הרי בשמים קסז

פריצותא בעלמא הרי דלית הלכתא כר"ה בדין זה משום דל"ה אלא פריצותא וע' יבמות נ"ה ע"ב וסוטה כ"ו ע"ב דקא' רבא שם שכבת זרע דכתיב בסוטה למעוטי בשקינא לה דרך אברים ופריך לי' אביי פריצותא אסר רחמנא ומשני אצטריך סד"א בקפידא דבעל תלה רחמנא והא קא קפיד קמ"ל הרי דרק לענין קינוי אצטריך הקרא משום דתליא בקפידת הבעל אבל לאוסרה על בעלה מטעם זנות אין סברא כלל לאסרה משום פריצותא אפי' דאיש ואשה ומכ"ש בפריצותא דשתי נשים ואיש לא ידעה וא"כ כיון דדין זה דר"ה אידחיא מהלכה אין להקשות ממנו על הא דשאלו את בן זומא אמנם הא איכא לאקשויי על דינא דר"ה דהרי אמרינן ביבמות נ"ט ע"ב דרב ס"ל כר"א דמכשיר כ"ג בבוגרת ולא ס"ל דבעינן בתולה שלימה ואדרבא דריש בתולי' אפי' מקצת בתולים ומצינו בש"ס שבת קכ"ח ע"א דפריך מרב על ר"ה לפי שהי' תלמידי' דרב ע"ש וע' תוס' ב"ב קנ"ג ע"א ד"ה שלחו לי' מבי רב כו' א"כ היכי קאר"ה נשים המסוללות זב"ז פסולות לכהונה ופירש"י לכ"ג משום דל"ה בתולה שלימה הרי רב רבי' ס"ל כר"א דמכשיר כ"ג בבוגרת ול"ב בתולה שלימה אולם י"ל דלק"מ לפי"מ דמחלק הש"ס בכתובות י"א ע"ב בוגרת לא אתעביד בה מעשה כלל הא אתעביד בה מעשה ע"ש וה"נ י"ל הכי דבשלמא בבוגרת מכשיר אף דל"ה בתולה שלימה משום דלא אתעביד בה מעשה כלל משא"כ בנשים המסוללות הא אתעביד בה מעשה ופוסל שפיר מטעם דל"ה בתולה שלימה ואדרבא י"ל דר"ה ס"ל כרב רבי' בכתובות שם דסובר קטן שבא על הגדולה עשאה מוכ"ע ופליג אדשמואל דאמר אין מוכ"ע בבשר אדם ומבואר בתוס' שם ד"ה ושמואל דמיירי בלא השיר בתולין דאי בהשיר בתולין לכ"ע לא גרעה ממוכ"ע ואפי' בלי השרת בתולין ס"ל לרב דעשאה מוכ"ע ולכך קאר"ה דה"ה בנשים המסוללות וא"כ הרי כתב הרא"ש שם דהלכה כשמואל דמתיר אף לכ"ג דאף דהלכתא כרב באיסורי מ"מ כיון דאתשיל שם לענין כתובה והלכא כשמואל בדיני הלכתא כוותי' ג"כ לענין האיסור דאיכא גבי' ע"ש (וע' באס"ז שם שמביא בשם שיטה ישנה דאפי' בהשרת בתולין קיי"ל כשמואל דאמר אין מוכ"ע בבשר ומביא ג"כ בשם הירושלמי דאם נבעלה לקטן ולמי שאינו איש כשרה לכ"ג אף בהשרת בתולים) וממילא כ"ש הוא דאין הלכה כר"ה בהא דנשים המסוללות ועוד הרי קיי"ל ביבמות נ"ט ע"ב דנבעלה לבהמה ולמי שאינו איש אעפ"י שבסקילה כשרה לכהונה ומעשה בריבה א' בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית ורבעה כלב כופרי מאחורי' והכשירה רבי לכהונה אמר שמואל ולכ"ג הרי דאף דקיי"ל דגם בנבעלה שלכ"ד אסורה לכ"ג בכ"ז ממי שאינו איש כשרה לכ"ג ומכ"ש בלא בעילה כלל רק נשים המסוללות פשיט' שאין לאסרן לכהונה ובפרט לפי"מ שפי' התוס' בכתובות ו' ע"ב ד"ה רוב בקיאין כו' דהכי פי' בעיית הגמ' מי חיישינן לדשמואל וא"כ הרי היא בעולה ואף דל"ה השרת בתולים אסורה לכ"ג מידי דהוי אשלא כדרכה א"ד דשמואל לא שכיח וזו נתעברה באמבטי ושריא לכ"ג וכ"כ התוס' בנדה ס"ה א"כ לפי"ז בודאי ליכא לאקשויי מידי דהא לפום ההוא פירושא להך צד דחיישינן לדשמואל אסורה לכ"ג רק אי נתעברה באמבטי שריא לכ"ג וע' במ"ל פי"ז מה' איסורי ביאה מה שהאריך לתמוה בסוגיא זו וכן בשעה"מ שם: ומדי עיוני מעט בענין זה נתקשיתי בדבר הרמב"ם ז"ל פי"ט מה' א"ב ה"ד שכתב שם דאם כהן גדול בעל בעולה בלא נשואין לא חיללה וכ' המגיד משנה שם הטעם משום דכתיב והוא אשה בבתולי' יקח מדכתיב לשון קיחה משמע דאינו מוזהר רק ע"י נשואין אבל אם בא על הבעולה שלא כדרך נשואין אינו מוזהר יותר מאדם אחר וכן אמרו בפ' הבע"י בגמ' לא ישא אדם אנוסת חבירו ומפותת חבירו ואם נשא הולד חלל ומשמע דוקא נשואין ע"ש וקשה דא"כ איך קיי"ל דקידושין תופסין בבעולה לכ"ג הרי באמת הקשו התוס' בקידושין נ"א ע"א האיך קידושין תופסין בחייבי לאוין הרי הוי קידושין שאין מסורין לביאה ותי' דקידושין שא"מ לביאה ל"ה כי אם היכי שאיסור הביאה בא ע"י הקידושין והיינו היכי דקידש א' מב' אחיות בסתם שמקודם הקידושין היתה כ"א מהן מותרת ועכשיו ע"י קידושין נאסרו שתיהן אבל בחייבי לאוין איסור הביאה לא בא ע"י הקידושין שהרי מקודם לכן נאסרו בביאה כמו אחר הקידושין ע"ש ולפי"ז בבעולה לכ"ג הדרק"ל דהוי קידושין שאין מסורין לביאה והכא איסור הביאה בא ע"י הקידושין שבלאו הקידושין הא הי' מותר לבא עלי' כד' הרמב"ם הנ"ל ונלפענ"ד דיהי' מזה ראי' למ"ש המקנה בקידושין שם דל"ש קידושין שא"מ לביאה אלא בקידושי כסף ושטר שלפני הביאה אבל המקדש בביאה עצמה אף שהיא ביאה אסורה אינו בכלל הזה ע"ש ויש להרחיב הדיבור בזה בסוגיא דקידושין ס"ח דמוקי לקרא דכי תהיין וגו' אליבא דר"ע בבעולה לכ"ג ע"ש אך עתי אין אתי להאריך כעת. ודע דלפי"ד המ"מ הנ"ל יהי' ראי' למ"ש הרדב"ז בתשובה לענין מעוברת חבירו דא"ע רק ע"י נשואין אבל בבעילה לבד ליכא איסור מעוברת חבירו ויהי' ראי' מלשון הגמ' ביבמות ובכתובות דקא' לא ישא אדם מעוברת חבירו משמע ע"י נשואין כד' המ"מ הנ"ל: ומה שהקשית בש"ס שבת ל"ד ע"א ואמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו לא' עירב עליו מבע"י כו' ממ"נ אי ביה"ש יממא הוא בתרא ליקני קמא לא ליקני ואי ביה"ש לילה הוא קמא ליקני בתרא לא ליקני ביה"ש ספיקא הוא וספיקא דרבנן לקולא והקשית לפי"ד התוס' בב"ק ובנדה גבי ס"ס דהיכי דיש ס"ס משני צדדין ויהי' תרי קולי דסתרי אהדדי אזלינן בתרייהו לחומרא א"כ ספק א' במילתא דרבנן שוה כמו ס"ס בדאורייתא וכיון דגבי ס"ס בדאורייתא ל"א היכי דסתרי אהדדי ה"ה בספק א' במילתא דרבנן לא הי' לנו לומר היכי דסותר אהדדי הנה אין דמיונך עולה יפה דהתם שני הס"ס הם באותה אשה דלענין ימי טומאה נימא דיכלו בשבעת ימים מטעם ס"ס שמא זכר הוא וביום מ"א נימא שמא נקיבה היא ולא כלו עדיין ימי טוהר א"כ באותה אשה עצמה נימא תרתי ס"ס דסתרי אהדדי כה"ג ל"א משא"כ הכא ששנים עירבו ולגבי כל א' איכא ספק אמרינן בכל א' מהן ספיקא דרבנן לקולא ולא איכפת לן אי סתרי אהדדי כיון דאין אנו דנין שני הספקות באדם א' ובאמת בשעה"מ ה' מקואות הקשה מדברי התוס' הנ"ל לענין ספק עירוב כשר דמיירי באדם א' ע"ש. וע' ברכות כ"ז ע"א גבי זמן תפלת המנחה דלר"י היא עד פלג המנחה ומכאן ואילך זמן ערבית ולרבנן עד הערב ואמרינן השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עביד הרי דאף דזה מתפלל ערבית מפלג המנחה וחשיב לה לילה וזה מתפלל מנחה וחשיב לה יום א"כ הוי תרי קולי דסתרי אהדדי וע"כ דבתרי גברי לא איכפת לן והא דמצינו בנדה פ' הרואה כתם לענין כתמים דבטהורה אינה תולה משום דמאי חזית דמקלקא לאידך טפי מחברתה ול"א בכ"א ספקא דרבנן לקולא אע"ג דבתרי גברי אמרינן סד"ר לקולא אע"ג דסתרי אהדדי היינו משום דאם אנו דנין על אחת אמרינן שחברתה טמאה והיא טהורה ואח"כ כשדנין על חברתה אמרינן שחברתה טהורה והיא טמאה א"כ דמיא מילי דרבנן כחוכא ואטלולא בכה"ג בודאי ל"א אבל היכי שאין אנו צריכין לדון בכל פעם על שניהם אמרינן בכ"ע בפ"ע סד"ר לקולא. ומה שהבאת ראי' דגם סד"ר לקולא ל"א היכי דסתרי אהדדי מר"ה י"ד מהא דר"ע שליקט אתרוג בא' בשבט ונהג בו ב' עישורין דגמרא אסתפק לי' ולא ידע אי ב"ה בא' בשבט אמרו או בט"ו בשבט אמרו והרי מעשר אילנות וירק אינו אלא מדרבנן ולא הו"ל להפריש כלל. תמה אני עליך איך שייך בזה לומר סד"ר לקולא הרי איכא על האתרוג הזה חזקת חיוב הפרשה ואיך יעלה על הדעת דמחמת שמסופק בדעת ב"ה אי באחד בשבט אמרו או בט"ו בשבט אמרו לא יפריש כלל ואין צריך למיתי עלה מטעם תרי ספיקי דסתרי אהדדי והר"ז דומה למאי דא' בפסחים ק"ח ע"א גבי ד' כוסות אמרי לה תרי כסי קמאי בעו הסיבה בתראי ל"ב הסיבה ואמרי לה תרי כסי בתראי בעו הסיבה קמאי ל"ב הסיבה ואמרינן והשתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי בעו הסיבה וכ' הר"ן ז"ל אע"ג דקיי"ל סד"ר לקולא הכא ע"כ כולהו בעי הסיבה דאי ניזול לקולא אמאי ניזול בהני טפי מהני ואי ניזול בתרווייהו לקולא הא נעקרה מצות הסיבה ע"ש. וגדולה מזו מבואר בתוס' כתובות כ"ח ע"ב ד"ה ביה"פ דהא דביה"פ טמא מדרבנן אף דבעלמא טיהרו חכמים ס"ט ברה"ר היינו כשהספק הוא באקראי ולא כשהספק איקבע לעולם ע"ש: ומה שהקשית בש"ס פסחים מ"ח ע"א גבי המבשל ג"ה בחלב ביו"ט כו' אפיק הבערה ועייל עצי אשרה ואזהרה מהכא לא ידבק בידך מאומה מן החרם ופריך ונלקי נמי משום ולא תביא תועבה אל ביתך ומשני אפיק הבערה ועייל עצי הקדש כו' והקשית לפי"ד התוס' בע"ז כ' ע"א ד"ה אף במקום שאמרו כו' דכשאמרה תורה ולא תביא תועבה אל ביתך לא אסר אלא בבית ישראל עצמו שהוא דר בו וא"כ מ"פ ונלקי נמי משום ולא תביא תועבה וגו' הרי יוכל להיות כשמבשל בבית שאינו שלו דליכא רק לאו דלא ידבק ולאו דלא תביא תועבה ליכא כיון שאינו ביתו הנה לכאורה חשבתי לבאר עפי"ד התוס' דע"ז הנ"ל דברי הש"ס במכות כ"ב ע"א דמקודם גבי המבשל ג"ה בחלב ביו"ט ואוכלו לוקה ה' קא' אפיק הבערה ועייל עצי אשרה ואזהרתי' מהכא ולא ידבק בידך וגו' ופריך ולילקי נמי משום לא תביא תועבה אל ביתך אלא הב"ע שבשלו בעצי הקדש כו' ואח"כ פריך גבי יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמנה לאוין וליחשוב נמי החורש בעצי אשירה ואזהרתי' מהכא ולא ידבק בידך. והקשו המפורשים דאמאי לא פריך יותר מזה דמשום חורש בעצי אשרה בלבד יתחייב ב' משום ולא ידבק ומשום ולא תביא תועבה אל ביתך ויהי' עשרה מלקיות. ואמינא לתרץ עפי"ד התוס' הנ"ל דאינו חייב משום ולא תביא תועבה אל ביתך רק בבית שלו וא"כ הא במתניתין דיש חורש כו' קחשיב נמי שביעית וא"כ הא אמרינן בנדרים מ"ב ע"ב מ"ש דאוכל מן הנוטות דפרי דהפקירא אינון ארעא נמי אפקרה ע"ש א"כ חזינן דקרקע השדה בשביעית הפקר וע' בשו"ת מהרי"ט בראשונות חאה"ע סי' מ"ג שהאריך בזה או דהא קחשיב נמי כלאי הכרם והרי אמרינן במ"ק ד"ו ע"ב דשדה שיש כלאים ב"ד מפקירין כל השדה ובסמ"ע סי' רע"ג ס"ק כ"ז כתב בשם הטור דממילא הוא הפקר ע"ש וא"כ אינו עובר משום ולא תביא תועבה אל ביתך כיון דאין השדה שלו ולכך מביא רק משום ולא ידבק וגו' אמנם באמת גוף קושייתך לק"מ דאין כונת הש"ס שילקה משום שהביא ע"ז לתוך ביתו דא"כ בלאו דברי התוס' הי' יכול להקשות דמשכחת שלא יהי' איסור זה כגון אם אחר הביא לביתו או שבישל ברה"ר דבודאי א"ע אבל כונת הש"ס הוא שבהנאתו מע"ז שבישל בעצי אשרה איכא ג"כ לאו דלא תביא תועבה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא בפ"ז מע"ז ה' ב' וז"ל וכל הנהנה בא' מכל אלו לוקה שתים א' משום ולא תביא וא' משום ולא ידבק בידך וגו' וכ"כ בספר המצות לאוין כ"ב ועמ"ש הרמב"ן בסה"מ שורש ט' ומש"ש במגילת אסתר אות ו' וע' בחי' הרמב"ן בע"ז כ"א שם במה דקתני התם אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכה ע"ז שנא' לא תביא תועבה אל