הרי בשמים רלד

בודאי ל"מ שלא בפניהם וע'. בתשו' משאת בנימין סי' כ"ו שכ' דאפי' להפוסקים דבדיעבד מהני קבלת עדות שלב"פ בע"ד מ"מ לפסול אדם ולהוציאו מחזקתו אפי' בדיעבד ל"מ וכ"כ בתשו' רש"ל סי' י"א ובתשו' רמ"א סי' י"ב ומ"ד. וע' בתשו' יד אליהו סי' פ"ז שמפלפל שם בענין זה א' בהזמה שלב"פ העדים פסולין ונלפענ"ד דטעמא דהפוסקים דלא מיפסלי העדים בהזמה שלא בפניהם עפימ"ש ברא"ש ובמרדכי פ' הגוזל על ראיית הריב"א דהוכיח דל"מ קבלת עדות שלב"פ בע"ד מדקא' דהזמה שלב"פ ל"ה הזמה והא דהוי הכחשה משום דזה אינו נוגע להעדים רק להבע"ד וכ' ע"ז דיש דוחין דאין ראי' מזה דהזמה חידוש הוא ע"ש. והנה הא דאמרינן בגמ' דהזמה חידוש הוא דמאי חזית כו' הוא גם על גוף פסול העדות כמ"ש הגאון ר' חיים יונה ז"ל בקונטרסו על שיקול הדעת בסופו דלא כמ"ש המהרי"ט חאה"ע סי' ל"ז ע"ש שהאריך בזה ולפי"ז נוכל לומר דלהכי ג"כ אין לפוסלן בהזמה שלב"פ משום דהזמה חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כשהוזמו בפניהם ולא כשהוזמו שלב"פ אמנם לפמ"ש בטור ח"מ ס' ל"ח דהא דקא' עד זומם חידוש הוא הוא דוקא לרבא דסובר עד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל משא"כ לאביי דהלכתא כוותי' דעד זומם למפרע הוא נפסל לא ס"ל דעד זומם חידוש הוא ע"ש א"כ לכאורה לפי ההלכתא דהזמה לאו חידוש הוא היל"ל דגם שלב"פ נפסלו ושעפי"ז אמרתי לבאר דברי הש"ס מכות ג' ע"א אר"י א"ר עד זומם משלם לפי חלקו מאי משלם לפי חלקו כו' אלא כגון דאיתזם חד מינייהו דמשלם פלגא דידי' ומי משלם והא תניא אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם אמר רבא באומר עדות שקר העדתי כו' והקשה בתשו' נוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ע"ב דהא מבואר שם ה' ע"ב בפירש"י דהא דבעינן עד שיוזמו שניהם דכתיב והנה עד שקר העד כ"מ שנא' עד הרי כאן שנים וא"כ מ"פ דבעינן שיזומו שניהם הא מצינו לאוקמי האי דעד זומם משלם לפי חלקו כגון שהוזמו שניהם אלא שלא' הזימו בפניו והב' הוזם שלא בפניו והרי נתקיים עד שקר העד דהרי גם שלב"פ עכ"פ פסול לד' הריב"ש ואעפי"כ רק א' משלם לפי חלקו זה שהוזם בפניו דהב' לא נתחייב ממון כיון שהי' שלא בפניו. ולדברינו יתיישב שפיר דהא רק לפי ההלכתא דקיי"ל כאביי דהזמה לאו חידוש הוא פסולין אף שלב"פ משא"כ התם הא קאי לרבא דאיהו משני באומר עדות שקר העדתי ונוכל לומר דהקושיא הוא ג"כ מדברי רבא [וכיו"ב כתבו התוס' בביצה ל"ח ע"א ובכ"ד] וא"כ לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל ע"כ ס"ל דעד זומם חידוש הוא וא"כ לא נפסל שלב"פ כנ"ל וא"א לאוקמי לדידי' בכה"ג: אמנם באמת הא מבואר ברמב"ם פח"י מה' עדות ה' ב' דאף לפי ההלכתא ג"כ עד זומם חידוש הוא כמ"ש הלח"מ שם וא"כ גם לפי ההלכה אין עדים נפסלין בהזמה שלא בפניהם וע' במשנה למלך פ"ג מה' עדות ה' י"א שהעלה דאם הגב"ע לפסול העדים הי' שלב"פ העדים וגם שלב"פ הבע"ד כ"ע מודו דל"מ לפוסלם עיי"ש וכן הסכים בתשו' נוב"י שם. ובפרט שלא הוגבה עדות רק על א' מהעדים אפי' אי נימא דנפסל מ"מ נשאר ע"א ורגלים לדבר עם ע"א מהני לענין שו"ב כמ"ש במהרי"ק שורש ל"ג וע' בשמ"ח סי' ב' סכ"א דאפי' אין עליו כי אם ע"א אם כבר יצא עליו ש"ר והעד הזה הוא בר סמכא יש להעבירו והדברים מבוארים ביש"ש פ"ק דחולין סי' ט' שיש ליתן לב על השוחט ולבדוק במעשיו אם פרקו נאה שלא יצא עליו ש"ר בנערותו ע"ש וע' בכנה"ג ח"מ סי' ל"ד בשם מהר"ם מלמד דהיכי דיש רגלים לדבר אדם נפסל עפ"י עצמו. ולענין הגב"ע שהי' על השו"ב כבר כתבתי דכיון דשלחו לי' ולא בא וגם הרשה להב"ד בכת"י לגבות עדות שלב"פ בודאי מהני וכמו שהוכחנו למעלה: ולבר מן כל דין לאפרושי מאיסורא כתבו הרבה פוסקים ומכללם באס"ז ב"ק פ' הגוזל בשם המאירי והרדב"ז בתשו' ח"א סי' ע' וכן בתשו' רמ"א סי' י"ג דמקבלין אפי' שלא בפני בע"ד דלענין איסור כ"ע בע"ד נינהו ואף דאיכא מרבוותא שחולקין בזה מ"מ נלפענ"ד דזה יהי' תלוי בהא דבתשו' הרשב"א ח"ב סי' שע"ו מבואר דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא לא מצד דחיישינן דילמא שלב"פ בע"ד לא יאמרו האמת רק מצד גזה"כ דיבא בעל השור ויעמוד על שורו דומיא דא' בקרובים דאפי' משה ואהרן פסולין להעיד מצד גזה"כ אולם בתשו' מבי"ט ח"א סי' רפ"ז כ' בשם הרי"ף הטעם דצריך להעיד בפני בע"ד דשמא תהי' עדות שאינה ברורה ובפני בע"ד יתירא ויאמר האמת כי יתירא שלא יכחישנו ע"ש ולפי זה אי נימא דהוא רק מצד גזה"כ א"כ באיסורין מותר לקבל שלב"פ בע"ד דומיא דכ' בטו"ז יו"ד רס"י צ"ח דאף דקיי"ל דאין עכו"ם מסל"ת נאמן במילי דאוריית' היינו במידי דבעי עדות דוקא משא"כ באיסורין בזה ל"ב עדות גמורה רק הוכחה לברר הדבר ולכך מהני אפי' בדאוריית' ע"ש וא"כ ה"ה לענין שלב"פ בע"ד כיון דאין לנו חשש שיאמרו שקר רק דגזירת התורה היא שיבא בעל השור ויעמוד על שורו זהו רק במידי דבעי עדות גמורה משא"כ באיסורין דאין אנו צריכין רק לאמת הדבר מהני אפי' שלב"פ בע"ד משא"כ לשיטת הרי"ף הנ"ל דחיישינן דשלא בפני בע"ד ישקרו בעינן אפי' באיסורין בפני בע"ד ובחי' כתבתי דהאי דינא דפליגי הפוסקים באם נתקבל עדות שלא בפני בע"ד אם מהני שיקבלו אותו אח"כ בפני בע"ד משום דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' וכתבתי דתליא נמי בהא דאי פסול דשלא בפני בע"ד הוא מצד גזה"כ הא ל"ש לומר עביד אינש לאחזוקי דיבורי' כיון דגם דבריהם הראשונים נאמרים באמת א"כ השתא שפיר נוכל לקבלם בפני בע"ד ותועיל עדותן משא"כ לשיטת הרי"ף דפסול דשלא בפני בע"ד הוא מטעם דילמא משקר שפיר פסול אח"כ גם בפני בע"ד מטעם עביד אינש לאחזוקי דיבורי' ולכאורה הי' מקום ליישב עפי"ז קושי' הטו"ז בח"מ סי' כ"ח שהקשה על המהרש"ל והמהריב"ל שפסקו דכשהעידו מקודם שלב"פ בע"ד אין תועלת בעדותן אח"כ בפני בע"ד מטעם דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' וברמ"א שם סכ"א מבואר דמהני. ולהאמור י"ל דהרש"ל לשי' אזיל שכ' בב"ק פ' הגוזל דפסול דשלא בפני בע"ד הוא משום דילמא משקר ולכך פסול אח"כ גם בפני בע"ד מטעם עביד אינש לאחזוקי דיבורי' משא"כ הרמ"א לטעמי' אזיל דס"ל דבאיסורין מקבלין שלב"פ בע"ד וא"כ ע"כ ס"ל דהוא מצד גזה"כ כנ"ל א"כ ל"ש עביד לאחזוקי דיבורי' כיון שגם מעיקרא אמר אמת. אולם באמת זה ליתא דברמ"א כ' זה בשם הרי"ף והרי"ף הא כ' בתשו' דפסול דשלב"פ בע"ד הוא משום דילמא משקר: והנה לכאורה אמרתי לבאר עפ"י שיטה זו דגם באיסורין אין מקבלין שלב"פ בע"ד דברי הש"ס סנהדרין מ"א ע"א אר"ח עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו והא אתרו בה כו' באשה חבירה ואליבא דריב"י כו' אלא באשה חבירה דקיי"ל דמיקטלא אליבא דריב"י היכי משכחת לה כשזינתה וחזרה וזינתה והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו שזינתה מבועל ראשון א"נ שזינתה מקרובי' מ"ש נערה המאורסה דנקט אפי' נשואה נמי כו' ולכאורה יל"ד אמאי נטר הש"ס בפירכא זו מ"ש נערה המאורסה עד כאן מיד הו"ל למיפרך הכי. ונלפענד"ל דהנה באמת הקשה בתשו' נוב"י הנ"ל האיך יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו הי"ל להעיד שלא בפני' ותי' עפי"ד ר"ב אשכנזי דהיכא דפתיך בי' ממונא אין מקבלין שלב"פ בע"ד אולם אכתי קשה בנערה המאורסה הא קיי"ל ארוסה אין לה כתובה ולא פתיך בה ממונא [ומ"ש הנוב"י משום ל"פ הוא דחוק] ועכצ"ל דר"ח ס"ל ארוסה אית לה כתובה. אמנם אחר דמשני כשזינתה וחזרה וזינתה דפריך והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו בזה תיקו הקושי' דהי"ל להעיד שלא בפני' דהא בזנות השני לא פתיך בי' ממונא כיון דכבר הפסידה כתובתה מזנות הראשון ועכצ"ל דפשיטא לי' להגמ' דגם לאפרושי מאיסורא אין מקבלין שלא בפני בע"ד ולכך הוכרחו להעיד גם בפני האשה דסוטה מוזהרת כשם שבעלה מוזהר וא"כ לפי זה מעיקרא לא הו"מ הש"ס למיפרך מ"ש נערה המאורסה דנקט משום דהיינו יכולין לומר דאגב אורחא אשמעינן ג"כ דארוסה אית לה כתובה משום דאל"ה ל"ה אלא איסור לחוד והי"ל להעיד שלב"פ משא"כ אח"כ דפריך והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו והוכרח לשנויי שזינתה מבועל ראשון וע"כ דס"ל להש"ס דגם באיסור לבד אין מקבלין עדות שלב"פ בע"ד א"כ מ"ש נערה המאורסה דנקט כיון דלא נשמע מזה דארוסה אית לה כתובה משום דגם באיסור גרידא אין מקבלין שלא בפני בע"ד. אולם כ"ז הוא רק לפלפולא בעלמא אבל להלכה מסקנת הפוסקים רובם ככולם דלאפרושי מאיסורא מקבלין שלב"פ בע"ד ואף דלפסול שוחט הוי פתיך בי' ממונא שמקפחין פרנסתו ומקור מחיתו ואין מקבלין שלב"פ בע"ד כד' תשו' ר"ב אשכנזי הנ"ל וכ"כ באס"ז בב"ק בשם המאירי מ"מ בכה"ג לכ"ע עכ"פ בדיעבד מהני כשנתקבל כבר העדות שלב"פ בע"ד ובנ"ד א"צ לכ"ז וכמו שביארנו למעלה דכדין נתקבל העדות שלב"פ לכתחלה ומלבד זה הלא הוחזק קלא דל"פ בעיר ולא עדיף מש"ץ שמובא במג"א סי' נ"ג סק"ז שכשיוצא עליו ש"ר והוא קלא דל"פ אפי' יחיד יכול למחות להעבירו וע' בב"י ח"מ סי' ל"ד שהביא בשם הרשב"א דאע"ג דאם הוא בחזקת כשר אין מוציאין אותו מחזקתו בקלא דל"פ מ"מ מיחש חיישינן לי' ואפי' איתתא מפקינן מנטען בדבר מרומה וקלא דל"פ כ"ש זה שאין מוסרין לו שבועה וכ"ש דלא מפקינן ממונא אפומי' כו' ע"ש וה"ה בנ"ד שאין מוסרין לאדם כזה נאמנות על שו"ב ובפרט שכפי מכתבך רוב בני העיר נותנים אמון לדברי העדים בודאי יש להעבירו לפי"מ דפסקינן בש"ע אה"ע סי' קט"ו באם א"ל א' מקרוביו או קרובותי' שהוא מאמינם וסומכת דעתו עליהם שזינתה אשתו כו' הואיל וסמכה דעתו לדבר הזה שהוא אמת ה"ז חייב להוציאה ע"ש והוא מדברי הש"ס קידושין ס"ו בעובדא דההוא סמיא אליבא דרבא דקיי"ל כוותי' דא"ל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה ואע"ג דאין דבר שבערוה פחות מב' צריך להוציאה אם דעתו סומכת עליו והה"נ אפי' אם לא יהי' רק ע"א כיון שרוב בני העיר מאמינים לדבריו אין מאכילין לאדם דבר האסור לו ואף דמבואר בב"ש שם דדוקא בעד טומאה הוא דמיתסרא אגברא אי נאמן עלי' כב' אבל בעד כיעור אף אי מהימן לי' כב' אינה נאסרת אף דבב' עדים נאסרת ע"ש עכ"ז זהו דוקא לענין אשה לבעלה כיון שאף לדברי העד עכ"פ אין כאן בירור אם זינתה ולא מיתסרא על בעלה אבל לענין שו"ב עכ"פ אם הי' ברור לנו שהוא קל אבד הימנותא דילי' ושוב לא נוכל ליתן לו נאמנות דומיא דמצינו בש"ע ח"מ סי' ר"צ ס"ו לענין אפטרופס ע"ש וכן בסי' תכ"א ס"ו בהג"ה לענין מי שיש לו משרת וחושש שיגנוב לו יוכל להוציאו קודם זמן השכירות וע' בש"ע יו"ד סי' ב' מובא דעת הרמב"ם ז"ל דאפי' מומר לא' משאר עבירות צריך לבדוק לו סכין וברא"ש פ"ק דחולין מבאר דבריו דכיון דחזינן שלתאותו עובר על א' מעבירות חיישינן דפקר שלא לטרוח