הרי בשמים תנט

בב"י שם דאפי' דרך תפיסה בלא הבי"ד או הלוה ג"כ מהני וכ"כ בש"ך שם ס"ק י"ד בשם מהר"י בן לב וא"כ כיון דגם בקרקע מהני תפיסה א"כ לא הו"ל לרש"י ז"ל לפרושי דין זה במטלטלי דוקא דהרי משכחת גם כשתפס בע"ח מאוחר קרקע בלוה ולוה וקנה או שהי' בע"ח שוין דאם הי' ע"י שליח לא קנה והי' נראה לתרץ זה עפי"ד התוס' כתובות צ"ד. שכ' בהא דקאר"נ אמר רבה בר אבוה דכ"ע בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה והכא בחיישינן שמא תכסוף קמיפלגי בן ננס סבר חיישי' שמא תכסוף כו' ופי' התוס' וז"ל לפי שיראה שמא תמצא א' מהן שדה שאינה שלו ויחזרו עלי' ואינה חוששת להשביח השדה ומפסידתו ואור"ת דמשביעין אותה כדי שתפרוש אם התפיסה צררי וא"ת א"כ נשביע כל בע"ח דניחוש שמא יכסוף לפי שמא יש בע"ח קדים שיטרוף ממנו ונשביענו כדי שיפרוש אם התפיסו צררי לאו מילתא הוא דאטו יש לנו לעשות תקנה לבע"ח דליתא קמן ושמא אינו בעולם אבל הכא אנו עושים התקנה בשביל הנשים הקודמות עכ"ל ולפי"ז בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים היינו שיש נושים אחרים לפנינו א"כ בקרקע שפיר צריך להשביעו שלא יכסוף וא"כ כיון דהשליח שאין עיקר הממון שלו א"י לישבע ממילא ל"ה תפיסתו תפיסה ולכך פירש"י דוקא במטלטלין דליכא שבועה דל"ש בהו שמא יכסוף אמנם כד דייקינן אכתי ליכא להוכיח מזה דגם הבא בהרשאה א"י לישבע דהרי באמת דעת רש"י ז"ל דבעשאו שליח מהני גם במקום שחב לאחרים ופי' הב"ח בח"מ סי' ק"ה דהיינו שליח בהרשאה וא"כ לא מוכח מד' רש"י ז"ל שגם הבא בהרשאה א"י לישבע דהרי ע"כ הא דאר"י התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ל"ק הוא דוקא בלא הרשאה דבהרשאה הא קנה באמת. ובלא"ה הלא כונת רש"י ז"ל במה שמפרש במטלטלי דוקא הוא פשוט משום דבאמת העלו כל הפוסקים דבקרקע ל"מ תפיסה כלל אפי' בבע"ח עצמו כמ"ש בש"ך שם וע' ברא"ש כתובות פ' הכותב סי' י"א מ"ש בזה ובאמת הדעת נותן דבהרשאה מועיל שבועת השליח אף שאין הממון שלו דהוי כהבע"ד עצמו כדמצינו בשבועות ל"ג: לענין שבועת העדות העדות דבעינן שישמעו מפי התובע דבבא בהרשאה הוי מפי התובע עתוס' שם. וארווח לן לבאר בזה ד' הרא"ש ז"ל שכ' דבתופס לבע"ח במקום שח"ל ל"מ אפי' עשאו שליח בהרשאה ומביא ראי' מהך דיימר בר חשו בכתובות פ"ד: ותמה עליו הב"ח הנ"ל דמנ"ל דמיירי הך דיימר בר חשו בשליח בהרשאה ולהאמור י"ל כיון דהתם הי' המעשה דתפס שלוחי' דיימר ארבא מנכסי יתומים ולכאורה ל"ל לר"פ ולר"ה ברי' דר"י למימר לי' מכח תופס לבע"ח במקום שח"ל ל"ק הרי בלא"ה כיון דקיי"ל הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וא"כ בלא"ה ל"מ תפיסת השליח כיון שהשליח א"י לישבע דבשלמא הבע"ח עצמו שתופס לס"ד דמועיל תפיסה דלאח"מ י"ל כיון דעכ"פ יכול בעצמו לישבע מועיל תפיסתו אבל השליח הא א"י לישבע והאיך יועיל תפיסתו וע"כ דמיירי בשליח בהרשאה שיכול לישבע כמו הבע"ח עצמו ושפיר אצטריך להו למימר דל"מ מכח תופס לבע"ח במקום שח"ל: אמנם באמת צדקו דברי הב"ח ז"ל דמלשון הגמ' שם דא"ל יימר לשלוחי' זיל תפסי' ניהלי' משמע דמיירי בלא הרשאה ובאמת ר"פ ור"ה הוו טעו בהכי כי היכי דטעו בהא דהוו סברי דמהני תפיסה דלאח"מ וכדקא"ל רבא לבסוף הכי אר"נ והוא שתפס מחיים עי' באס"ז שם. ושעל כן נראה די"ל באמת להלכה כדברי הב"ח שהעלה בד' רש"י ז"ל שכ' דבעשאו שליח מהני היינו בהרשאה (ויש לה"ר לזה מ"ד רש"י ז"ל בב"ק ע'. ואמרי נהרדעי אורכתא דלא כתיב בי' זיל דון יזכי ואפיק לנפשך לית בי' מששא מ"ט משום דא"ל האיך לאו בע"ד דידי את כו' אמר אמימר אי תפס לא מפקינן מיני' ופירש"י אע"ג דלא כתי' בי' אפיק לנפשך ל"א ואי תפס שליח ממון שהוציא ועיכבו לעצמו לא מפקינן מיני' רב אשי אמר כיון דכתבינן לי' כל דמתעני מן דינא קבילת עלי שליח שוי' ופרש"י וז"ל כיון דכתיב וקבילת עלי אלמא שליח שוי' הלכך אי תפס מפקינן מיני' ולל"ב נמי אי תפס משל נאמן מפקינן מינן דהא שליח בעלמא הוא והוי כתופס לבע"ח עכ"ל ולכאורה תמוה דהרי שי' רש"י ז"ל דבעשאו שליח מהני גם בתופס לבע"ח ודוחק לומר כיון דלא עשאו שליח בפירוש על התפיסה ל"מ וע"כ דל"מ רק בהרשאה וכיון דלא כתיב דון וזכי ואפיק לנפשך אין עליו תורת הרשאה ול"ה רק שליח בעלמא ולכך ל"מ) ולהסביר טעמו של דבר דבהרשאה מהני תופס לבע"ח אפי' במקום שח"ל הוא משום דקיי"ל בח"מ סי' ק"ד סי"א דבכ"מ שאנו אומרים שזכה הראשון הזוכה בנכסים ישבע תחלה אפי' כתב נאמנות בשטר וא"כ מכ"ש בתופס בלא דעת הלוה בודאי שבועה בעי ולכך ל"מ תפיסה ע"י שליח כיון שהשליח א"י לישבע והלכך בבא בהרשאה כיון דיכול לישבע כנ"ל שפיר מועיל תפיסתו ומעתה בנידן שלנו אם הי' שמעון המורשה תופס בענין דהו"ל מגו דלהד"ם או החזרתי בודאי היינו מטילין עליו השבועה שעשה עמו קנין המועיל (ואפשר דגם בלא הרשאה הי' יכול שמעון למסור הפקדון ליד ראובן כיון שיודע בבירור שעשה קנין עם לוי כמבואר בח"מ סוסי' ק"ה ועדיין צל"ע בזה) אמנם הלא מבואר במכתבו שטרם שירד עם לוי לדין ראו עדים אצלו פקדונו של לוי א"כ אם הי' סמוך לתביעה בבי"ד באופן שא"י לטעון שהחזירו עסמ"ע סי' קל"ג סק"ד אין זה תפיסה כלל ובודאי הדין ברור דלוי נשבע ונפטר. ובפרט שלפי המתבאר מד' הש"ס כתובות ריש דף פ"ה הא בעינן בתפיסה קנין וכ"פ להדיא בתשו' הריב"ש סי' שס"ד דבתפיסה בעינן קנין בא' מדרכי הקניות אלא שא"צ לד"א מקנה ע"ש וא"כ הא ידוע ד' הרשב"ם ב"ב פ"ה דחצר הנפקד קונה להמפקיד ועח"מ סי' קפ"ט א"כ ל"ק שמעון הפקדון ול"ה תפיסה כלל וע"כ לדעתי הקלושה אין מקום להסתפק בנ"ד דהוי לוי נשבע ונפטר. דברי ידידו דור"ש באהבה. סי' צז בעזה"י יום ו' עש"ק ט"ז שבט שנת תרנ"ו לפ"ט סטרי שלום וי"ר לכבוד דודי ידידי הרב הגאון החריף ובקי ירו"ש כש"מ יעקב תאומים נ"י לפנים אבד"ק טארניגראד כעת ראבד"ק קאלאעיי יצ"ו: מכתבו הגיעני היום ומהרתי בוא היום בתשובתי אליו כמבוקשו בדבר שכ"מ שצוה שיתנו כל מלבושיו לאחד מנכדיו אם הטלית של מצוה הוא בכלל המלבושים: הנה לפענ"ד אין זה צריך לפנים דלא מיבעיא למאי דקיי"ל ציצית חובת גברא היא וכלי קופסא פטורין מן הציצית א"כ אינו מחויב בציצית רק בשעה שהאדם לובש ומתעטף בו בודאי הוי בכלל המלבושים אלא אף למ"ד ציצית חובת מנא היא הרי אינו חייב בציצית רק בגד שראוי ללבישה כדא' במנחות מ"א. שאין הגדול מתבייש לצאת בו לשוק וזקן שעשאה לכבודו פטורה ע"ש א"כ הו"ל בכלל המלבושים והבגדים דאטו משום שמתחייב בציצית יצא מכלל בגד והרי התורה קראה בגד דכתיב על כנפי בגדיהם ואי משום דמלת מלבוש או בגד סתם אינו כולל טלית כיון שיש לו שם פרטי הרי כל המלבושים יש לכ"א בלשון חכמים שם פרטי כמו חלוק סודר וכדומה ויש להביא עוד סמוכין לזה דמלת טלית הוא נכלל בלשון בגד סתם מהא דקא' בב"מ ע"ח. הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק לא יקח בו טלית וקא' טעמא משום דשני הוא וכל המעביר ע"ד בעה"ב נקרא גזלן ע"ש וקשה דאמאי נקט דוקא חלוק שהוא שם פרטי להמלבוש התחתון ואמאי ל"א רבותא יותר דאפי' נתן לו דינר לקנות בו בגד לא יקח בו טלית דהו"ל שינה מדעת בעה"ב א"ו דזה ל"ה שינוי דטלית נכלל בלשון בגד סתם. ומה שהביא מעלתו משבת ק"כ. דחשיב התם י"ח מלבושים שמצילין מפני הדליקה ולא קחשיב טלית הנה חשיב התם מקטורן שהוא בגד העליון ונקרא טלית בלשון הש"ס כדמצינו ב"ב נ"ז: טלית של ת"ח כיצד כל שאין חלוקו נראית מתחתיו טפח ופרשב"ם טלית. מקטורן שמתכסה בו על כל הבגדים שהוא לובש. עוד הביא כ"ת במכתבו מד' תשו' רשב"א המכונה תו"א סי' קפ"ג שמסתפק אם תפילין הם בכלל בגד ואיננו כעת ת"י. ויש לה"ר לזה מפרש"י זבחים י"ט ריש ע"ב ד"ה ששם מניח תפילין שכ' וז"ל הלכך ליכא חציצה כו' משום יתור בגדים הוא דאצטריך לאשמעינן דלאו בגד הוא עכ"ל הרי דתפילין ל"ה בכלל בגד: אמנם באמת אפי' אי הוי בלשון תורה או בלשון חכמים בכלל בגד אין ראי' מזה ללשון הנאמר בשטר דבשטרות אזלינן בתר לשון בנ"א כמבואר בסמ"ע סי' מ"ב ס"ק כ"ח בשם תשו' הריב"ש ובלשון בנ"א בודאי ל"ה תפילין בכלל בגדים: וזה איזה שנים כתבתי לענין מה שנתוכחו חכמי הזמן בעסק שטר צוואה אם תכשיטי כסף וזהב שקבועין בהן אבנים טובות ומרגליות הם בכלל לשון כלי כסף וזהב שנאמר בהצוואה וכתב ידידי הרב הגאון מברעזאן נ"י לדון דהעיקר הוא גוף הכלי והאבנים טובות בטלות לגבי הכלי והביא ראי' מחושן ואפוד דחשיב בקרא בין הבגדים אף דהיו קבועין בהן אבנים טובות וחכם א' תפס עליו דהרי גם הציץ הוא בין הבגדים אף דהוא רק טס של זהב ואינו בגד כלל. וש"ב הרב הגאון מהרי"א איטינגא ז"ל כ' לתקן את דבריו ונדפס כעת בחבורו שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' פ"ז בזה"ל ויש להביא ראי' לדבריו דבקרא ר"פ ואתה תצוה כתיב ואלה הבגדים אשר יעשו וקא מפרש כל בגדי כ"ג מלבד מכנסים וציץ ובמה שלא מנה מכנסים קא דריש בגמ' יומא ה': מכנסים אין כתובין בפרשה אמנם במה שלא מנה הציץ ליכא שום טעם ומזה מוכח להדיא כדברי הג' מברעזאן דכיון דכתיב בקרא ואלה הבגדים לא מצי למיחשב ציץ דהוא טס של זהב ולא בגד ומדקחשיב בההוא קרא חושן ואפוד מבואר דזה מיקרי בגד משום דהאבנים יקרות בטלות לגבי עיקר הכלי ומה דקחשיב בגמ' ציץ בהדי בגדי זהב י"ל דאגב שבעת הכלים האחרים שהם בגדים כדכתיב בקרא קרי לציץ בגד וכזה נמצא הרבה בגמ' עכ"ל ובמחכת"ה דבריו אין מדוקדקים דהרי בקרא כתיב ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך והלבשת את אהרן את בגדיו ונכלל גם הציץ וגם בהך קרא דואלה הבגדים אחר דקא חשיב חושן ואפוד ומעיל כתיב ועשית ציץ זהב טהור גו' ואטו בסכינא חריפא מפסיק לי' לקרא והרי בתוס' נזיר נ"ד: ד"ה ת"ש כו' כ' וז"ל ואור"ת דתכשיטי כלי מתכות שפיר מיקרי בגדים כדכתיב בבגדי כהונה אלה הבגדים אשר יעשו וחשיב ציץ עכ"ל