הרי בשמים תקפז

הוי' ליציאה. אמנם זהו דוקא כשרק המשיחה בידו ולא מגוף הגט כלל אבל כשאוחז בגופו של גט אז אפי' רוב הגט בידה ל"ח נתינה כלל וא"צ לבוא מכח מה דבעי' כריתות וכן העלה בתשו' ביא"פ חאה"ע סי' מ"ח ע"ש והיינו כיון דכל שאוחז בגוף החפץ ויכול לנתקו ולהביאו אצלו אף שהרוב ממנו הוא ביד האחר כשמשהו עדיין בידו אמרי' דכל שיכול לנתקו אינו יוצא מרשותו כלל ויש להביא סמוכין לזה מדברי התוס' פסחים פ"ה: ד"ה בנגררין שכ' לענין הא דפרים הנשרפין שהיו סובלין אותן במוטות דהראשונים שיצאו חוץ לחומת העזרה מטמאין בגדים בנגררין עג"ק וכ' התוס' דאף דאגד הפר עדיין ביד האחרונים שבפנים אפ"ה חשיב החלק שביד הראשונים שיצאו כאלו יצא כולו לחוץ משום דאין האחרונים יכולין לנתקו ע"י משיכת המוט ולהביאו אצלו ע"ש ומשמע דאם היו האחרונים יכולין לנתקו ולהביאו אצלם אפי' הראשונים הוציא רובו של פר ל"ה מטמאין בגדים משום דלא מיקרי בכה"ג הוצאה מחוץ למחנה והו"ל כאלו הוא כולו עדיין בפנים והה"נ כשהבעל יכול לנתקו ולהביאו אצלו הו"ל כאלו עדיין כולו ביד הבעל ועי' בס' תו"ג סי' קל"ט שכ' שם דהיכי דהיא קונה הגט מטעם ידה ולא בהגבהה אז בעינן שיהא כל הגט טמון בידה אפי' בא"י לנתקו וכ"כ בס' המקנה בקידושין כ"ו. ובפתחי תשובה שם סק"ד מביא תשו' רעק"א סי' רכ"ב שהביא מד' הירושלמי דבעינן בגט בכל ענין שיהא כל הגט טמון בידה ולא יהא מקצת חוץ לידה ע"ש ובתשו' ביא"פ הנ"ל העלה ג"כ דבעינן שיהא כולו בידה וכ' דהש"ס דילן אינו מחולק בזה עם הירושלמי וכ' דה"ה בקידושין ל"מ מטעם זה כשהמקדש והמתקדשת אוחזין בהטבעת דאיתקש הוי' ליציאה ע"ש ובאמת מצינו דגם היכי דל"מ בגט מטעם כריתות שייך ג"כ להקיש הוי' ליציאה והוא בגיטין פ"ב: בעי ר' אבא בקידושין היאך תיבעי לר"א תיבעי לרבנן תיבעי לר"א ע"כ ל"ק ר"א הכא אלא משום דכתיבי קראי אבל התם קנין מעליא בעי' א"ד ויצאה והיתה תיבעי לרבנן ע"כ ל"ק רבנן הכא אלא דבעי' כריתות וליכא אבל התם קנין כ"ד א"ד ויצאה והיתה ע"ש הרי דגם היכי דפסול בגט מטעם דבעי' כריתות שייך להקיש הוי' ליציאה ובמ"ש בתשו' ביא"פ בשם השואל הגאון בעל גור ארי' שכ' דתלוי בשני תי' הב"ח שהובא בש"ך ח"מ סי' קצ"ה סק"ו אם בענין שיכול לנתק קנה כל הכלי אכן להאמור דמקשינן בזה הוי' ליציאה בקידושין לכ"ע ל"מ. ועכ"פ גם אי נימא דמחצה מיהא קני' עתוס' כתובות ל': ד"ה ואי דלא מצי כו' שכ' ועוד דלכה"פ קונה מחצה כמו ב' שהגביהו כו' הלא כשאמר ה"א מקודשת לי בטבעת זו הא אמר לה שתתקדש בכל הטבעת וא"כ אינה מקודשת מכל הלין טעמי נראה דאין כאן חשש קידושין והעלמה הזאת שריא להתנסבא לכל גבר די תיצביין דברי מורך ידידך דור"ש באהבה: סי' רכט בעזה"י אור ליום ב' כ"ד אדר שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי את חג המצות יחוג בדיצות כבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה וביראה החסיד בנש"ק מוה' אברהם נ"י אבד"ק קינהעניטש יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש במה שאירע בכפר הסמוך לק' שהיו החתן והכלה עומדים תחת החופה ול"ה להחתן טבעת לקדש בה ולקח השמש טבעת של נחושת מהכלונסות של החופה ונתנה במתנה להחתן בהסכמת כ"ת מרא דאתרא והגביהה החתן לשם קנין וקידש בהטבעת וגם במטבע שלו והעדים הודיעו להכלה בשעת קידושין שהטבעת הוא של נחושת ועתה קם א' ומערער על הקידושין משום שאין מקדשין במטבע והטבעת ל"ה של החתן וגם מה שהי' של נחושת: הנה מ"ש כ"ת דכיון דהוא הסכים ליתן הטבעת להחתן קנאה מדינא כיון דחבר עיר יכול לשנות דבר של צבור למה שירצה הן אמת דקיי"ל ביו"ד סי' רנ"ו ורנ"ט דחבר עיר יכול לשנות דבר של צבור אפי' לדבר הרשות כמה שירצה ועדיף משאר גבאי אמנם הלא עכ"פ בעינן שהשינוי יהי' לצרכי צבור אבל אין בכחו ליתן דבר של צבור לאחרים דמלבד דהוא פלוגתא דקמאי הובא במרדכי פ"ק דב"ב בהא דהפקר ב"ד הפקר אם בעי' דוקא גדול הדור או דכל בי"ד שבעיר שהמחום רבים עליהם אלימי לאפקועי ממונא דאפי' למה שנראה מכ"ד בש"ע דהכי הלכתא דבכל בי"ד שבעיר אמרי' הפקר ב"ד הפקר הרי נחלקו הראשונים ז"ל אי הא דא' הפקר בד"ה הוא דוקא כשהוא לגדר וסייג או גם כשהוא לטובת הכלל בלחוד ותליא בפלוגתא דביבמות פ"ט: אי ילפי' הפקר בד"ה מקרא דעזרא ובעי' דוקא סיג וגדר או ילפי' מאלה הנחלות כו' ועכ"פ לצורך טובת יחיד בלבד לכ"ע ל"א הפקר בד"ה וא"כ ל"ה מועיל הסכמתו ליתן הטבעת שהוא של צבור במתנה להחתן. אמנם הרי כפי שנזכר במכתבו קנה השמש את הטבעות של החופה במעותיו א"כ הלא החופה שייך בכל ערי ישראל להרב ועמו החזן והשמש שמהחופות מקבלים הכנסות הרח"ש וא"כ אין זה דבר של צבור והו"ל הטבעת קנין כספו של השמש וכיון שכ"ת מרא דאתרא שהחופה שייך לו הסכים ליתן הטבעת להחתן בודאי קנאה וקידש א"כ בטבעת שלו. ולבר מן דין כיון דטבעת של נחושת הוא דבר קל הערך אמרי' דבודאי כשהיו יודעין טובי העיר מזה ל"ה מקפידין ע"ז ול"ה גזל ביד החתן דומיא דכ' בש"ך ח"מ סי' שנ"ח דבדבר שידוע שחבירו לא יקפיד ויתרצה אם יטלנו שרי לי' לאדם לאוכלו בלי ידיעת חבירו אפי' למ"ד יאוש שלמ"ד ל"ה יאוש ע"ש ומ"ש בש"ע סי' כ"ח סי"ז דבקידשה בדבר שאין בעה"ב מקפיד ל"ה אלא ס' קידושין הלא כ' בב"ש שם דהטעם דשמא מ"מ מקפיד אבל אם בבירור אינו מקפיד הו"ל קידושי ודאי והרי בחלקת מחוקק סי' כ"ח ס"ק ל"ה כ' דנוהגין להקל כשאין להחתן טבעת שואלין מאשה אחרת העומדת שם אף בלי רשות בעלה משום דמסתמא אין הבעל מקפיד ליתן במתנה עמ"ל ע"ש ועבב"ש שם במה שמסתפק לומר דמכח ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' קאתינין עלה וכ' דבדאיכא פסידא ל"א ניחא לי' כו'. אמנם בא"ח סי' תל"ז כ' קצת פוסקים דגם במקום פסידא אמרי' ניחא לי' כו' ועוד אמאי לא נימא דבודאי ניחא לי' שיהי' של המקדש במתנה עמ"ל ויחזירנו לו אחר הקידושין דליכא פסידא ועכ"פ יש מקום לומר דבדבר של רבים ל"ש ניחא להו למיעבד מצוה בממונם דדוקא כשדנין על אדם מישראל פרטי שפיר שייך לומר דמוקמי' לי' אחזקה דבודאי ניחא לי' למיעבד מצוה בממוני' משא"כ בדבר של רבים דדנין על כלל הצבור הלא אפשר דאיכא דלא ניחא להו בזה וכי"ב כ' בתוס' ב"מ קט"ז. לענין אחזוקי אינשי בגנבי כו' ויש לבאר בזה דברי הירושלמי פ"ה דנדרים הלכה ה' דמייתי התם חד בר נש קידש אשה בס"ת ר' שובתי ור' חסידא עאלון עובדא קומיי ר' יוסה ואמר אינה מקודשת ומיבעיא לי' התם אם גם בס"ת של יחיד אינה מקודשת ובתר דבעיא הדר פשטה דגם בס"ת של יחיד אינה מקודשת ולכאורה אמאי לא תהי' מקודשת כשקידשה בס"ת של יחיד הרי לדיעה ראשונה שבש"ע א"ח סי' קנ"ג ס"י יחיד בשלו מותר למכור ס"ת ולעשות בדמיו כל מה שירצה ואי דמיירי בס"ת של יחיד שאינה של המקדש וקידש בה אשה שלמ"ד בעלים א"כ מאי איריא ס"ת אפי' חפץ אחר שאינו שלו אם קידש בו אשה שלא בידיעת בעלים אינה מקודשת. ולהאמור י"ל עפ"מ דא' בב"מ כ"ט: דאין השואל ס"ת רשאי להשאיל דל"א ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' כיון שהס"ת מתקלקל ע"י שקורין בו ע"ש וא"כ י"ל דבחפץ אחר מהני אם קידש בו בלי ידיעת חבירו משום ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' משא"כ בס"ת שמתקלקל הא ל"ש ניחא לי' כו' ולכך אם קידש בו אשה אינה מקודשת ומכ"ש בס"ת של רבים דבשל רבים הא בלא"ה ל"ש ניחא לי' כו' כנ"ל בודאי אינה מקודשת] וא"כ מכ"ש בנ"ד שהי' ברשות חבר עיר אמרי' דמסתמא גם הטובים כשהיו יודעים ל"ה מקפידין על דבר מועט כזה דאפי' אי נימא דלגבי יחיד ל"ה טבעת של נחושת דבר מועט עכ"פ לגבי רבים בודאי הו"ל דבר מועט וכי"ב א' בב"ק קי"ט. רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מחוזא רמו קמי' כבלי ושירי קביל מינייהו א"ל רבה תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה א"ל הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו ע"ש וא"כ כיון דלגבי צבור עכ"פ הו"ל טבעת של נחושת דבר מועט ול"ה מקפידין ומהני עכ"פ הסכמת חבר עיר בלבד בלי ידיעת הטובים. ובענין מה שהי' של נחושת הרי מבואר בחמ"ח סי' ל"א סק"ז דעכשיו שנוהגין לכסות פני הכלות אפי' קידשה בשל זהב ונמצא נחושת הוי קידושין מכ"ש בנ"ד שהעדים הודיעו בשעת קידושין להכלה שהיא של נחושת בודאי מהני. ובדבר הערעור שקידש במטבע מכח ד' המרדכי שהובא בב"ש סי' ל"א סק"ה דאין מקדשין במטבע הנה גם לד' המרדכי אינו אלא חומרא בעלמא דרבנן לכתחלה ואפי' אי נימא דגם בדיעבד ל"מ קידושין במטבע אפ"ה אינו מגרע הקידושין שהי' בטבעת מכח קני את וחמור וכמבואר בתשו' הרשב"א סי' אלף רל"ג דמקדש בראוי ושאינו ראוי אינה מקודשת דדוקא במלוה ופרוטה קיי"ל דמקודשת משום דדעתה רק אפרוטה בכ"ז הרי כ' בב"ש סי' ל"א ס"ק י"ז לענין הא דא' בהך מקודשת לי ופרתך מכורה לי בפרוטה הו"ל ס' מקודשת ומשמע דאם אמר בשתי פרוטות הוי קידושין ואמרינן בפרוטה א' מקדש אותה אע"ג דהפרה לא נקנה במעות והו"ל קני את וחמור דל"מ מ"מ כיון דמדאוריי' מעות קונות אע"ג דמדרבנן ל"מ מ"מ אינו מגרע כח הקידושין משום קני את וחמור ע"ש ובאמת מבואר הכי בש"ס ב"ב קמ"ג. שא"ה דמדאוריי' תרומה מעלייתא היא ע"ש וא"כ הה"נ אפי' אי נימא דקידושי מטבע ל"מ אבל עכ"פ הא אינו רק מדרבנן כמפורש בב"ש שם א"כ כיון דמדאוריי' מהני אין בזה דין קני את וחמור לבטל הקידושין שקידשה בהטבעת ובלא"ה הרי מבואר להדיא בב"ש רסי' כ"ז דהא דאין מקדשין במטבע הוא רק לכתחלה. ומה צדקו בזה דברי האב"מ בסי' כ"ז ול"א שכ' דגם המרדכי לא החליט הדין שלא לקדש במטבע רק שמסתפק בזה מכח מאי דא' בב"מ מ"ה: דמטבע אין נעשה חליפין משום דדעתי' אצורתא וצורתא עבידה דבטלה אבל מטבע במקום כסף ודאי מהני כמו דמהני מטבע לקנות קרקע ה"ה לקנות אשה ע"ש וכן שמעתי שנוהגין בכמה קהלות שכשאין נמצא טבעת של כסף לוקחין טבעת של נחושת עם מטבע והחתן מקדשה בשניהם ביחד שעל כן אין לפקפק על הקידושין האלה וכל המערער ידו על התחתונה: