הרי בשמים רלו

סי' קו לק' דאלינא בעזה"י מוצאי ש"ק י' אדר תר"מ לפ"ק סטריא שלום וברכה לה"ה הרבני המופלג הותיק מוה' אברהם ליבש ראבינזאהן נ"י: ביום ו' עש"ק כבואי מלבוב נמסר לידי מכתבו ונפשו בשאלתו באשה א' שהדיחה אורז במים ושפכה אותן לתוך קערה עם בצלים מחותכין דק דק וטעתה ולקחה שומן שניטל ממימי השריי' קודם שנמלח וחתכתו בידי' לחתיכות קטנות וערבה אותן בתוך הקערה עם האורז לעשות מהן מולייתא ותיכף כשהכירה בדבר לקחה וביררה חתיכות השומן עד שלא נשאר מאומה ושאלה את פי מורה א' והורה למלוח השומן כדינא וכשר ועתה קם חכם א' ונתן בקולו עלי' לאמר שלא טוב הורה מחמת שנמלח האורז עם הבצלים מקודם כדרך שמולחין להטעים התבשיל ואח"כ ניתן השומן לתוכו וטריפה מחמת שנמלח בכשא"מ ואסר גם הכלים של כל התערובת מבישול המולייתא הלזו ושניהם מחדדין זל"ז בהלכה זה אוסר וזה מתיר ונתנו עיניהם בי לשמוע חוו"ד בזה להכריע ביניהם: הנה לא אכחד קשט דברי אמת כי הי' עם לבבי למשוך את ידי לבלי לענות על ריב במקום אשר גברה יד הנצחון וזאת תורת הקנאות כי תעור עיני השכל מלהכיר דבר אמת אולם לאשר חזקו עלי דברי שאלתו ובקשתו להשיב לו מלא דבר יען השאלה אירע בביתו לא אוכל השב פניו ריקם ואען ואומר. הנה אפי' אי נמלח ממש בכלי שאינו מנוקב הא מבואר בסי' ס"ט סח"י בהג"ה דאינו נאסר רק כשנראה ציר בלי וכיון שנלקט השומן מיד מהקערה לא נאסר עדיין. ובפרט דבנ"ד הא לא נמלח השומן רק שנתערב לאחר שנמלח האורז הרי מבואר בש"ך סי' ע' ס"ק כ"ט וס"ק מ"ח דחתיכה תפלה שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות מלוחות בכשא"מ מותרת ע"י מליחה דאינו נאסר אלא דוקא כשנמלחה חתיכה בכשא"מ ממש דהמקום דחוק וע"י מליחה פירש ממקום למקום ונהי דכ' בש"ך שם דבנשתהא אפשר שקבלה טעם מהמלח עצמו הנה גם בזה חולק המנ"י עליו כמ"ש הפרמ"ג בשמו ואפי' הש"ך ז"ל יודה בשומן דאינו מוחזק כ"כ בדם כמ"ש בש"ך סי' ע"ה סק"ח משום דאין דם נראה לעין ע"ש ולכל הפחות יש לנו לומר דיהי' דינו בזה כבשאר איסורין דבהפ"מ מותר אי נאכל מחמת מלחו ע' בחוו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ט והכא האורז לא נמלח רק להטעים התבשיל ע' בב"י סי' ק"ה. עוד יש לצדד להתיר בנידן שאלתינו שכפי מה שמבואר במכתבו אפשר שהשומן לא הי' נוגע בשולי הכלי רק למעלה על האורז וזאת ידעה האשה בבירור שעכ"פ הרוב ממנו בלי"ס הי' למעלה וא"כ הא מבואר ברמ"א סי' ס"ט הנ"ל דאינו אוסר אפי' במולח בכשא"מ אלא אותה חתיכה המונחת למטה בכלי וע' בש"ך סי' ע' סק"מ דבאינו נוגע בשולי הכלי מותר מה שחוץ לציר אפי' אין לו מקום לזוב וא"כ אפי' אי הי' נראה ציר בכלי הא אינו נאסר רק מה שבתוך הציר בכה"ג וכיון שא"י איזה צד הי' מונח תוך הציר הלא מבואר בכו"פ סי' ס"ט דאם ברור לנו דלא הי' רובא בטל ברובא דא"צ חד בתרי גמור רק רובא. וכן מבואר בפר"ח סי' ק"י דאפי' בחתיכה א' אם א"י מקומו בטל ברוב וראי' ממ"ש הר"ש מקינון לענין נחל איתן דבטל ברוב קרקע העולם אע"ג דסדנא דארעא חד הוא ע"ש. איברא דיש להעיר מדברי תשו' הרשב"א ח"א סי' תס"ו לענין בשר שנמלח בכשא"מ שמקצתה בציר ומקצתה חוץ לציר שהביא שם בשם יש מ"ש לאסור הכל ואומר כי הי' מעשה לפני ר"ת ז"ל בתרנגולת א' שנמלחה בכשא"מ ואסר את כולה והוא כ' להתיר ודן שאם הי' לפני ר"ת ז"ל מעשה שהי' שמא הוציאוה מן הציר קודם שנודע איזה צד הי' בתוך הציר ע"ש ולהנ"ל הא בלא נודע איזה צד הי' בתוך הציר אדרבא הי"ל להתיר את כולה שבטל הצד שהי' בתוך הציר ברוב וע' בפמ"ג בפתיחה לה' תערובת מ"ש בשם תשו' הרשב"א סי' רע"ב ורע"ג לענין אי בעינן רוב ממש. ואפשר לומר דהי' המעשה לפני ר"ת ז"ל שנודע שהצד שחוץ לציר לא הי' רוב כנגד מה שבתוך הציר וא"כ אם האשה אומרת ברי לי שהרוב מהשומן הי' למעלה על האורז ואין אנו מכירין איזה צד הי' למטה שפיר בטל ברוב ול"ש בזה לומר כל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' חדא דמבואר בט"ז יו"ד סי' ק"צ סק"מ דבזמן קצר ל"ש לומר כ"מ דלא רמי' עלי' דאינש כו' ע"ש בנקוה"כ ועוד הרי כללא כייל לן הגאון נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ט"ז דבדבר שהאדם עצמו עושה ל"ש לומר מילתא דלא רמיא כו' אלא אפי' לא רמיא עלי' כעת כיון שעכ"פ יודע שבשום פעם יש חילוק בדבר יודע הוא איך עושה ע"ש שמביא ראי' מש"ך רס"י צ"ד גם הרי כ' המבי"ט הובא בפמ"ג יו"ד בשפ"ד סי' צ"ד ס"ק כ"ח דבמילתא דרבנן ל"א כל מילתא דלא רמי' עלי' דאינש כו' והכא דם שמלחו ושבישלו אינו רק דרבנן והא דאסור מה שחוץ לציר הוא רק חומרא בעלמא גם יש לצרף מה שמבואר מלשון השאלה שהי' מי ההדחה על האורז בשעה שניתן השומן לתוכו ומבואר בסי' ס"ט ס"ח דאם לא ניפץ המלח שעליו ולא שטפו אין לאסור כי המים שבכלי מבטלין כח המלח והציר וכ' הרמ"א שם דאפי' הי' המים מועטין ואף דבש"ך סוס"י ע' כ' דבעינן שיהי' המים מרובין עכ"ז הא כ' במג"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ט דמלשון רמ"א משמע דאפי' אין המים מרובין ואף שהאחרונים הסכימו לדברי הש"ך עכ"פ בצירוף כל הטעמים הנ"ל בודאי יש להכשיר וכחא דהיתרא עדיף ויפה הורה רק מה שביקש להתיר מכח טמא תפל וטהור מלוח אין דמיונו עולה יפה דבשלמא לענין שיבלע ההיתר מהאיסור אמרינן לעולם המלוח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו אבל לענין כשא"מ הא הטעם משום פירש ממקום למקום א"כ ה"נ הי' סברא לומר דהמלח שעל האורז פועל גם על השומן שיפרוש הדם שבתוכו ממל"מ. אולם בגוף הדין הדבר ברור דכשר מכל הני טעמי דאמרן והמורה הורה כדת של תורה. ומי ששמו שלום יפרוס סוכת שלומו על רבנן ותלמידיהון וסרה קנאת אפרים ויהודא והי' אהל התורה אחד דברי הכותב למען האמת והצדק: סי' קז לק' גארליטץ בעזה"י יום ד' ח' אדר שנת תרמ"א לפ"ק סטריא. רב שלום וברכה. מאלקי המערכה. לה"ה חב"ד החריף ושנון זית רענן כש"מ אהרן לנדא נ"י. מכתבך עם חדו"ת לנכון הגיעני ועד כה אפפוני טרדות רבות ועצומות להשיב לשואלי בענינים הנחוצים הלכה למעשה. ולא נתנוני חופש לנפש לטייל אתך בגן עדן הפלפול עתה בתתם לי פוגת מעט אמרתי אעברה נא בין בתרי דבריך להשיב לך כאשר יורני מודעי לבבי בעזה"י: פתח דברך יעיר על דברת התוס' בחולין מ' ע"א שהקשו על פירש"י שפי' התם בהא דאר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן א' אסרה כו' ופירש"י רבוצה לא מיבעיא עומדת דכשהגביהה והרביצה קנאה בהגבהה ונעשית שלו אלא אע"ג דרבוצה ולא קנאה אסר לה במעשה וכ' התוס' ע"ז ואין נראה דכי הגביהה נמי לא קנה לה לענין שתחשב שלו אם אין אדם אוסר דשא"ש כו' ולקמן נמי דאר"נ אין אדם אוסר דשא"ש פריך לי' מהמנסך ומ"פ מהמנסך והא מנסך מכי אגבהי' קני' כדא' בהניזקין כו' הנה כבר העליתי בחי' ת"ל ליישב ד' רש"י ז"ל בדרכים שונים ומה שנלפענ"ד כעת בישוב פירש"י ז"ל בס"ד דהנה לקמן מ"א ע"א פירש"י שם בהא דפריך התם לר"נ מהמשנה דהמטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב וכ' רש"י וז"ל ומשום דקלבד"מ לא מיפטר כו' כדאוקימנא טעמא במס' גיטין משעה דאגבהה ע"מ לאוסרו מיחייב לשלומי ומתחייב בנפשו ל"ה עד שעת ניסוך עכ"ל ולכאורה יש לתמוה דבגיטין שם נ"ב ע"ב בהא דקא' רב מנסך ממש ופריך מנסך קלבד"מ ומשני כדר"י דאר"י משעת הגבהה הוא דקנה כו' ופירש"י ז"ל דאגבהה ע"מ לגוזלו ולהבין כונת רש"י ז"ל בשנותו את טעמו דבחולין פי' דאגבהי' ע"מ לנסכו ובגיטין פי' ע"מ לגוזלו נראה דבחולין הכריח רש"י ז"ל דע"כ סובר הש"ס התם דמיירי דאגבהה ע"מ לנסכו משום דהי' קשה לי' קושי' התוס' הנ"ל ע"פ אין אדם אוסר דשא"ש נימא מדאגבהי' קני' וניחא לי' דבשלמא בהמה כי אגבהה ע"מ לשוחטה לע"ז נעשה גזלן עלי' וקנאה משום דנהי דא"א אוסר דשא"ש הא כ' הר"ן ז"ל הובא בש"ע יו"ד סי' ד' דאפי' אי אין אדם אוסר דשא"ש אסורה באכילה דנהי דלא אסרה לא שרי לה והו"ל כמתה מאלי' וא"כ כי אגבהה ע"מ לשוחטה לע"ז הא רוצה לגוזלה דעכ"פ תהי' אסורה באכילה משא"כ ביין הא ל"ש זה דלמ"ד אא"א דשא"ש מותר היין אפי' בשתי' כמ"ש בש"ך שם סק"ה וא"כ שפיר פריך הש"ס הא אא"א דשא"ש מאי אמרת מדאגבהה קני' ז"א דהא אגבהה ע"מ לנסכו וכיון דלא יאסר היין בניסוך משום דאין אדם אוסר דשא"ש א"כ ממילא לא נעשה גזלן עלי' ולא קנאו ועפי"ז יתיישב קושי' התוס' שם שהקשו בהא דמשני באית לי' שותפות בגוה הרי אמרינין התם מ"ד מנסך ממש ל"ב למימר מערב דהיינו מדמע וכיון דאוקמי' דאית לי' שותפות בגוה ולא נאסר חלק חבירו אלא משום שמעורב בשלו א"כ הא אכתי היינו מדמע ולדברינו ניחא דהכי קא משני דאית לי' שותפות בגוה וכיון דנאסר חלק חבירו בשתי' עכ"פ אע"ג דיכול למוכרו חוץ מדמי איסור שבו וא"כ הוי כמו מדמע מ"מ כיון דהגביהו ע"מ לנסכו ואית לי' שותפות א"כ יאסר היין בשתי' וא"כ נעשה גזלן בשעת הגבהה וקנאו ממילא נאסר כל היין בהנאה משא"כ בגיטין פירש"י ז"ל דאגבהה ע"מ לגוזלו משום דהי' קשה לי' בהא דפריך ושמואל מ"ט ל"א מנסך דילמא ס"ל אא"א דשא"ש ודוחק הוא לו לאוקמי בשותפות או בישראל מומר ולהכי פירש"י דע"כ סוגיא דהתם סוברת דמיירי דאגבהה ע"מ לגוזלו וא"כ קנאו ויכול לאוסרו. וניחא לי בזה ליישב ג"כ מה דקשה לכאורה בהא דמשני באית לי' שותפות בגוה הרי באמת הקשה הפנ"י בגיטין למד מערב מה הפסידו הרי יוכל למוכרו לבר מדמי יי"נ שבו ותי' דהפסידו מה שאסרו בשתי' עכ"פ וא"כ הכא דמוקי למ"ד מנסך ממש באית לי' שותפות בגוה ונאסר חלק חבירו מטעם תערובת וקשה הרי לא הפסידו משום שיכול