הרי בשמים שמה

לכותי מפני שנקרא על שמו וכותי זה עושה בו מלאכה בחוש"מ אבל נכרי מאי שרי דאמרינן אריסא אריסותי' עביד א"ה כותי נמי כו' אריסותא לרשב"א לית לי' אלא נכרי מ"ט מותר דאמרי לי' וציית כותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך א"ה מאי איריא מפני שנקראת ע"ש תיפוק לי' משום לפני עור לא תתן מכשול חדא ועוד קא' חדא משום לפ"ע ועוד מפני שנקראת ע"ש והקשו הרמב"ן והריטב"א בחי' דאמאי שבק לפ"מ דאוריי' ונקט טעמא דנקראת ע"ש דאינו אלא דרבנן ונראה דהנה בתוס' שם הקשו דאמאי קא' אי הכי דאמילתא דרשב"א גופי' הי' יכול להקשות תיפוק לי' משום לפ"ע ובספר לחם סתרים הקשה ע"ד התוס' ד"ה אבל לנכרי מאי שרי שהקשו דילמא נקט כותי וכ"ש נכרי ותי' דע"כ נכרי שרי דאי נכרי אסור לישמעינין נכרי דליכא אלא חדא דנקראת ע"ש וכ"ש כותי דאיכא ג"כ משום לפ"ע והקשה הלחם סתרים דאי ידע ההיא דלפני עור א"כ היכי פריך א"ה כותי נמי הרי בכותי אית בי' לפני עור. והנלפענ"ד בזה דהנה בתוס' שם נסתפקו אי מלאכת חה"מ הוא דאוריי' או דרבנן. והנה הה"מ ריש פ"ז מה' יו"ט כ' בדעת הרמב"ם דמלאכת חה"מ הוא דרבנן והא דדרשינן מקרא לאסור מלאכה בחה"מ הוא אסמכתא בעלמא ומביא ראי' דבחגיגה י"ח. דרשינן איסור מלאכה בחה"מ ממה שכתוב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששי עצור ובפסחים ק"ח מוקי לה לדרשא מה שביעי רשות מאכילת מצה אף ששי רשות וע"כ שאינו רק אסמכתא בעלמא ע"ש והנה במנחות ס"ו. דריש ר"ש בן אלעזר כתוב א' אומר ששת ימים תאכל מצות כו' מצה שאי אתה יכול לאכלה שבעה מן החדש כו' וכ' התוס' שם וז"ל בסוף ע"פ דריש מיני' מה שביעי רשות אף ששה רשות ובספ"ב דחגיגה דרשי' נמי מה שביעי עצור אף כולן עצירים ושמא תרתי שמעת מינה עכ"ל הרי דדעת התוס' דהוא דרשא גמורה אף לרשב"א. אמנם לד' הה"מ הנ"ל כיון דרשב"א דריש ג"כ הך דששת ימים תאכל מצות לדרשא אחריתא ע"כ דגם איהו ס"ל מלאכת חוה"מ דרבנן (וחוץ לדרכנו זה איפשר ליישב עפ"י האמור קושי' התוס' הנ"ל שהקשו דאמילתא דרשב"א גופי' הי' יכול להקשות תיפוק לי' משום לפני עור דהנה הקשו בתוס' שם עוד מ"פ תיפוק לי' משום לפני עור הרי מלאכת חה"מ אינו אלא דרבנן ומוכיחים דגם בדרבנן שייך לפני עור. אמנם באמת בכל דרבנן איכא דאורייתא משום לא תסור אכן מבואר בכ"מ פ"ב מה' ממרים ה"ג דכיון דבלא תסור כתיב תורה ויורוך דלהכי בעינן בזקן ממרא שיהא עיקרו מד"ת ופירושו מד"ס היינו בדבר שמסרו הכתוב לחכמים שלא פירשו בהדיא ומסרו לחכמים והוא תולק על החכמים הוי זקן ממרא דזה נקרא יורוך אבל דבר שכתוב בתורה לפי פירוש א' והזקן ממרא עושה פירוש אתר משובש זה ל"ה בכלל יורוך כיון דהוא משתבש בהבנת הכתוב ואין זה זקן ממרא ע"ש והנה בתוס' חגיגה י"ח. ד"ה חש"מ כתבו דהא דפריך הכא תיפוק לי' משום לפ"ע משום דסמך פשטא דקרא הוי והו"ל צדוקין מודים בה ולכאורה אינו מובן כונתם וי"ל דהרי בש"ס מנחות הנ"ל קא' רשב"א דקרא דששת ימים תאכל מצות כו' קאתי להורות דששה מן החדש וזהו לענות להצדוקים כחשם בפניהם שהיו אומרים דממחרת השבת הוא שבת בראשית דא"כ ל"ה ששה מן החדש דאז ל"ה אלא יום א' מן החדש כשחל פסח בשני בשבת ע"ש וכיון שהצדוקין טועין ואומרים דממחרת השבת הוא שבת בראשית ע"כ אתי קרא למידרש מה שביעי עצור ממלאכה אף ששה עצורין וא"כ הוי שפיר מלאכת חה"מ דבר שהצדוקין מודים בו והנה א' בש"ס חגיגה שם אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה ת"ל וביום השביעי עצרת השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה ימים עצורין בכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת ע"ש וכיון שמלאכת חה"מ מסרו הכתוב לחכמים הוא בכלל לא תסור כו' אשר יורוך וכשהכותי חולק בזה על החכמים איכא איסור דאוריי' דלא תסור וזהו דפריך לאחר שאמר דכותי לא ציית דא"ל אנא גמירנא טפי מינך תיפוק לי' דבכה"ג איכא משום לפני עור דבכה"ג הא גם בעבירה דרבנן איכא איסור דאוריי' דלא תסור כנ"ל. ומיושב נמי עפי"ז קושי' הלחם סתרים שהקשה דהיכי דחק לעיל אמילתא דרשב"ג אבל כותי שרי אימא דכותי נמי אסור ונקט נכרי לרבותא אף דליכא בי' לפ"ע ולהאמור א"ש דמעיקרא הוי ס"ד דהכותי חולק על דרז"ל ולית לי' איסור דמלאכת חה"מ כלל וא"כ בכה"ג ליכא משום לא תסור ובאיסור דרבנן הא ל"ש לפ"ע. וארווחנא ליישב בהא מה שילה"ק לכאורה דלמה קא' משום שהכותי עושה מלאכה בחש"מ היל"ל משום שיעשה מלאכה בעצרת כיון דהם דורשין ממחרת שבת בראשית וא"כ בעצרת שלנו אין אצלם יו"ט ועושים בו מלאכה ולהאמור אין כאן קושיא דהרי עיקר הטעם דכותי לא ציית משום דאמר אנא גמירנא טפי מינך וזה ל"ש רק בדבר שהכתוב מסרו לחכמים וגוף האיסור גם הם מודין בו א"כ חיישינן דיאמר להחכם אנא גמירנא טפי מינך משא"כ בעצרת שאומרים ממחרת השבת בראשית הלא יודעין שמחולקים הם בזה עם ישראל והו"ל בזה כגוי דאמרינן לי' וציית ודו"ק) והנה הט"א בחי' חגיגה הקשה דמ"פ תיפוק לי' משום לפני עור דילמא מיירי באית לי' שדה אחרת לשכור דאז ליכא משום לפ"ע דא"ע אלא בדקאי בתרי עברי דנהרא ומוכיח מזה דאפי' בכה"ג עכ"פ איסור דרבנן איכא משום מסייע כמ"ש בתוס' והרא"ש שבת ג'. ע"ש (ומה שתמה בט"א שם מע"ז ו'. דמבואר התם דבחד עיברא דנהרא גם איסור דרבנן ליכא לפענ"ד יש לומר דהתם הא מיירי בנכרי ובנכרי ליכא איסור לסייע לו כמ"ש בר"ן שם ועמג"א סי' שמ"ז שמביא בזה פלוגתת הראשונים ז"ל ועש"ך יו"ד סי' קנ"א) אמנם בפמ"ג א"ח סי' קע"ג במ"א סק"ב כ' דאיסור מסייע ליכא רק באיסור דאוריי' ולא בדרבנן דהוי גזלג"ז ע"ש ולפי"ז י"ל דהש"ס הי' מסופק בדעת רשב"א אי נימא דמדדריש בש"ס מנחות הנ"ל הקרא דששת ימים תאכל מצות לדרשה אחרת ע"כ ס"ל דמאי דדרשינן מיני' על מלאכת חה"מ הוא רק אסמכתא בעלמא דאינו אלא מדרבנן כמ"ש הה"מ הנ"ל או איפשר דתרתי שמעת מינה כ"ד התוס' הנ"ל והוי באמת מלאכת חה"מ דאוריי' והנה אי הוי ס"ל מלאכת חה"מ דרבנן לא הו"מ למיפרך תיפוק לי' משום לפ"ע כיון דבאית לי' שדה אחרת הא ל"ה רק משום מסייע ובאיסור דרבנן הא ל"ג כ"ד הסמ"ג הנ"ל אמנם אחרי דקא' הטעם דכותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך הא זה לא שייך רק באיסור שאנו דורשים מן התורה והם מבינים הקרא באופן אחר שייך שפיר לומר דהכותי יאמר אנא גמירנא טפי מינך וכונת התורה לא כך היא אבל בדבר שגם אנחנו מודים שאינו מה"ת רק דרבנן אסרוהו ואנחנו מקיימים גזירת חכמים והא אינם חוששים לגזירת רז"ל בזה ל"ש לומר אנא גמירנא טפי מינך דהלא גם אנו מודים ואומרים שמה"ת הוא מותר רק דרבנן אסרוהו אפס דהכותים אינם מקיימים גזירת חכמים א"כ בזה ממילא הכותי ציית לדברי הישראל כמו הנכרי כיון דלא תליא בהבנת פשטי התורה וא"כ מדקא' לרשב"א כותי לא ציית בע"כ דס"ל מלאכת חה"מ אסור מה"ת ותרתי שמעת מינה ולכך פריך שפיר א"ה דמלאכת חה"מ דאוריי' תיפוק לי' משום לפ"ע ומיושב שפיר הלשון אי הכי דמעיקרא לא הו"מ למיפרך תיפוק לי' משום לפ"ע כיון דהוי ס"ד דגמ' דמדדריש רשב"א הקרא דששת ימים תאכל מצות לדרשא אחריתא ע"כ ס"ל מלאכת חה"מ דרבנן כ"ד הה"מ הנ"ל אמנם אחרי דמשני כותי לא ציית כו' ע"כ דס"ל מלאכת חה"מ דאוריי' כנ"ל וא"כ תיפוק לי' משום לפ"ע. ואזדא ממילא ג"כ קושי' הרמב"ן והריטב"א דהיכי שבק טעמא דלפ"ע דאוריי' ונקט טעמא דנקראת ע"ש דאינו רק דרבנן ולהאמור הא גם באיסור דלפ"ע היכי דאית לי' שדה אחרת אינו רק דרבנן משום מסייע כנ"ל ול"ק נמי קושי' הלח"ס דמ"פ א"ה כותי נמי הרי בכותי איכא משום לפ"ע ולדברינו הא מעיקרא הוי ס"ד דלרשב"א מלאכת חה"מ דרבנן א"כ ליכא משום לפ"ע היכי דאיכא שדה אחרת דהו"ל גזלג"ז כנ"ל. אמנם אכתי קשה לכאורה לפי"ז דא"כ מ"פ תיפוק לי' משום לפ"ע כיון דבין כך וב"כ ל"ה רק מדרבנן ומאי נ"מ אי הוי אמר משום לפ"ע (ובמה שרצו איזה מהאחרונים לחדש דבמכשיל לחבירו באיסור דרבנן עובר בלפ"ע דאוריי' כבר הוכחתי בחי' מכ"ד בש"ס היפוך זה) ולהנ"ל א"ש דמשום טעמא דנקראת ע"ש הרי אינו אסור רק בשדה שלו אבל לא בשדה המושכר לו מעכו"ם כנ"ל וא"כ פריך שפיר דלימא טעמא דלפ"ע שהוא כולל גם בשדה שיש לו בשכירות מנכרי: והנה אף דבט"ז ומג"א שם כ' דבעינין שלא ישב בה עי' באלי' רבה שם שכ' דדוקא בקנאה מעכו"ם בעינין שלא ישב בה אבל בשכרה מעכו"ם אף ישב בה שרי ועמג"א סי' רמ"ד ס"ק י"ח ובפמ"ג שם ובפרט שיש לצרף ג"כ סניפי ההיתר שמוזכר בתשו' חת"ס חא"ח סי' ס' ע"ש ועי' בא"א סי' רמ"ד סק"ז. כ"ז ראיתי להודיעהו מה שיש לצדד להיתר דרך מו"מ של הלכה אחרי שכ"ת הודיעני גודל הלחץ זה הדחק של אחב"י שמה וכי עיקר מחייתם בשם מעסקים הללו ובלתי אפשרי לבטל עבודת השדה בשבת מלבד שההפסד רב מאד תשבות עי"ז כל מלאכתם וישבר מטה לחמם ומחייתם שאליו המה נושאים את נפשם וחייהם תלואים למו מנגד הפרנסה הלזו כי גברה עליהם חמת המציק ויחלו ממשא מלך ושרים ועתוס' סנהדרין כ"ו. ד"ה משרבו האנסים דמשום חיי נפש התירו איסור דאוריי' ולולא זאת אינו כדאי לגבב קולות בענינים האלה כי בעוה"ר בדורנו הפרוץ מרובה על העומד ורבו המתפרצים בחלול שבת ויו"ט ר"ל ונחוץ אפוא לעשות משמרת וסיג לתורה ולא לחפש היתרים. ובאמת המאמין באמונה שלימה בד' ובתורתו מורא לא יעלה על ראשו שיבא לידי פסידא ע"י שביתת ש"ק כי היא מקור הברכה וכל המשמר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים וימצא ברכת ה' מאה שערים וה' יעזרנו ע"ד כבוד שמו ית' שנוכל לגבר חילים להעמיד הדת על תילו וקרן התורה ולומדי' ירום ונשא וגבה מאד ונזכה ליום שכולו שבת שכולו טוב כנפש ידידו דור"ש באהבה: סי' כד בעזה"י יום ב' לסדר זאת חוקת התורה תרמ"ט לפ"ק סטרי. ישפות ה' שלום ורב טוב לכבוד הרב החריף הדיין המצויין כש"מ יצחק צבי שאטץ נ"י דומ"ץ דק"ק דינאב יצ"ו: מכתבו הגיעני והנני בעט ממהר להשיב לו על אתר כמבוקשו עד"ש בנידן שנמצאים בעירו חייטים שעיקר מסחרם ופרנסתם הוא טאנדייט למכור בגדים עשויים ומתוקנים ויש להם פועלים נכרים שלמדו