הרי בשמים תרח

הככי ושיני הם חלושים ובכה"ג ל"ש יכול להבחינו: סי' רנג וע"ד מה שנוהגין לקרב כתב הגט אצל האור כדי שיתייבש מהר ורצה חכם א' לומר שצריך דוקא הסופר לייבשו אצל האור ולא אחר וחילא דילי' מהא דקיי"ל ביומא י"ב. ושבועות י"ז: דזר שהפך בצינורא חייב מיתה הרי דאף דבר שא"צ לעשותו דגם בלעדו הי' נעשה ממילא בכ"ז אם עושהו זר חשיב עבודה דגם קריבי עבודה חשיב עבודה כמו כן בזה אף דהי' מתייבש ממילא מ"מ אם מקרבו אצל האור למהר הייבוש הוי עשיי' שצריך דוקא הסופר שהוא שליח הבעל לעשותו ולא אחר הנה בחי' הריטב"א שבועות שם כ' לתרץ הקושיא מע"ז ל"ח. דקיי"ל התם לענין בישול עכו"ם קריבי בישולא לאו מילתא הוא ותי' דרק בעבודה החמירה התורה דקריבי עבודה הוי עבודה ולא במק"א ובחי' כ' לפלפל בהא דא' ביומא ס"ח: ובזבחים ק"ו. גבי פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין דהשורף אותן מטמא בגדים ואיזהו השורף זהו המסייע בשעת שריפה ונסתפקתי אם עשה דבר שממהר העיכול אי מיקרי מסייע בשריפה כיון דבלאו עשייתו ג"כ הי' נשרף ואכ"מ] וא"כ להך תירוצא הא א' בכ"מ קריבי פעולה לאו מילתא הוא וגם להתי' הב' של הריטב"א שם הא כ' דל"א הכי רק בדאוריי' ובישולי עכו"ם דרבנן א"כ בנ"ד הרי ד"ז דצריך להמתין עד שיתייבש כתב של הגט הוא משום דבעודו לח הוי כתב שיכול להזדייף א"כ ל"ה רק פסול דרבנן ומדאוריי' הא כשר ליתן לה הגט בעוד הכתיבה לחה ועפר"ח אה"ע סוסי' קכ"ד שכ' דאין לפסול בנתן לה הגט קודם ייבוש החתימות משום שאינו כתב של קיימא כיון שצריך למוחקו ע"י מעשה ע"ש ולפענ"ד מובן בסברא דהא דא' בגיטין י"ט. אין כותבין בדבר שאינו מתקיים היינו בכותב במשקין שהכתב אינו עומד שכשיתייבש לא יהי' ניכר אבל בכותב בדיו גם בעודו לח ל"ה בכלל דבר שאינו מתקיים ונראה דאף הפוסלין משום שאינו של קיימא הוא רק משום חומר א"א דאתי לאיחלופי עח"מ וב"ש שם דלא כהג' בעל לבו"ש בתשו' נא"ד סי' קל"ה וע' בס' בית מאיר שם ובתשו' הרדב"ז ח"א סי' קנ"א] ובדרבנן הא קריבי פעולה לאו מילתא הוא אמנם באמת אין אנו צריכין לכ"ז ומאד צדקו דברי כ"ת דל"ד כלל לזר שהפך בצינורא דהתם הלא תכלית ההקרבה הוא שיתעכלו האברים על אש המזבח וגם פוקעין על האור מחויב לאהדורי א"כ כל עוד שלא נתעכלו האברים לא נגמרה העבודה ואם עושה פעולה למהר העיכול הו"ל שפיר קריבי עבודה משא"כ בנ"ד הלא כתב הגט כבר נגמר ורק שאין להעדים לחתום וכן אין ליתנו להאשה טרם שמתייבש וכיון דגם אם הי' מניחו כך הי' מתייבש ממילא כשעושה פעולה למהר הייבוש א"צ שליחות הבעל ע"ז דלא חשיב מעשה כלל ולפע"ד י"ל עוד דכיון דממילא מתייבש הכתב בלי שום פעולה אם מניחו כך חשבינין לי' בגמר כתיבה כאלו כבר נתייבש כהך דמצינו בסוכה ל"ג: אר"פ ואדומות כשחורות דמיין כו' ופרש"י וז"ל ואדומות כשחורות דמיין דלא מין ירוק הוא וזהו שחרותן ולכשיתייבשו מעט יותר יהיו שחורים עכ"ל הרי דכיון דלאחר הייבוש מעט ישתחרו דיינינין להו כאלו כבר נתייבשו ונשתחרו והה"נ דיינינין להכתיבה כשנגמרה מיד הסופר כאלו כבר נתייבשה וגדולה מזו מצינו בש"ס ב"ק י"ז: בעי רבא דרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למק"א ונשבר מהו בתר מעיקרא אזלי' וגופי' הוא א"ד בתר תבר מנא אזלינא וצרורות נינהו ומסקי' דבתר מעיקרא אזלי' הרי דאף דבעת שנשבר הכלי ל"ה מעשה הבהמה אפ"ה כיון דמדריסת הבהמה איגלגל מילתא ונשבר הכלי חשיב כאלו היתה השבירה בשעת הדריסה וחייב נ"ש ואף דשבירת הכלי הוא מעשה חדשה מ"מ כיון דבסיבת דריסתה נתהו' חשבי' לי' כאלו נשבר אז א"כ מכ"ש בנ"ד דהייבוש מתהו' ממילא ואינו בסיבת שום מעשה בודאי חשבי' כאלו הי' הייבוש בשעת הכתיבה ואפי' אחר מייבשה אין הפעולה נקראת רק ע"ש הסופר והכי אשכחן בב"ק ט': שור דרכו לנתוקי בור דרכה לנתורי גחלת כל כמה דשבקה מעמיא עמיא ואזלה ר"ל דבשור ובור כיון דדרכן לנתוקי ולנתורי מאליהן להכי חייב כשמסר לחש"ו דאין הפעולה נקראת רק ע"ש החש"ו כיון דגם בלעדו הי' נעשה ממילא וכי"ב מצינו בש"ע יו"ד סי' ר"א סל"ה גבי מקוה דבעי' הוייתו ע"י טהרה ולא ע"י דבר המק"ט אפ"ה כשהמים ראויין לבא זולתו הו"ל הוייתו ע"י טהרה ועש"ך שם ס"ק ק'. ולהכי נראה דאפי' בכה"ג שנגמר כתיבת הגט סמוך לערב והוא לח עדיין ואין העדים יכולין לחתום עד שיתייבש כמבואר באה"ע סוסי' ק"ל וא"כ כיון שא"א להמתין עד שיתייבש מאליו דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול א"כ בכה"ג לכאורה י"ל דאין אחר רשאי לייבשו רק הסופר אמנם באמת ג"ז אינו כלום כיון דבאמת הפעולה שעושין למהר הייבוש אינו בגוף הכשר הגט רק שלולא שייבשו ע"י האור הי' מתאחר הייבוש עד הלילה א"כ המקרבו אצל האור אינו עושה רק מעשה קוף בעלמא וה"ז דומה להא דא' ביומא מ"ט. דאף אי הולכה בזר פסולה בכ"ז לא מיפסל במה שהמקבל מושיב הדם ביד הזר שיזרוק הכהן מידו דעביד רק מעשה איצטבא ע"ש והלא ע"כ אנו מוכרחין לומר דל"ח מעשה בגופו של גט דאל"ה הא קיי"ל בגיטין כ"א. דאם מחוסר מעשה בין הכתיבה להנתינה הוא פסול וא"כ הי' פסול כשמייבש הגט בין הכתיבה להנתינה וע"כ משום דכ' הר"ן שם דלא פסול משום זה רק היכי שמחוסר מעשה בגופו של גט בין הכתיבה להנתינה ע"ש והכי א' בגיטין י"ט: לענין מי מילין דמהני אם העביר מיא דנרא שיפלטו האותיות לחוץ בשעת נתינה עתוס' שם ול"א דהו"ל מחוסר מעשה בין הכתיבה להנתינה וע"כ דכיון שהכתיבה כבר נגמרה ל"ה מעשה בגוף הגט וכי"ב מצינו בשבת ק"ד: כתב אות א' בטבריא ואות א' בצפורי חייב מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ובתוס' שבת פ'. וב"ב נ"ה: כ' בטעמא דמילתא דכיון דשם המלאכה היא כתיבה והכתיבה כבר נגמרה ומה שמחוסר הקירוב להדדי ל"ה מחוסר מעשה וע' בחי' הריטב"א עירובין ס"ח. גבי הא דקא' ולא שאני לך בין שבות דאית בי' מעשה לשבות דלית בי' מעשה וכ' בשם מורו הרב החסיד ז"ל דכל שמתחדש תיקון בגופו של דבר מיקרי אית בי' מעשה משא"כ כשאינו מתחדש תיקון בגופו של דבר אלא הבאה ממקום למקום הוי דבר דלית בי' מעשה ע"ש ושעפי"ז מיושב נמי מה שילה"ק לכאורה בהא דקיי"ל בסי' קכ"ז דגט מוקדם אין תקנה להכשירו כ"א ע"י שליח וע' ביש"ש פ"ב דגיטין דגם כשהבעל בעצמו מביא הגט ממקום למקום כשר. וקשה יפסול משום וכתב ונתן שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה הבאה ונתינה דומיא דא' בנזיר מ"ה. רי"א א"צ הרי הוא אומר ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה יצא זה שמחוסר לקיחה הבאה ונתינה ע"ש ובשלמא על כל גט ע"י שליח ל"ק דכיון שהוא ראוי ליתנו להאשה בלא שליח ל"ה מחוסר הבאה משא"כ בגט מוקדם הא אין לו תקנה כ"א ע"י שליח יפסל מטעם הנ"ל וכן ילה"ק בהא דכ' הפנ"י בריש גיטין דאף לר"מ דבעי מוכח מתוכו אי במקום הכתיבה הוחזקו ב' יב"ש בכ"ז כיון שבמקום הנתינה א"י מב' יב"ש הוי שפיר מוכח מתוכו וכשר לגרש בו גם לר"מ ע"ש וגם בזה קשה לכאורה כיון דבמקום הכתיבה הוא פסול לגרש בו וצריכין ליתנו במק"א הו"ל מחוסר הבאה בין כתיבה לנתינה וע"כ דשא"ה בנזיר כיון דכתיב ולקח ונתן הא הלקיחה ג"כ היא פעולה חיצונית שאינה בגוף השער ולכך י"ל דהקפידה התורה שלא יהי' מחוסר עוד איזה פעולה כזו בין הלקיחה להנתינה דהיינו ההבאה משא"כ בגט דכתיב וכתב ונתן א"כ ע"כ קפידת התורה היא רק שלא יהי' עוד חסרון מעשה בגופו של הגט דומיא דהכתיבה אבל לא חסרון ההבאה ממקום למקום שאינו בגופו של הגט וה"ה לענין הקירוב אצל האור להתייבש הא אינו מעשה בגופו של גט אמנם זה בלא"ה ל"ק עפמ"ש בט"ז אה"ע סי' קכ"ה סק"ה דלא מיפסל מטעם מחוסר כו' אלא דבר שהי' יכול לעשותו קודם הכתיבה כגון כתיבה במחובר דאפשר לקוצצו קודם הכתיבה אבל היכי דל"ש לעשותו קודם הכתיבה לא מיפסל מטעם זה ע"ש והה"נ שייך זה אבל גוף הסברא הוא אמת דכיון שהכתיבה כבר נגמרה והקירוב אצל האור לייבשו אינו מעשה בגופו של גט א"צ שיעשהו הסופר ורשאי גם אחר לעשותו דברי ידידו דור"ש באהבה מצפה להרמת קרן התורה ולומדיה: בעזרת האל שוכן רמים מפענח נעלמים. נשלם חלק השני מספרי הרי בשמים