הרי בשמים רנא

ל"ל הפרה דהא איהו ל"ה בכלל איסור. ולכאורה קשה לריב"נ דאמר יפר שמא יגרשנה א"כ ה"נ הא לכי יגרשה הדר יהי' הבעל בכלל בריות ויתסר וא"כ צריך להפר דכיון דחל על שאר היהודים מעילא גם עליו חל שמא יגרשנה ויהי' גם הוא בכלל שאר היהודים. [וביותר יש להקשות אפילו לת"ק דריב"נ דאמר התם א"צ להפר הרי מבואר בשטמ"ק כתובות נ"ט דפליגי הת"ק וריב"נ בפלוגתא דר"מ ורבנן אי יש מעילה בקונמות דריב"נ ס"ל אין מעילה בקונמות ולכך הוי דינו כקדוה"ג וחל על דשלב"ל היינו על אחר הגירושין אבל הת"ק ס"ל דיש מעילה בקונמות ונפקי לחולין ואינו חל על דשלב"ל ולכך א"צ להפר ע"ש. ולפי"ז הא כ' במשנה למלך פ"ד מה' מעילה ה' ט' דהא דיש מעילה בקונמות ה"ד באוסר פירותיו ע"ע או על חבירו הוי דינו כהקדש דהרי יכול להקדיש פירותיו ולכך איכא מעילה משא"כ באוסר פירות חבירו ע"ע אף דאסור ליהנות כהקדש אבל מעילה ליכא כיון שא"י להקדיש פירות חבירו ע"ש. ולפי זה הא כ' הב"ח והפרישה הנ"ל דהמשנה ע"כ מיירי דאמרה תשמיש כל העולם עלי א"כ הוי כאוסר פירות חבירו ע"ע דליכא מעילה א"כ גם הת"ק דריב"נ מודה דחל על אחר הגירושין כיון דבכה"ג אין מעילה ולא נפקי לחולין וא"כ גם אי ל"ה בעל בכלל בריות צריך להפר שמא יגרשנה אמנם הדבר נכון דהנה באמת הקשו התוס' הנ"ל האיך חל הנדר אכ"ע הא אין אחע"א ותי' דחל בכולל מיגו דחל על בעלה חל נמי על אחרים וא"כ לפי"ז י"ל דבס"ד הוי ס"ל לרבא בהמשנה דנטולה אני מן היהודים מיירי לענין תשמיש וע"כ פריך שפיר א' בעל לאו בכלל בריות הוא א"כ ליכא כולל ול"ל הפרה דכיון דאינו חל על שאר היהודים משום דאאחע"א וממילא אינו חל גם על בעלה אפי' לאחר גירושין ול"ל הפרה ומשני שא"ה דמוכחא מילתא דעל היתרא קאסרה נפשה רק משאר הנאות של היתר ולא מתשמיש דבתשמיש בלא"ה אסורה על כל העולם וכיון דאסרה שאר הנאות על כל היהודים הוי בינו ובינה דמשיאתו ש"ר ולכך יפר. ובדרך היותר פשוט נלפענ"ד לתרץ הקושי' הנ"ל על פירכת הש"ס דאי בעל לאו בכלל בריות ל"ל הפרה הרי צריך להפר שמא יגרשנה לריב"נ ונראה דהנה הר"ן וכן בשיטה מקובצת כתובות הקשו דאיך קאריב"נ יפר הרי לר' נתן בנדרים צ' ע"א אין הבעל מיפר אא"כ חל הנדר ותי' דהא באמת מדינא חייל מהשתא דקונמות מפקיעין עי"ש רק דאלמוה רבנן לשעבודא דבעל וכי אלמוה היינו לזכותו אבל לא לחובתו שלא יוכל להפר ע"ש. ולפי"ז התינח התם משא"כ הכא אי נימא דבעל ל"ה בכלל בריות א"כ מדינא אינו חל בעוד שהוא אשתו וא"כ לא יוכל להפר לה קודם חלות הנדר וכן איכא למימר לפי"ד הר"ן בנדרים פ"ו ע"ב שהבאתי למעלה דלהכי ל"א לריב"נ למסקנא מא"מ דמהשתא לא חייל כו' משום דמדינא חל מהשתא כו' וא"כ אי בעל ל"ה בכלל בריות מדינא אינו חל מהשתא וא"כ שוב י"ל מי איכא מידי כו': והנה בטו"ז סי' רל"ד ס"ק נ"ט הקשה ע"ד הב"ח והפרישה הנ"ל מש"ס נדרים פ"א ע"ב הנ"ל דפריך שלא אשמש מטתי יפר ה"ד אי לימא דאמרה הנאת תשמישי עליך ל"ל הפרה הא משעבדה לי' ולדבריהם מ"פ דהא משמע שאסרה תשמישה על כל העולם מדל"א שלא אשמש לך מטתי א"כ חל בכולל מיגו דחל על אחרים חל נמי על בעלה. ונלעפנ"ד ליישב בדרך נכון דהנה בשעה"מ פי"ב מנדרים מביא בשם ס' קול יעקב שנסתפק מי שהי' לפניו ב' בהמות ואמר הרי אלו עולות ונמצאת א' מהן בע"מ או טמאה מי אמרינן כיון דעל אותה בהמה לא חל הנדר אף על האחרת לא חל דהו"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו א"ד ע"כ ל"א נדר שהותר מקצתו כו' אלא כשחל הנדר מעיקרו ושוב הותר מקצתו ע"י פתח אבל אי מעיקרא אין מקום לחול על מקצתו כלל בכה"ג אפשר דקרינן בי' ככל היוצא מפיו יעשה [וע' בירושלמי שבועות פ"ה ה' ג' אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבילה ופת חטין ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבילה פטור על השאר ע"ש הרי דאמרי' גם בכה"ג נדר שבטל מקצתו בטל כולו וע' בשו"ת הר"ן מש"ש גבי נשבע לשלם קרן וריבית דאף שעל הריבית אינו חל מ"מ על הקרן חל ויש לחלק] וכתב לדקדק ממ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לנדרים ט"ו ע"ב ד"ה וא"ר כהנה לענין אם אסרה הנאת תשמישה על כל העולם דאע"ג דאינו חל איסור' על הבעל אכ"ע חייל ודחה זה דהתם שאני דמדינא חייל נדרא כיון דקונמות מפקיעין מידי שעבוד אלא דאלמוה רבנן לשעבוד דבעל אבל היכא דמדינא לא חל הנדר על מקצתו לא חל אכולו ע"ש והנה הבריית' הנ"ל ע"כ אתיא כת"ק דריב"נ דאמר בקונם שאני עושה לפיך א"צ להפר דאלו לריב"נ דאמר צריך להפר שמא יגרשנה א"כ אמאי קתני בסיפא שלא אציע לך מטתך כו' א"צ להפר היל"ל דיפר שמא יגרשה וא"כ הא כ' הר"ן בכתובות ר"פ המדיר וכן בשטמ"ק כתובות נ"ט דטעמא דת"ק דריב"נ משום דס"ל מדינא אין קונמות מפקיעין מי"ש ע"ש. וא"כ לפי"ז איך נוכל לומר דבשלא אשמש מטתי חל בכולל מיגו דחל אכ"ע כו' דהא לגבי הבעל אינו חל מדינא משום דלדידי' הא מדינא אין קונמות מפקיעין מידי שעבוד וא"כ הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו וממיל' אינו חל ג"כ על שאר היהודים וא"כ ליכא כולל. יותר לא ירשני הזמן להאריך דברי הדור"ש באהבה: ס' קיג בעזה"י יום ו' עש"ק י"ט לירח טבת תרמ"ג לפ"ק סטריא. ישפות ה' שלום ורב טוב לכבוד הרב החריף ובקי המופלג כש"מ שלום שכנא לאשטשיווער נ"י אבד"ק פיטשאיוב יצ"ו בארץ רוסיא: מכתביו הגיעוני והנה מכתבו הראשון גם השני בא אלי בימי צרה ואופל. עת אור חשך באהלי. ונפשי עלי אבלה על האסון הנורא אשר קרני בעוה"ר כי עלה המות בחלוני ולקח מאתי זוגתי הרבנית הצדיקת המפורסמת בכשרון מעשי' מרת זלטא ז"ל. וגם עתה בהשיגי מכתבו השלישי עוד קפאו תהומות לבבי. רעיוני נבוכו סגר עליהם המדבר. ראשי עלי ככרמל עזבני כחי ואור שכלי גם הם אין אתי. אפס לא אוכל מלט משא הפצרתו ולבל יאמר הרב כמה קשה. הלא כתבתי לו שלשים. ומענה בכל אלה לא מצאתי. שעל כן הבלגתי עלי יגוני. והתאמצתי בכל כחי ואוני. להפיק רצונו וחפצו. ואך ישפוק נא לו הקיצור כי צדו צעדי מלכת ברחבה בהויות דאביי ורבא. ואענה חלקי אמרה נפשי בעזרת ה' יתברך ויתעלה: ע"ד שאלתו בעוף שהכו אותו במקל לרוחב השדרה עד שמסיבת ההכאה נפל לארץ ואחר שעה ושתים עמד והלך הילוך יפה ד"א כמקדם ואח"כ שחטו אותו ולא ראו אם פרח קודם שחיטה עכ"ש: הנה לכאורה יש לדון ולאסור דאף שכ' הש"ך בספרו הארוך דבעוף ל"ש טריפות דנפולה שהוא ריסוק אברים ובגמ' קא' בעוף שנחבט ע"פ המים כיון ששט מלא קומתו דיו דל"ש בעוף ריסוק אברים אלא כשנחבט ע"פ המים שזה דבר מורגש לחוש שהעוף שהוא קל בטבע כשנופל אפילו מגובה הרבה הוא נופל על רגליו ואינו מתחבט כלל אבל אם נחבט ע"פ המים שא"י להתאמץ ברגליו אבריו מתחבטין ע"ש וכ"כ בדרישה בסי' נ"ח דהא דקא' אין ריאה לעוף לינפל ר"ל דל"ש בי' איסור נפילה כלל והכי פוסק בעל פמ"ג דל"ש נפולה בעוף רק כשרגליו קשורים אולם באמת זה אינו רק בנפולה שהוא משום גובה י' אבל היכא שהוא טריפה בבהמה אפילו בפחות מי' גם בעוף טריפה וכן הך טריפות דהכה במקל על השדרה ונפלה מחמת ההכאה הלא בכה"ג טריפה אף בפחות מי' טפחים דהוי כהפילוהו אחרים בכח דומיא דא' בחולין נ"א ע"א בזכרים המנגחין זא"ז דאי נפול לארעא ודאי חיישינן וכ' התוס' דאע"ג דבנפילה בעינן עד שיפול מי' טפחים ומכריסא דתורא עד ארעא ליכא אלא ד' טפחים מ"מ חיישינן הכא משום דנפול מחמת ההכאה שמנגחין זא"ז ע"ש והך טריפות איכא בודאי גם בעוף. וע' בספר תורת יקותיאל ובשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"א שכ' שמבואר בתוספתא דגם בעוף שייך כל דיני נפילה. והכי מבואר באמת באו"ה כלל נ"ו דין ט"ז ע"ש. אולם בטריפות שאינו מחמת גובה י' גם הפוסקים הנ"ל יודו דשייך גם בעוף ואי דהלך הילוך יפה ד"א הרי כ' הר"ן ז"ל בפא"ט בשם איכא מ"ד דבבהמה שהכו אותה במקל לרוחב השדרה אפי' הלכה צריכה בדיקה בחוט השדרה ומבואר בב"ח סי' ל"ב טעמו של דבר דדוקא בנפולה קבלו חז"ל דאי הי' שם ריסוק לא היתה יכולה לילך אבל כשהוכה רק באבר א' חיישינן שמא נפסק אותו אבר ומה"ט בהוכה נגד אבר א' בסי' נ"ח ל"מ הילוך ע"ש שכ' ולדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה טריפה והכי נקטינן וכ"כ הפר"ח שם וע' בש"ך סי' נ"ח סק"ד דא"א בקיאין בבדיקה אף באבר א' דלא כטו"ז בסי' ל"ב סק"ד ע"ש במש"ז והנה בדג"מ שם כ' להוכיח שלא כדי האיכא מ"ד שבר"ן הנ"ל מזבחים ע"ד ע"ב כולהי כר"ל ל"א סברי הלכה א"צ בדיקה ואי איתא כדבריו אכתי נוקמי דנתערב בכה"ג שלא נפלה לגמרי רק הכה במקל ושלים חוטרא אפלגא דשדרה א"ו דגם בזה מהני הילוך וא"צ בדיקה אולם היטב אשר דבר בזה בכו"פ סי' נ"ח דבלא"ה צ"ל לר"מ דחייש למיעוטא איך אפשר לשחוט בהמה של קדשים דהא צריך לבדוק הריאה דהוא מיעוטא דשכיחא [וע' בתשב"ץ חלק ראשון סי' ס"ז שהאריך לבאר שאיסור הסירכות נוהג גם במוקדשין] וא"א לבדוק במקדש משום הקריבהו נא לפחתך וצ"ל לבדוק כל הבהמה מכפא דמוחא ועד אטמא אין זה דרך כבוד לגבוה אבל לבדוק אבר א' כמו ריאה ל"ל בה. וא"כ בשלים חוטרא אפלגא דשדרה דא"צ לבדוק רק החוט אף בקדשים יכול לעשות כן ול"ש בי' הקריבהו נא לפחתך ע"ש והנה לכאורה יש להוכיח כד' הר"ן הנ"ל מש"ס חולין י"א ע"א רנב"י אמר אתיא מאלי' דא"ר חלבו האלי' תמימה וליחוש שמא נפסקה חוט השדרה אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא וא"כ אי איתא דההליכה היא עדות ברורה שלא נפסק החוט א"כ דילמא מיירי כשהלכה קודם שחיטה דתו ליכא למיחש דילמא איפסק חוט השדרה דא"כ לא היתה הולכת. אמנם באמת אין ראי' מזה דבאמת י"ל גם בזה דלאחר דקיי"ל דאזלינן בתר רובא ל"ח לפסוקת החוט כשהלכה דרוב בהמות שהולכין לא נפסק חוט השדרה שלהן ורק לס"ד שם דחיישינן למיעוטא פריך שפיר דניחוש דלמא נפסקה חוט השדרה