הרי בשמים שסה

לתקלה ע"ש וי"ל בטעמא דהראשונים ז"ל המובא באס"ז הנ"ל שלא פירשו הא דרב ביבי משום תקלה כפירש"י דס"ל דכיון דאם נטמא ברוב הזמנים מהשנה ליכא חשש זה דהיינו באם נטמא הכלי אחר ג' שבועות שאחר שבועות עד סוכות שאחריו הא ליכא עוד החשש דתקלה דלעולם מגיע יו"ט בתוך הה' חדשים והוי זמן מועט ול"ח לתקלה והחשש לא הוי רק בשיזדמן שנטמא הכלי במשך הג' שבועות שאחר סוכות בלבד ולכך לא אסרו ט"כ ביו"ט משום ההוא זמן פורתא ואפשר עוד לומר דגם רש"י ז"ל ס"ל להלכה דמשום ההוא זמן פורתא ל"ה אסרינן ט"כ ביו"ט אפס דס"ל כל"ק דר"י ב"ר יוסי בפסחים הנ"ל דס"ל דמאן דחייש לתקלה חייש נמי בזמן מועט ויתורץ עפ"ז מה שהקשה האבן עוזר בהא דקא' התם תניא כוותי' דרב ביבי כו' ותיכף מייתי הא דאמר רבא מפני שנראה כמתקן כלי והקשה דאין זה דרך הש"ס דמקודם יאמר תניא כוותי' ואח"כ יאמר אמורא טעם אחר ולהאמור נכון דרבא לשי' דקא' ביומא ס"ו. ותקלה עצמה תנאי הוא וא"כ אתיא הברייתא כההיא תנא דחייש לתקלה והכי ס"ל ג"כ לרב ביבי ורבא אתא לפרושי טעמא אפי' למאן דל"ח לתקלה אסור להטביל כלי ביו"ט מה"ט דנראה כמתקן כלי. וארווחנא בהא לבאר דברי רש"י ז"ל בנדרים ט': דקא' מ"ש נודר דלא דילמא אתי בה לידי תקלה נדבה נמי לא דילמא אתי בה לידי תקלה ופרש"י וז"ל נדבה נמי כי אמר הרי זו קרבן אתי בה לידי תקלה דגיזה ועבודה אבל בבל תאחר לא דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא עכ"ל ולכאורה למאי אשמעינן רש"י ז"ל הך מילתא הכא דבנדרי' אינו עובר בבל תאחר. ונראה בשנקדים להביא מ"ש בתשו' פמ"א לתרץ דברי רש"י ז"ל שלא יסתרו ש"ס ערוך בר"ה ו'. דקא' חד דאמר ולא אפריש וחד דא' אפריש ולא אקריב וצריכא דאי אשמעינן אמר ולא אפריש משום דלא קיימי' לדיבורי' אבל אפריש ולא אקריב אימא כל היכי דאיתי' בי גזא דרחמנא איתי' צריכא. הרי דלמסקנא ל"א הסברא דכל היכי דאיתי' בי גזא דרחמנא איתי' ועובר גם באפריש ולא אקריב ותי' הפמ"א דלגבי נודר מסתבר טפי להיות עובר באפריש אע"ג דאיפשר לומר דבי גזא דרחמנא איתי' מ"מ הלא אי יאבד הקרבן הא שוב ל"ה ב"ג דרחמנא מאחר שהוא חייב באחריותו אבל בנדבה כיון דא"ח באחריותה שפיר אמרינן ב"ג דרחמנא אית' וא"ע בב"ת וביאר דבריו נכדו הגאון בעל אור חדש ז"ל בספר חקר הלכה דהנה הרשב"א בחי' לר"ה שם כ' דהא דבקרא דכי תדור נאמר נדר כפול ודריש בגז"ש מקרא דמוצא שפתיך מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו ולמה לא כתיב נדבה בהדיא כמו בקרא דמוצא שפתיך ותי' עפ"מ דא' בגמ' שם ומי מצית אמרת דאמר ולא אפריש והא נדבה כתיבא כו' אמר רבא משכחת לה כגון דאמר הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה ולפי"ז להכי כתיב בקרא דכי תדור נדר במקום נדבה דמיירי שאמר בלשון נדר הרי עלי ומ"מ הוא נדבה משום שהתנה ע"מ שאיני חייב באחריותה והקשה האור חדש שם מהא דא' בר"ה ו': דיורש אינו בבל תאחר דכתיב מעמך פרט ליורש וכ' התוס' דלמ"ד שעבודא ל"ד ע"כ מיירי הך קרא באפריש ולא אקריב דאי באמר ולא אפריש אין היורש מחויב להביא קרבן אביו וא"כ נשמע מקרא דכי תדור כו' תרווייהו אמר ולא אפריש ואפריש ולא אקריב דהרי כיון דכתיב נדר כפול ע"כ אתי להורות על הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה והוי אמר ולא אפריש ומדכתיב בההוא קרא מעמך ודרשי' פרט ליורש נשמע אפריש ולא אקריב וא"כ קרא דמוצא שפתיך תשמור גו' ל"ל וע"כ דלמ"ד של"ד אתי קרא דמוצא שפתיך על שינוי קודש דדרשי' בריש זבחים אם כמו שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה ולפי"ז למ"ד של"ד ליכא על העשה דב"ת רק חד קרא דובאת שמה דמוצא שפתיך אצטריך ע"כ על שינוי קודש ולפי"ז עשה זו לכאורה לא ידעינן על מה אתי לאורויי אם על אפריש ולא אקריב אבל אמר ולא אפריש א"ע בעשה דהרי טעמא מאי אמרי' דבאמר ולא אפריש גרע הוא משום דריבורא לא כלום הוא וזה ל"ש הכא כיון דב"ת דג' רגלים כבר גלי קרא דעובר ואי דיבורא לא כלום למה יעבור באיחור ג"ר וע"כ דקאי העשה דובאת שמה רק על אמר ולא אפריש בזה הוא דעובר ברגל א' בעשה אבל אפריש ולא אקריב כיון דכל היכי דאית' בי גזא דרחמנא אית' א"ע ברגל א' בעשה ומ"מ אחר ג"ר עובר בלאו דא"כ לעולם לא יקריב זה את קרבנו ולפי"ז הרי ר"מ ס"ל בבכורות מ"ח שעבודא ל"ד כמו שביאר התומים בסי' ל"ט וא"כ י"ל לדידי' דבנדבה א"ע באפריש כיון דלדידי' ליכא רק חד לאו על ב"ת דהיינו קרא דכי תדור דמשמעותו בין אמר בין אפריש כדאמרן והיינו מדכתיב מעמך פרט ליורש מוכח דגם באפריש עובר בב"ת וי"ל דרק גבי נדר היא דעובר באפריש ומש"ה כתיב מעמך למעוטי ליורש בכה"ג דנדר אבל בנדבה כיון דב"ג דרחמנא אית' אפי' כשיהי' נאבד להכי שפיר א"ע דכל היכי דאית' ב"ג דרחמנא אית' וא"ש ד' רש"י ז"ל עכדפח"ח. ומעתה י"ל דלהכי מייתי רש"י ז"ל הך מילתא התם דבנדבה א"ע בב"ת משום דהוי קשיא לי' איך שייך חשש תקלה כלל דהרי כיון דר"מ ס"ל בפ"ק דר"ה דברגל א' עובר בב"ת א"כ ע"כ לא משהי' לה אפי' רגל א' ובזמן מועט הא ל"ח לתקלה וליכא חששא רק באם נדר תיכף אחר חג הסוכות דאז יוכל להשהות עד הפסח דהוא זמן מרובה יותר מה' חדשים כנ"ל ומשום ההוא זמן פורתא הא לא גזרי' איסורא כנ"ל ולהכי פירש"י דב"ת ליכא בנדבה כלל משום דכל היכי דאית' בי גזא דרחמנא אית' וא"כ משהי לה זמן מרובה ושפיר חיישינן לתקלה: ומה נכון לבאר עפי"ז דברי התוס' ביומא ס"ו. אלא אמר רבא גזירה משום תקלה דתניא אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזה"ז כו' וכתבו בתוס' שם דאתיא אפי' כמ"ד סתם חרמים לכהנים ואע"ג דשרו ול"ש בהו תקלה הנ"מ בתר דמטו ליד כהן אבל קודם לכן לא כדא' בבכורות ל"ב חרמים כ"ז שהן ביד בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם ומועלין בהן ורק בזמן הבית היו שכיחי כהנים ול"ה צריכין הבעלים להשהותו בידם ונותנים אותו לאלתר לכהן ולכאורה קשה הרי קיי"ל בר"ה ד"ד. דבחרמים בין חרמי גבוה בין חרמי כהנים איכא בל תאחר והרי רבא גופי' קא' בר"ה ו'. כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה וא"כ ע"כ לא משהי לה אפי' רגל א' וליכא חשש רק באם החרים תיכף אחר סוכות דאיכא עד הפסח יותר מה' חדשים והוי זמן מרובה ומשום ההוא זמן פורתא הא לא אסרינן כנ"ל. ולהאמור נכון עפמ"ש התוס' בתמורה ל"ב: דחרמי כהנים ל"ש אלא באמר ה"ז לח"כ אבל אם אמר הרי עלי מנה לח"כ ל"א כלום דהו"ל אמירה להדיוט רק בחפץ זה גזה"כ הוא ע"ש ועמלמ"ל פ"ו מערכין ה"ד וא"כ ל"מ בח"כ אמר ולא אפריש רק אפריש ולא נתן וא"כ באפריש ולא אקריב הא ליכא עשה ברגל א' למ"ד של"ד כנ"ל וכיון דהכא אזלינן לרבא הרי האריך בש"ך סי' ל"ט להוכיח דרבא ס"ל שעבוד' ל"ד וא"כ א"ע רק בג"ר ויכול להשהותו זמן מרובה ושפיר חיישינן לתקלה ודו"ק. ודעת לנבון נקל לבאר עפי"ז דברי הברייתא שהובאה בבכורות כ"ה: התולש צמר מבכור תם אעפ"י שנולד בו מום ושחטו אסור ומבואר התם דאפי' עקביא בן מהללאל דמתיר במשנה שם שער בכור בע"מ שנשר ואח"כ שחטו בהא מודה דאסור משום דאי שרית להצמר אתי לשהויי' שלא יקריבנו ונוח לו בכך שבין כך וב"כ יפול בו מום ומפקע לי' מקדושת מזבח ואתי לידי תקלה דגיזה ועבודה עפירש"י שם וקשה הרי ע"כ לא משהי לי' זמן מרובה דהרי גם ברגל א' עובר בעשה דב"ת ובזמן מועט הא ל"ח לתקלה בשלמא לחכמים דאסרי במשנה שם בשער בכור בע"מ ליכא לאקשויי מידי כיון דבבכור בע"מ הא ל"ש העשה דובאת שמה כיון דא"ר להקרבה וע"כ א"ע כ"א בשנה בלא רגלים או בג"ר בלא שנה כדא' בפ"ק דר"ה ע' ט"א שם. וא"כ חיישינן שישהנו זמן מרובה ואתי לידי תקלה משא"כ בבכור תם הא עובר בעשה ברגל א' ואמאי חיישי' לתקלה ולהאמור י"ל דהברייתא אתיא כמ"ד שיעבודא ל"ד וא"כ בכור הא הוי אפריש ולא אקריב דקדוש מרחם ובאפריש ולא אקריב הא ליכא עשה ברגל א' למ"ד של"ד. וא"ע כ"א בג"ר או בשנה בלא רגלים וכיון דיוכל להשהותו זמן מרובה שפיר חיישינן לתקלה: ואחרי הודיע אלקי' אותנו כל זאת נבא לבאר עפי"ז דברי הש"ס תמורה י"ח: דקא' על המשנה דהתם עמוד א' דקתני העיד ר' יהושע ור' פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים א"ר פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג וקא' בגמ' ולרבא דא' קדשים כיון שעבר עליהן רגל א' כל יום ויום עובר עליהן בב"ת מעצרת בעי מיכלי' אמר רב זביד משמי' דרבא כגון שהי' חולה בעצרת רב אשי אמר מאי חג נמי דקתני חג שבועות ואידך כל היכי דקתני פסח תני עצרת אי הכי מאי אסהדותי' לאפוקי מדר"א דאמר ולד שלמים לא יקרב שלמים קמסהיד הוא דקרב וכ' רש"י ותוס' שם לפרש הלשון אי הכי דבשלמא אי אמרת דהאי חג סוכות ובעצרת ל"ה חולה אתא ר' פפייס לאפוקי מדרבא אלא השתא מאי אשמעינן ולכאורה אינו מובן דהיכי סלקא אדעתין למימר דבמתני' דפליגי אי ולד שלמים יקרב שלמים או לא קאתי ר"פ לאסהודי דא"ע ברגל א' בעשה לאפוקי מדרבא מאי שייטי' דהך דינא להכא. ולהאמור י"ל עפ"מ דא' התם טעמא דר"א דאמר ולד שלמים לא יקרב שלמים גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים ופירש"י אי אמרת ולד שלמים יש לו תקנה אתי לשהויי' לאם עד שתלד ויגדל עדרים מן הולדות ואתי בהו לידי תקלה דגיזה ועבודה וי"ל ג"כ טעמא דר"א גזירה משום ולד חטאת או כדמייתי התם מקרא ולפי"ז זהו דקא' הש"ס דאי חג הוא סוכות א"כ ע"כ ס"ל דברגל א' א"ע בב"ת וי"ל שפיר דטעמא דר"א משום דאתי לשהויי' עד שתלד ויגדל עדרים עדרים א"כ שפיר י"ל דזהו דאשמעינן ר"פ דלא תימא דהא דיקרב שלמים הוא רק בבהמה דקה דעיבורה רק ת' חדשים וליכא רק שהיית זמן מועט וליכא למיחש לתקלה ולהכי מביא המעשה שהי"ל פרה של זבחי שלמים דהוא בהמה גסה שעיבורה ט' חדשים ואפ"ה אכלו ולדה בחג דל"ח לתקלה משא"כ למאי דקא' דחג הוא עצרת א"כ שפיר איתא לדינא דרבא דברגל א' עובר בעשה וא"כ ע"כ ל"ה טעמא דר"א משום שמא יגדל עדרים כיון דברגל א' עובר בעשה וע"כ טעמא דר"א משום גזירה דולד חטאת א"כ מאי רבותי' דמעשה דר"פ ומשני לאפוקי דר"א מייתי ע"ז מעשה רב: ובעיקר הקושיא נלפענ"ד דבלא"ה ל"ק דהא דקיי"ל דבזמן מועט ל"ח לתקלה הוא רק לענין דיעבד כגון בעוף ס' דרוסה מהני שהיי' כ"א יום כדי שלא יאסר העוף אבל לכתחלה בודאי אנו חוששין אפי' לזמן מועט לתקלה ויש להביא ג"כ ראי' לזה מש"ס ר"ה ל"א: דתניא גר שנתגייר בזה"ז צריך שיפריש רובע לקינו ארשב"א כבר נמנה עלי'