הרי בשמים רנב

דאף שהלכה מ"מ מיעוט יש שנפסק החוט והולכין וטעם סברת האיכא מ"ד שבר"ן הנ"ל י"ל דאף דכשהולכה איכא רוב שלא נפסק החוט מ"מ היכא דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא ולכך בעינן בדיקה. ועפי"ז תתיישב קושי' הדג"מ הנ"ל דא"א לאוקמי בזבחים בהכי והלכה ואפ"ה צריכה בדיקה וא"א לבדוק משום הקריבהו נא לפחתך דהרי באמת כשהלכה איכא למיסמך ארוב שלא נפסק החוט ורק משום דאפשר לברורי והתינח בבהמת חולין משא"כ בבהמת קדשים דכיון דליכא לברורי ע"י בדיקה משום הקריבהו כו' א"כ שוב סמכינן ארובא וכשר בלי בדיקה עכ"פ י"ל דלפי דברינו שפיר יש לסמוך אבדיקת החוט אפי' לדידן ואי דא"א בקיאין בבדיקה א"כ שוב הוי א"א לברורי וסמכינן שפיר ארובא: שוב הביא מעלתו דברי הדגמ"ר שם שכ' דבעוף ל"מ הילוך לענין ס' פסוקת החוט דבעוף כלה כח החוט למעלה אצל האגפיים והרגלים רחוקים הרבה ממקום כח של השדרה ואין פסוקת החוט מעכב ההילוך משא"כ בבהמה רגלי' הראשונים שלצד הראש החוט הולך ביניהם ואם נפסק הי' נרגש בהילוך ולכן מהני ההילוך לסמוך עי"ז על הבדיקה שלנו עכ"ד הנה מ"ש דרק הליכת רגלי' הראשונים הוא עדות על החוט ולא של דגלי' האחרונים הוא רק שיטפא דלישנא דבאמת טריפות החוט בבהמה הוא עד בין הפרשות שהוא כנגד הירכיים א"כ פסוקת החוט מעכב גם ההילוך של רגלי' האחרונים וכמפורש בחולין נ"א באימרתא דבי רב חביבא דהוו שדרן כרעי' בתרייתא ובדקוה ואשכחוה שנפסק החוט. הרי שרגלי' האחרונים הי' נגררין מסיבת פסוקת החוט וע"כ דלא דק בלישני' בזה. אפס מה שהביא מעלתו דברי א"ז הגאון המובהק שליט"א בספרו היקר בר ליואי חיו"ד סי' י"א לדחות דברי הדגמ"ר שחידש דבעוף ל"מ הילוך משום דמבואר בכלבו גבי נפילה דמהני גם בעוף הילוך כמו בבהמה הנה לפענ"ד משם אין ראי' דהתם הא אין ההילוך מורה על פסוקת החוט לבד דהא שם ההילוך מורה שלא נתרסק שום אבר ושאר האברים הא בודאי אינם שייכים עם הרגלים. וע"כ דהכי קבילו חכז"ל גבי נפולה דאם הי' חבט חזק כ"כ שנעשה ריסוק והפסד צורה באברים לא היתה יכולה לילך מצד שנתרועע בנין האברים ומדהולכת ע"כ שלא נעשה ריסוק בשום אבר וא"כ מה לי בהמה מה לי עוף משא"כ היכי דהכו אותה ברוחב השדרה דהחשש אינו על ריסוק רק שמא נפסק החוט שפיר י"ל דבבהמה הוי ההילוך ראי' שלא נפסק החוט כיון דפסוקת החוט מעכב ההילוך משא"כ בעוף שהחוט כלה עד בין האגפיים ל"ה ההילוך ראי' על שלימות החוט רק הפריחה. ומ"ש לתמוה ע"ד א"ז הגאון שם שה"ר מש"ס זבחים הנ"ל מדלא מוקי בעוף דל"מ הילוך דא"כ האיך הוי קתני ירעו הלא עופות לאו בני פדיי' ורעיי' נינהו יפה תמה. אולם בודאי לא נעלם זה מעיניו הבדלוחים של א"ז הגאון נ"י אשר כל רז בש"ס לא אנס לי' ואין ספק אצלי של"א זה רק לחידוד התלמידים ונדחה קרא לו רק שנשמט בדפוס והנה ראיתי שהביא שם קושיא דלמה לא מוקי הש"ס בזבחים שם בנתערב בהמה שנפלה פחות מי' וגוררת רגלי' דלהתבו"ש והדג"מ אף בפחות מי' טריפה כיון שגוררת רגלי' מראה הדבר שמחמת פסוקת החוט הוא שבזה מיישבים קושי' הש"ך שם ס"ק י"ב עמ"ש המחבר אבל אם נודע שנפלה חוששין ופי' דמיירי בפחות מי'. דא"כ לוקי הש"ס שם שנתערב בהמה כזו שנפלה פחות מי' וגוררת רגלי' לבין שאר בהמות שגוררין רגליהן שלא מחמת נפילה דאמרינן בהו שגרונא נקטה ושפיר משכחת תערובת וכבר הקשה קושיא זו בס' מראה יחזקאל בחי' חולין נ"ג ויצא דא הגאון הנ"ל לחדש דל"א שגרונא נקטה רק לאח"ש דאמרינן נשחטה הותרה ותלינן בשגרונא משא"כ היכא דחזינן הריעותא בעודה בחיי' ל"א שגרונא נקטה דבהמה בחי' בחז"א עומדת. לפענ"ד מלבד שמדברי הגמ' נראה דגם בחיי' תלינן בשגרונא הלא הדבר מפורש בט"ז שם סק"ו בשם הגה"מ שכ' בשם הר' טובי' מווינא על א' שקנה אווז מן השוק ולא יכלה לעמוד דמותרת כיון שלא ראינוה שנפל אין לאסור מספק ואימר שגרונא נקטה: והנה כד' הדג"מ והתב"ש הנ"ל מוכח ג"כ מד' התוס' בחולין נ"א הנ"ל בבהוא אימרתא דהוי בי ר"ח דהוו שדרן כרעי' בתרייתא אמר רב יימר האי שיגרונא נקטי שכ' התוס' וז"ל לא בנפילה מיירי ולכאורה מנ"ל להתוס' לפרש הכי אדרבא נימא מדהביא זה בין דיני נפולה מיירי זה ג"כ בנפולה רק בפחות מי' ויתכן לפי"ז מאי דמייתי בתר הכי מימרא דר"ה בזכרים המנגחין זב"ז דהוי נפילה בפחות מי' והכא ל"ח א"ו דפשיטא להו להתוס' דאי איתא דנפלה אפי' בפחות מי' כיון שהיא צולעה בודאי הוי חיישינן לפסוקת החוט ולא הוי אמד פסוקת חוט השדרה לא שכיח דבכה"ג שכיח ושכיח ובגוף דין זה ראיתי בשו"ת משיבת נפש חיו"ד סי' י"ח ובשו"ת גוא"י חיו"ד סי' ק"א שהשיגו ע"ז והעלו דבפחות מי' אין לחוש כלל אף לפסיקת החוט ובאמת בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ב הקשה ע"ז דא"כ למה א' בב"ק נ"א דבית פחות מי' אינו חייב במעקה כיון דגם בפחות מי' איכא טוריפות דפסוקת החוט. אולם לפענ"ד י"ל דלענין טריפות יש לחוש בכה"ג לפסיקת החוט עכ"פ מדרבנן והתורה לא חייבה במעקה בפחות מי' כיון שבאמת ליכא חששא רק מדרבנן (אמנם הא אין לומר דבאמת רוב נפילות פחות מי' אין בהן פסוקת החוט ורק דאפ"ה בעי בדיקה כיון דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא וכנ"ל גבי שלים חוטרא אפלגא דשדרה דל"מ הילוך וצריך בדיקה מטעם זה ז"א דאפ"ה הי"ל לחייב במעקה בפחות מי' ולא לסמוך על הרוב כמ"ש התוס' פסחים קט"ו ע"ב ד"ה קפא דבמקום סכנה חיישינן למיעוטא ולא סמכינן ארובא וע' תוס' ע"ז ל ע"ב ד"ה השחלים וא"כ הי"ל ג"כ לחייב במעקה מה"ט דבמקום סכנה לא סמכינן ארובא) ושעפי"ז תתיישב הקושיא הנ"ל דלא מוקי הש"ס בזבחים בכה"ג וכנ"ל דבשלמא התם בנפולה גמורה כיון שהבדיקה היא מדאוריי' כמבואר ברשב"א ובר"ן פ"ד דביצה גבי עוף הנדרס מהו לשוחטו ביו"ט ע"ש [דלא כמ"ש בשו"ת שא"ר סי' ס"ד דע"כ הוי הבדיקה רק בדרבנן דאי איתא דהוי דאוריי' מהיכי תיתי יהי' מותר לשוחטו ביו"ט וכ"כ בדרישה א"ח סי' תצ"ח וע' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ס"ו שמחלק בזה בין עוף לבהמה בטוב טעם] שפיר י"ל דאף דגם אי הלכה צריכה בדיקה אינו אלא ספק טריפה מ"מ הא שי' הר"י דספק א' בגוף וס"א בתערובת ל"ה ס"ס וכמו שהוכיח באמת הש"ך בכללי ס"ס והתינח היכי שהס"א בגוף הוא מדאוריי' אבל היכא שהס"א בגוף אינו אלא מדרבנן הא מותר בתערובת כמ"ש בסי' ק"י וא"כ לא הו"מ לאוקמי בכשנתערב נפולה בפחות מי' והיא צולעה לבין שאר שוורים שהם צולעים דאמרינן בהו שיגרונא נקטי כיון דמאי דצריך בדיקה בפחות מי' הא אינו אלא מדרבנן וס"א בגוף שאינו אלא מדרבנן שרי בתערובת וא"ש: והנה בביצה ל"ד ע"א תנן התם דרסה או שטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעל"ע ושחטה כשרה אר"א בר ינאי משום ראב"א צריכה בדיקה בעא מיני' ר"י מר"ז מהו לשחטה ביו"ט מי מחזקינין ריעותא ביו"ט או לא כו' והרי"ף שם השמיט בעיא זו ותמה הצל"ח ע"ז מה ענין השמטה זו. ונראה לפענ"ד דהנה א' בב"ק נ' ע"ב ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטי' מרי' טרפי' ר"נ כו' אלמא קסבר ר"נ יש חבטה בפחות מעשרה איתיבי' רבא לר"נ כו' אלא היינו טעמא דר"נ סבר מכריסא דתורא לארעא כמה הוי ארבעה אריתא דדלאי כמה הוי שיתא הא עשרה כו' וכ' באס"ז שם דהרי"ף ז"ל סתם כדברי ר"נ הראשונים דיש חבט בפחות מעשרה ותמהו עליו רבים ומביא בשם הראב"ד ז"ל שכ' בשי' הרי"ף דאע"ג דאין חבט מיתה בפחות מי' היכי דאיגנדר איגנדור מ"מ חבט לניזקין איכא והלכך לענין טריפה אע"ג דריסוק אברים ליכא חשש טריפות אחר איכא ובעי בדיקה שמא נשברה השדרה וחוט שלה ע"ש הרי דסובר הרי"ף ז"ל דגם בנפילה בפחות מי' בעינן בדיקה שמא נפסק החוט וקשה לפי"ז מאי מיבעי' לי' בעוף הנדרס מהו לשוחטו ביו"ט מי מחזקינן ריעותא הרי יכול למיפשט מהמשנה דביצה כ"ו ע"א בכור שנפל לבור ר"י אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט כו' הרי כיון דנפל לבור אף בבור שאין בו י' טפחים עכ"פ בעי' בדיקה שמא נפסק החוט לד' הרי"ף הנ"ל וא"כ איך מותר לשוחטו ביו"ט וליפשט מכאן דלא מחזקינן ריעותא ביו"ט ודוחק לומר דמתניתין מיירי דוקא באופן שאין בו חבט כגון שנפל ע"ג כרים וכסתות] ומטעם זה י"ל דלכך השמיט הרי"ף בעיא זו דלשיטתי' דס"ל בנפילה פחות מי' בעי בדיקה שמא נפסק החוט הא ליכא למיבעי כלל דהדבר מיפשט מהמשנה הנ"ל. אמנם י"ל בלא"ה בישוב קושי' הנ"ל דהרי קיי"ל דבכור שנטרף הבשר בקבורה ע' זבחים ק"ד וברמב"ם פ"ג מה' בכורות וא"כ בבכור שנפל לבור מותר לשוחטו ביו"ט ממ"נ דאי לא נפסק החוט הא כשר הוא ושפיר קשחיט ואם ימצא שנפסק החוט הוי מקלקל כיון דהבשר בקבורה ול"ע כלל. עכ"פ זכינו לדין דבנידן שאלתינו יש לסמוך שפיר על בדיקת החוט. דברי המצפה לתשועת ד' כי ירחם עלי ובחסדו הגדול ירפא מחץ לבבי ויחבש לעצבותי ובאברתו יסך עלי ויגן בעדי מכל רע בתוך כל ישראל: סימן קיד לק' סטאניסלאב בעזה"י יום ד' לחודש כסליו תר"מ לפ"ק סטריא יאר ד' פניו וישם שלום לכבוד דודי יד"נ הרב הגדול חריף ושנון. זית רענן. כש"מ יוסף הלוי נ"י איש הורוויץ. מכתבך היקר הגיעני ולאשר טרדות העת סבוני גם סבבוני מכל צד התמהמהתי בתשובתי עד היום עתה אמרתי אקח מועד מעט לתת לך מענה: כמה שנסתבך כ"ת בדברי הש"ך יו"ד סי' ל"ז ס"ק ל"ב שהביא בשם מהרש"ל שחולק על הדין שהובא ברמ"א שם בשם בד"י להטריף טינרי מעבר לעבר וכ' דכיון דטריפות מעל"ע חומרא יתירה היא הבו לה דלא לוסיף עלה וכ' הש"ך עליו דאף לפמ"ש הוא שם ס"ק כ"ח דטריפות מעל"ע יש לו מקור בש"ס מ"מ אפשר דיש להקל בטינרי דלא מצינו חששא דסמפונות רק בנשפכה. ונתעוררת דהרי דעת מהרש"ל גופי' בתשו' רמ"א הובא בש"ך סי' זה סק"ח דטינרי היינו קשה ויש בה ליחה קצת דאם לא נמצא בה ליחה כלל היינו אטום וא"כ כיון דיש בה ליחה יש בטינרי מעל"ע חשש זה ממש שיש בבועה מעל"ע. הנה באמת המעיין בדברי הש"ך שם יראה שכ' ע"ד רש"ל שלפי"מ שהוכיח שטריפות מעל"ע הוא מן הש"ס והיינו