי תודה. הנה מלבד דאין שייך להקשות ע"ד התוס' ממקום למקום דדבריהם עניים במקום א' ועשירים במק"א הנה באמת התוס' בפסחים שם דחו תי' זה דאם אמר תיקדוש א' מתוך הב' הא לא קדיש כלל הב' כשמקריב הא' ואמאי ירעה כמו בקדשו ארבעים מתוך פ' במנחות ע"ח ע"ב לא קדשי רק הני מ' שראויין לזבח ולא האחרים וע' תוס' מנחות פ"א ע"א ד"ה אם איתא לדחזקי' ומה שהעיר מדר' אושעיא פ' הדר ובביצה דמשמע דס"ל יש ברירה גם בדאוריי'. יפה העיר בזה ויש לי לפלפל הרבה בדברי התוס' שם אך לא ירשני הזמן להאריך כעת אפס מפני שאנו עסוקין באותו ענין דב"ת אעתיק כאן מה שהעלתה מצודת עיוני בזה בעזה"י: סי' ל נדרים ד"ג ע"ב בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר הו"ל נזיר אכל קם לי' בבל יאכל מר זוטרא ברי' דרב מרי אמר בבל תאחר קרבנותיו ומן הכא נפקא לי' מהתם נפקא לי' כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות מהו דתימא חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר מאי חידוש כו' ואבע"א מאי חדושי' משום דלא מתפיסו בנדר והאי דקא קשיא לך חטאת חלב חטאת חלב קאתי' לכפרה חטאת נזיר למאי אתיא והרי חטאת יולדת דלא אתיא לכפרה ועבר עלה משום בל תאחר ההוא קא שריא לה למיכל בקדשים. הנה המפורשים הקשו הרי בר"ה ו' ע"ב מיבעי' לי' לר' זירא אשה מהו בבל תאחר מי אמרינן הא לא מיחייבה בראי' א"ד הא איתה בשמחה ולאביי שם דס"ל אשה בעלה משמחה ולא מיחייבה ג"כ בשמחה אינה עוברת בב"ת א"כ מ"פ כאן והרי חטאת יולדת הלא היא קרבן נשים ואשה אינה עוברת בבל תאחר והשאגת ארי' בתשו' ס"ו רוצה לומר שם דבאמת מכאן הוכיח הרמב"ם ז"ל דיני' שפוסק בפי"ד מה' מעה"ק דאשה עוברת בבל תאחר מדפריך הכא סתמא דגמ' והרי חטאת יולדת ולפענד"נ דאדרבא מכאן יהי' ראי' דאשה אינה בבל תאחר: דהנה לכאורה קשה ממשנה כריתות ח' ע"א האשה שיש עלי' ספק ה' לידות ס' ה' זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עלי' חובה ה' זיבות ודאות וה' לידות ודאות מביאה קרבן א' ואוכלת בזבחים והשאר עלי' חובה מעשה שעמדו קינין בירושלים בדינר זהב ארשב"ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהי' בדינרין בסוף נכנס לב"ד ולמד האשה שיש עלי' ה' לידות ודאות ה' זיבות ודאות מביאה קרבן א' ואוכלת בזבחים ואין השאר עלי' חובה. והנה התוס' בב"ב ד' קס"ו ע"א הקשו למה היו עומדים בדינר זהב כיון שיכולות לאכול בקדשים ותי' משום בל תאחר היו דוחקות ע"ש. ולפי"ז לכאורה קשה אמאי דחי הש"ס הכא הפירכא והרי חטאת יולדת משום דקא שריא לה למיכל בקדשים הלא משכחת חטאת יולדת שאינה מתרת לאכול בקדשים ואפ"ה איכא בל תאחר כגון אשה שהי' עלי' ה' לידות דכשמביאה קרבן א' הא מותרת לאכול בקדשים ומ"מ השאר עלי' חובה ועוברת עליהן בבל תאחר כדברי התוס' הנ"ל. ונלפענ"ד לתרץ דהנה במשנה נגעים פי"ד מי"ב א"ר יהודא אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכן כל קרבן שהיא חייבת ומובא בש"ס בכ"ד ומבואר בר"ש שם בשם ספרי זוטא וז"ל והביא את קרבנה עלי' יכול אף בזמן שחללה שבת ת"ל קרבנה כשאמר את קרבנה לרבות קרבן נגעה וזיבתה ומה ראית לרבות את אלו ולמעט את אלו מרבה אני את אלו שהן באין לטהרה וממעט אני את אלו שאין באין אלא לכפרה עכ"ל והנה אף דבגמ' דילן בנדרים ל"ו ע"א מוכח דאף חטאת חלב חייב ג"כ להביא הבעל בשביל אשתו ע"ש מ"מ קרבנות שאינן באין לא לטהרה ולא לכפרה ולא להתירה לאכול בקדשים רק חובה בעלמא הם עלי' י"ל דגם לש"ס דילן אין הבעל מחויב להביא בשבילה והכי מוכח להדיא מדברי התוספתא שהובאה בתוס' ב"מ ק"ד ע"א ד"ה ה"ג דדוקא אותן קרבנות שבאין לכפרה עלי' או להתירה לאכול בקדשים או בתרומה או לשתות יין אם היא נזירה חייב להביא בשבילה לא זולת ע"ש וע' בתוס' סוטה כ"ג ע"א ד"ה כל הנשואות לכהנים כו' והנה התוס' בר"ה שם כ' בהא דקא' אביי אשה בעלה משמחה ופירש"י בבבל בבגדי צבעונין ובא"י בבגדי פשתן והקשו דזה דוקא בזה"ז אבל בזמן שביהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר ומפר"ת בעלה משמחה שהחיוב על בעלה ולא עלי' לפיכך לא קרינין בה ובאת שמה ע"ש ולפי"ז ע"כ הא דבעי ר"ז שם אשה מהו בבל תאחר היינו אותן קרבנות שאין הבעל חייב להביא בשבילה שאין באין לא לכפרה ולא להתיר אכילת קדשים אבל אותן קרבנות שהבעל חייב להביא בשבילה א"כ הא הבעל עובר בבל תאחר משום דאיהו הא חייב בשמחה וחיוב הבאת הקרבן הא עליו רמיא ולא דמי ליורש דממעטינן שם משום דכתיב מעמך פרט ליורש דליכא גבי' ב"ת היינו כיון דהחיוב הי' חל מקודם על מורישו ולכך אח"כ כשמת והוא יורשו איכא למעטו מדכתיב מעמך משא"כ הכא הא מעיקרא הי' מוטל על הבעל חיוב הבאת הקרבן והו"ל כאילו איהו הוא בעל הקרבן ואיתא גבי' שפיר הלאו דבל תאחר ומעתה לפי"ז פריך הש"ס הכא שפיר והרי חטאת יולדת אף דהיא קרבן נשים ואשה אינה עוברת בבל תאחר לאביי ז"א דהא חטאת יולדת הבעל חייב להביא בשבילה וא"כ הו"ל כאילו איהו הוא בעל הקרבן ושפיר מוזהר בבל תאחר כיון דאיהו הא איתי' בראי' ובשמחה. ועפי"ז מיושב שפיר קושייתינו מהמשנה דכריתות הנ"ל דהש"ס שפיר משני ההיא קא שריא לה למיכל בקדשים ואי דמשכחת ב"ת בחטאת יולדת אפי' אי כבר שריא למיכל בקדשים בלא"ה כגון בחמש לידות דכשמביאה קרבן א' אוכלת בזבחים ועוברת על השאר בב"ת כנ"ל ז"א דהרי אי שריא למיכל בקדשים א"כ הקרבנות האלו אינן באין לא לכפרה ולא להתיר אכילת קדשים א"כ שוב אין הבעל חייב להביא בשבילה ורק על האשה מוטל חיוב הבאת הקרבנות האלו א"כ ליכא בל תאחר דאשה אינה מוזהרת בב"ת וההיא משנה דכריתות הנ"ל ע"כ אתיא אליבא דר' יהודא בקידושין ל"ה ע"א דס"ל אשה חייבת בשמחה א"כ לדידי' גם אשה עוברת בב"ת. אמנם סתמא דגמ' הכא אזיל למאי דקיי"ל דאשה אינה חייבת בשמחה א"כ ליכא בכה"ג בל תאחר וא"ש. ואחר כל החזון הזה נשמע מסוגיית הש"ס הלז דרק חטאת יולדת וכדומה אית' בב"ת והיינו על הבעל אבל מה שהוא רק חוב על האשה בלבד איהי אינה מוזהרת בבל תאחר: אמנם הא קשיא לי לכאורה במשנה דכריתות הנ"ל דקתני האשה שיש עלי' ס' ה' לידות ס' ה' זיבות מביאה קרבן א' ואוכלת בזבחים