הרי בשמים פ

וא"ש אולם התימא להאי תירוצ' דתוס' דלענין טומאה ל"א מפרכסת ה"ה כחי' משא"כ לתי' הא' דחיישינן שמא יגע אחר פירכוס א"כ אז חיבת הקודש אינו רק מדרבנן וא"כ הדרק"ל אמאי אסור במוקדשין לכתחלה אולם באמת נוכל לומר כתי הא' דחיישינן שמא יגע אחר פירכוס דבטומאה ג"כ אמרינן מפרכסת ה"ה כחי' ואי דבמאי הוכשר נימא דמיירי שהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עלי' כתי' הב' של התוס' והנה כבר הבאנו מדברי הקצוה"ח דרק בקדשים קלים מהני הכשר מים ולא בק"ק ולפי"ז יתיישב שפיר קושי' המפורשים הנ"ל דלהכי לא הו"מ להקשות מיד על רבה בר עולא די"ל דס"ל דבטומאה ג"כ אמרינן מפרכסת ה"ה כחי' ול"ח רק שמא יגע אחר פירכוס ואז אינו אוחז הסכין בידו ואי דתקשי במאי הוכשר דבחיבה"ק א"א לומר כיון דלאחר פירכוס אינו רק מדרבנן כנ"ל נימא שהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עלי' משא"כ ממשנה דכל הפסולין שפיר פריך ליטמיי' לסכין ואזיל סכין וטמיתי' לבשר ואי דנימ' כתי' הא' של התוס' דבטומאה ג"כ אמרינן מפרכסת ה"ה כחי' וחיישינן רק שמא יגע אחר פירכוס ואז הא אינו אוחז הסכין בידו כקושי' הת"ח ז"א דא"כ אמאי אסור לכתחלה בטמא במוקדשין כדקא' התם דנקט דיעבד משום טמא במוקדשין הלא ההכשר הוא מחמת חיבת הקודש וחיבה"ק אינו אלא מדרבנן פירכוס כנ"ל ואי דנימא שהעבירה בנהר ז"א דהא במשנה שם קתני קדשי קדשים ובק"ק לא נוכל לומר שהעבירה בנהר כיון דל"ל בעלים ובהכשר מים בעי' רצון הבעלים כנ"ל וע"כ משום חיבת הקודש וא"כ לא נוכל לומר דבטומאה מפרכסת ה"ה כחי' וחיישינן שמא יגע אחר פירכוס דהא אז חיבה"ק אינו אלא מדרבנן ושרי אף לכתחלה ועכצ"ל דבטומאה ל"א מפרכסת ה"ה כחי' ומקבלת טומאה אפי' בשעת פירכוס ושפיר פריך ליטמיי' לסכין כו' ודוק כי חריף ונכון הוא בס"ד: אמנם נלפענ"ד דגם בקדשי קדשים מהני ניחות' דבעלים של הקרבן דכיון דמשלו בא הקרבן והוא מתכפר בו עדיין שם בעלים עליו כדמצינו במנחות צ"ב ע"א אמר ר"ש והלא אין סמיכה אלא בבעלים וזה אהרן ובניו סומכין א"ל אף זה אהרן ובניו מתכפרין בו ע"ש הרי חזינן דכיון שמתכפרין בו מיקרו בעלים וע' חולין מ' ע"ב כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי. גם י"ל דהואיל ובידו ליתשל עלה קודם זריקה הו"ל עוד כבעלים עליו והא דמוקי הש"ס בפסחים דוק' בפרה של זבחי שלמים משום דהוא מילת' דפסיק' דשייך בהו בין ביחיד בין בצבור הכשר מים משא"כ בקדשי קדשים דל"ה בעלים רק מטעם שיש להם עוד כח לשאול עליו זה ל"מ רק בקרבן יחיד אבל קרבנות צבור שבאין מתרומת הלשכה הא ל"מ בהו שאלה כמבואר בטורי אבן בר"ה כ"ח דבק"צ הבאין מתרומת הלשכה שמעורב בהן שקלי כל ישראל לית להו בעלים מיוחדים ולהכי ליתא בשאלה ע"ש ולכך נלפענ"ד דל"מ ג"כ בהו הכשר מים דל"ל בעלים וע' בתוס' ישנים יומא י"ב ע"א ד"ה יצאו אלו שאין מיוחדין לו וז"ל ופליג אבריית' דלעיל דמיחייב' בית השותפין במזוזה א"נ שאני הכא דלא נתברר חלקם מעולם עכ"ל הרי דהיכי דלא נתברר חלקו של כאו"א ל"ה כשותפין והה"נ בק"צ שבאין מתרומת הלשכה שמעורב בו שקלי כל ישראל ל"ה כשותפין שיועיל ניחות' דהני שיש להם חלק בהשקלים משא"כ יחיד אף דהוא ק"ק ולאו ממון בעלים הוא מ"מ כיון שיש לו עדיין כח לשאול עליו לא נסתלק שם בעלים ממנו ולא גרע משותף שמבואר בתוס' ב"מ ד"ל ע"א ד"ה אף עובד דניחא לי' לענין עושה מלאכה בפרת חטאת דניחות' דשותף ג"כ מהני ונהי דהרמב"ם פוסק בפי"ב מט"א דבעי' רצון הבעלים דוק' שלא כדברי הרשב"א שהוב' בכ"מ שם שכ' דרצון אחר ג"כ מהני מ"מ הכא לא גרע משותף דמהני אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל ושעפי"ז יש ליישב מה שראיתי לאחד מחכמי דורנו בספרו שהקשה על הא דקא' בש"ס סוכה ל"ה ע"ב של מעשר שני לא יטול ואם נטל כשר וקא' עלה בגמ' למ"ד מפני שמכשירה הרי מכשירה כו' ואם נטל כשר למ"ד מפני שאין בה היתר אכילה דברי הכל למ"ד לפי שאין בה ד"מ הא מני רבנן הוא. והקשה הלא גם למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה נמי לא מיתוקמא אליב' דכ"ע דלר"מ דס"ל מע"ש ממון גבוה הוא לא א"ש הא דקתני לכתחלה לא יטול מפני שמכשירה הרי כיון דממון גבוה הוא ליכא ניחותא דבעלים אולם לפי"ד הנ"ל ניחא שפיר דנהי דהוי ממון גבוה מ"מ הרי הוא בעלים לענין שתועיל ניחות' דידי' כיון דבידו ליתשל עלי' ועד כאן לא כ' התוס' בפסחים דמ"ו ע"ב רק דבמע"ש דכתיב קודש לה' ל"מ הואיל א"ב מיתשל לענין שיחשב שלו אבל לא לענין שלא יתק ממנו שם בעלים דומיא דק"ק כאמור. ואם כנים אנחנו בהצעה זאת נבא לתרץ עוד הפעם דברי הרמב"ם הנ"ל באופן אחר ובסגנון הנ"ל דהנה השעה"מ בפ"ד מביאת מקדש מביא בשם הת"י שהקשו על הא דאר"י תנח לכ"ג ביו"כ שטומאה הותרה לו בצבור הרי פר שלו דיחיד הוא והי' לפני ולפנים ולא הי' משמש אלא ב"ד בגדים וא"כ לא הי' הציץ על מצחו. והנרא' בישוב קושיא זו דהנה באמת הקשו התוס' בסוגיין מ"פ מכ"ג ביו"כ דילמא כיון דא"א להיות הציץ על מצחו נדחה הטומאה בלא ריצוי ציץ מידי דהוי אטומאת גברא דלא מרצי ציץ עלה ודחיא טומאה ותי' דה"ק ר"ש כ"ג ביו"כ יוכיח דאי נטמא הקרבן אין אומרים לו הבא אחרת תחתי' וע"כ דאפי' אין עודהו ע"מ מרצה. והקשו המפורשים דילמא לעולם דחוי' היא והא דלא מהדרינן להביא אחרת משום דכמו דטומאה דחוי' ובעינן לאהדורי אטהרה ה"ה שבת ויו"כ דחוי' הוא וא"כ מאי חזית לאהדורי אטהרה דילמ' בעי' לאהדרוי על חילול יו"כ דע"י שמביאין אחר תחתיו נמצא שנתחלל יו"כ שלא לצורך. אמנם י"ל דאמרינן עמוד וחטא בשביל שתזכה וכיון דמצוה לאהדורי אטהרה א"ל עמוד וחטא בחילול יו"כ כדי שתזכה בקרבן טהור וגדולה מזו מצינו במנחות ס"ד ע"א הי' לפניו ב' חטאות א' שמינה וא' כחושה שחט כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחלה ושחוט א"כ חזינן דא"ל עמוד וחטא בחלול שבת כדי שתזכה בחטאת שמינה ומכ"ש לאהדורי אטהרה אי טומאה דחוי' בודאי א"ל עמוד וחטא בחלול יו"כ כדי שתזכה בחטאת טהורה. אולם עדיין קשה לדברי הש"ס מנחות מ"ח ע"א דל"א רק עמוד וחטא כדי שתזכה באותו קרבן אבל חטא בקרבן זה כדי שתזכה בקרבן אחר ל"א א"כ הא מבואר ביומא ס"א ע"א דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר ל"ע ולא כלום וכ"פ הרמב"ם פ"ה מעבויה"כ א"כ התינח היכי שאירעה טומאה בשעיר הפנימי שפיר פריך לי' ר"ש דאינו ע"מ ומרצה ול"א לי' הבא אחרת תחתי' דהיל"ל עמוד וחטא בחילול יו"כ בשעיר כדי שיזכו הצבור בשעיר טהור דהיכי דלא פשע הא אמרינן אפי' חטא בשביל שיזכה חבירך מכ"ש בשביל שיזכו כל ישראל והוא בתוכם. משא"כ אם אירעה טומאה בהפר היכי שכבר נשחט השעיר א"כ אם נימא לי' הבא פר אחר ע"כ יוצרך לשחוט שנית גם שעיר אחר דשעיר שנשחט קודם מתן דמו של פר ל"ע ולא כלום א"כ נימא לי' עמוד וחטא בשעיר של צבור כדי שתזכה אתה בפר זה הא ל"א כנ"ל א"כ הוי א"א בע"א דומי' דט"ג ועל כרחך הציץ מרצה אז בפר אע"ג דאין הציץ על מצחו ושוב אמרינן ג"כ אפי' אירע טומאה בפר קודם שחיטת השעיר ג"כ דהציץ מרצה דומי' דאמרינן בעלמ' הואיל ואשתרי אשתרי וליכ' למיפרך מידי מפר ועכצ"ל דפירכת ר"ש כ"ג ביו"כ יוכיח אינו רק משעיר הפנימי וע"ז שפיר משני ר"י הנח לכ"ג ביו"כ שטומאה הותרה לו בצבור ומיושב קושי' הת"י הנ"ל. אמנם לפי"ז קשה במאי אתכשר הבשר של השעיר דהא דם קדשים אינו מכשיר וליכ' למימר דר"ש לשיטתי' דס"ל בחולין ל"ג דשחיטה מכשרת ולא דם ז"א דהא כ' התוס' בחולין ע"ג ע"ב דהא דס"ל לר"ש שחיטה מכשיר אינו רק מדרבנן ובדרבנן הא ל"ש ריצוי ציץ כמ"ש הכ"מ הנ"ל ול"ל כשהעבירו בנהר דהא שעיר הפנימי בא משל צבור ובק"צ הא כבר כתבנו דליכ' בהו הכשר מים כיון דל"מ בהו שאלה ואין שם בעלים עליהן שיהי' שייך בהו ניחות' דבעלים ועכצ"ל דאתכשר בחיבת הקודש ופריך ר"ש לר' יהודא לשיטתי' דע"כ ס"ל חיבת הקודש דאוריי' כמו שהוכיחו המפורשים מהא דמתרץ בפסחים ההוא דמחט שנמצ' בבשר קודש שהעבירה בנהר וקשה קושי' רש"י שם מקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא וא"ל כתי' רש"י דקרא איירי בשלמים הנאכלין בכל העיר דהא הו"ל תלושין ותלושין מדאוריי' אין מכשירין ועכצ"ל דר"י ס"ל חיבה"ק דאוריי' ע' בספר שלש שיטות למהר"א מלוקאטש ז"ל וא"כ לפי"ז שפיר א"ל ר"ש לר"י לשי' דס"ל חיבה"ק דאוריי' א"כ איכא טומאה בשעיר הפנימי ע"י הכשר חיבה"ק ואעפ"י שאינו ע"מ מרצה והתינח אליבא דר"י משא"כ לשי' הרמב"ם הא ס"ל חיבה"ק אינו מכשיר רק מדרבנן כנ"ל וא"כ ליתא לההוא פירכ' דכ"ג ביו"כ יוכיח ושפיר פסק דאם אין הציץ ע"מ אינו מרצה אע"ג דס"ל טומאה דחוי' דליכ' למיפרך מכ"ג ביו"כ ודו"ק יהי ה' עמך ויחזק לבך לתורתו ועבודתו ית"ש תכתב ותחתם בספרן של צדיקים ליום הכסא כי יבא בכלל כל ישראל כנפשך ונפש ב"ד הדור"ש באהבה: סי' כג בעזהש"י יום ג' י"ט כסליו שנת תרל"ד לפ"ק סערעט. הנני נוטה כנהר שלום לכבוד ש"ב ידיד"נ הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי בחדר"ת חכם ושלם אבגינס בן אבגינס כש"ת מוה' יהושע הורוויץ נ"י בעהמח"ס עמק הלכה כעת הרב הגאון החסיד המפורסים. אבד"ק דזיקאב יצו. תמול שלשום כבואי מדרך נחני ה' מצאתי את שאהבה נפשי קונטרסו היקר וערבה לי מנחתו הטהורה מנחת מרחשת אשר רחשו רעיוניו הטהורים ולי מה יקרו אמרותיו הנחמדים על אדני השכל והתבונה מיוסדים יהי ה' עמו ויעל עד מלאות מקום אבותיו הגאונים הקדושים בתורה וביראת ה' ולא אחשך פי מלהודיעהו את אשר עלה במצודת עיוני חל"י מרי שוטטו עיני בדבריו היקרים. וזה דברי בעזר צורי: פתח דבריו יעיד בקושי' הגאון קצוה"ח בס' ש"ש שמעת' ו' פכ"ג שחקר אי ע"א מהימן בס"ט ברה"י ודעתו דאינו נאמן מטעם דכיון דחזקת ל"מ בס"ט ברה"י וע"א גרע מחזקה דהא א"נ במקום חזקה והקשה ע"ז מש"ס חולין ד"ג ע"ב דפריך וכולן ששחטו אהי כו' ואלא אטמא במוקדשין בברי לי סגי דליתי' קמן דנישיילי' והקשו התוס' דהא עזרה רה"ר הוא וכל ס"ט ברה"ר ספיקו טהור ותי' דמיירי בבמה וא"כ לפי"ז האיך מהימן לומר ברי לי הא בבמה הוי ס"ט ברה"י ואין ע"א נאמן ומה שתי' שם מטעם בידו האריך כ"ת דהכא ל"ש הסבר' דבידו והרחיב הדיבור בישוב קושיא זו ולפענד"נ דבפשיטות לק"מ עפי"מ דאנהר לן הריטב"א בעירובין ל"ו ע"א בהא דקא' שם אדם זה בחזקת טמא עומד כו' והקשה למה לא מוקמינן הטהרות אחזקתן וכ' דל"ש לאוקמי אחזקה רק דבר המסופק ולא דבר המסתבב ע"ש וכ"כ בתשובת הר"א מזרחי סי' כ"א וא"כ הכא הלא מספקינן על הבהמה ועל אמירת