הרי בשמים קנה

לבל יוסיף עליו דמי שכירות לא הי' מוחל לו א"כ הוי מחילה בטעות דומי' דמצינו ב"ב מ"א ע"א רב ענן שקל בידק' דארעי' כו' א"ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות היא כו' והכי אשכחן בגיטין י"ד ע"א בהנהו גינאי וע' בתוס' ב"מ סי' ע"ב ד"ה התם זביני כו' וכה"ג כ' הרא"ש בב"מ קי"ב ע"א לענין פשרה צריכה קנין וע' בב"י ח"מ סי' י"ב ובשו"ת מ"ב סי' ז'. וגם י"ל לפמ"ש ברמ"א סי' רל"ז דיש חר"ג שלא להשיג גבול בשכירות בתים מעכו"ם וע' בתשו' מהרשד"ם ח"מ סי' רכ"ד דכל כמה דלא מחזיר להראשון קאי בחרם ע"ש וא"כ הא קיי"ל ביו"ד סי' רכ"ח בנשבע לפרוע לחבירו אם מוחל לו לא נפקע ממנו איסור שבועה בהמחילה עד שיאמר הרני כאלו התקבלתי וה"נ כיון דהחרם הי' להחזיר להראשון א"כ במה שמחל לו לא נפקע ממנו איסור חר"ג. וא"כ כיון דלא היתה מועלת המחילה שמקודם ממילא ל"מ מה שעשה עמהם קאנטראקט מחדש כרצונם כיון שהי' אנוס בזה ומסר מודעה ויותר מזה נראה דאפי' מסירת מודעא לא הי' צריך למה שמבואר בח"מ סי' ר"ה ס"ח בגוזל שדה והוחזק בגזלן ואח"כ לקח השדה שגזל א"צ המוכר למסור מודעא ע"ש והה"נ ע"כ הדין ברור דר"מ עומד בחזקתו כמקדם וא"צ ליתן לו רק כדמי השכירות הראשון מכל הני טעמי דאמרן. ולאשר הנושא הלז אינו סובל אריכות וצר לי המקום הלז מהתהלך ברחבה בהויות דאביי ורבא. דברי מעטים. ידידו דור"ש באהבה: סי' סג לק' העליטש בעזהש"י יום ד' ח' אלול תרמ"ב לפ"ק סטריא. עושה עש כסיל וכימה. ייטיב הכתיבה והחתימה. לכבוד ידידי הרב החריף ושנון. זית רענן. המפולפל ירו"ש כש"ת מו"ה שמואל שפירא נ"י. מכתבו היקר הגיעני ולאשר הימים האלה ימי רצון ותחנונים לא אוכל לבא בארוכה. ואך למען כבודו ולמען לימודו הנני משיב לו אך בקוצר האפשרי כאשר תעלה מצודת עיוני זעיר שם בעזה"י: בדבר שאלתו ראובן מכר חצי בית שלו לשמעון לדור עמו בשותפות ובא לוי המצרן לערער מכח דינא דבר מצרא ונסתפק אם יכול המצרן לסלקו אם לא מפאת די"ל דלא תיקנו מצרנות במוכר היכי דאית לי' פסיד' וא"כ בזה יכול המוכר לומר זה נוח לי והמצרן קשה הימנו עכ"ש: הנה לכאורה יש לה"ר לדין זה מדברי התוס' ב"ק ט' ע"א גבי אחים שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של א' מהם רב אמר בטלה מחלוקת וכ' התוס' משמע דלא מצי לסלוקי לי' בזוזי כו' וא"ת מ"מ יתן מעות ויפדה הקרקע מבע"ח דקיי"ל בפ' המפקיד דשומא הדרא לעולם ולכאורה מאי קושי' הרי האח הב' לא יתן לו מעות רק כפי חלקו ולא יוכל לפדות רק מקצת הקרקע וא"כ הרי הא דשומא הדר' הוא ג"כ מצד ועשית הישר והטוב כמו מצרנות ואיך יוכל לפדות מקצת הקרקע ולהיות שותף עמו הרי יוכל האח הב' לומר כיון דאין עלי חיוב רק מצד הישר והטוב אינו נוח לי להיות שותף עמך א"ו דל"מ טענה זו למנוע א"ע מעשות הישר והטוב אמנם באמת ליכ' מזה ראי' די"ל דכי תיקנו רבנן דשומא הדרה אם בא הלוה לפדות את קרקעו היי"ד כשבא לפדותה כולה כא' ומעיקר' לא היתה התקנה שיפדה לחצאין כדמצינו בשדה אחוזה דקיי"ל בקידושין ובערכין ל' ע"ב שאינו גואל לחצאין שלא נתנה לו תורה למוכר שדה אחוזה זכות רק אם בא לגאלה כולה כא' וה"נ תקנ"ח היתה כן ואין מזה ראי' לדין מצרנות שיהי' בזה טענת אין השני נוח לי ותתיישב עפי"ז קושי' הב"ח בח"מ סי' ק"ג שהקשה בכתובות צ"ח ע"א דאר"ז אר"נ אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום ופירש"י ואם רצו היתומים להגבותה מעות אחר זמן חוזרין ונוטלין אותה והקשה הב"ח תיפוק לי' דהאר"נ שומא הדרה ובלא"ה חוזרת הקרקע אם נותנין לה מעות והביא מזה ראי' דלגבי פרעון כתובה ל"א שומא הדרה ע"ש ולהאמור י"ל דנ"מ דאי מטעם שומא הדרה לא היו יכולין לסלקה רק כשנותנין לה כל מעות כתובתה ומסלקין אותה לגמרי מהקרקע כנ"ל משא"כ השת' דמצד הדין ל"ע ולא כלום שפיר יוכלו ליתן לה פלגא זוזי ופלג' קרקע. עוד יש להביא ראי' דהיכי דאינו פודה כל השדה ל"א שומא הדרה מב"מ ק"י ע"ב דאר"נ א"ש ג' שמין להן את השבח ואלו הן בכור לפשוט וב"ח וכתובת אשה ליתומים ובע"ח ללקוחות כו' וכי לא מסיק שיעור ארעא ושבחא דיהיב לי' זוזי ללוקח ומסלק לי' הניחא למ"ד אי אית לי' זוזי ללוקח לא מצי מסלק לי' לבע"ח שפיר אלא למ"ד אית לי' זוזי ללוקח מצי מסלק לי' לבע"ח ונימא לי' אי הוי לי זוזי הוי מסליקנא לך מכולה ארעא השת' דלית לי זוזי הב לי גריוא דארע' בארעאי שיעור שבחאי ולכאורה קשה דמשמע דלמ"ד לוקח לא מצי מסלק לי' שפיר הרי אכתי אינו מיושב הא דבע"ח ליתומים דהרי היתומים בודאי מצי סלוקי לי' בזוזי מטעם שומא הדרה א"כ יאמרו הב לנו גריוא דארע' שיעור השבח א"ו כיון דהא דהו"מ סלוקי לי' הוא רק מטעם ועשית הישר והטוב ולא תיקנו רק כשמסלק לי' מכולה ארע' ולא כשפודה רק מקצת כנ"ל אמנם לכאורה יש לה"ר מדברי הרמ"א בסי' ק"ג ס"י לענין הא דבהורישה לא אמרינן שומא הדרה וכתב הרמ"א דאם מת וליכ' אלא יורש א' חוזרת אבל באיכא אחין הרבה כיון דאחין שחלקו כלקוחות הן ובלוקח לא הדרה שומא ומשמע דאפי' אי ליכ' רק ב' אחין ונפלו להם ב' שדות ג"כ דינ' הכי דלא הדרה השומא ולכאורה הרי באלו הב' שדות כל א' יורש המחצה ורק כשחלקו שזה נטל שדה וזה נטל שדה הוי על מחצה לוקח שלפי שאחיו נתן לו מחציתו משדה זו נתן הוא לו מחצה שלו מהשדה השניי' א"כ הוי מחצה יורש ומחצה לוקח ונימ' דיחזיר לו עכ"פ חצי שדה והכא ליכ' למימר דלא היתה תקנת חכמים לעשות הישר והטוב רק כשבא לפדותה כולה ולא לחצאין ז"א דהא הכא איהו הי' רוצה לפדותה כולה רק שעל המחצה שאחיו הוי עלי' לוקח אין לו זכות וא"כ אמאי לא יוכל לפדות החצי דהו"ל עלי' דין יורש אע"כ דליכ' בזה משום ועשית הישר והטוב כיון דיוכל לטעון שאינו רוצה להיות שותף עמו אמנם באמת ליכ' ראי' מזה דמלבד די"ל דכיון דעיקר תקנ"ח דשומא הדרא לא היתה רק כשפודה כל השדה לא פלוג רבנן בתקנתן דאפי' היכי דא"א לפדות כולה ל"א שומ' הדרה לבר מן דין אין משם ראי' לדין מצרנות דהרי חזינן דמצרנות אלים מהתקנה דשומ' הדרה דהא בזבנה או אורתה ל"א שומא הדרה וזכות מצרנות לא אבד כשזבנה הלוקח או אורתה ובאמת משמע מכ"ד דאין חילוק לענין מצרנות בין כל השדה או חצי' ול"ח זה טענה מה שאינו רוצה להיות שותף עמו לדחותו עי"ז מדין מצרנות. ונוכל ג"כ להוכיח זה מדברי האס"ז ב"ב י"ב ע"ב תרי ארעתי אחד נגרא א"ר יוסף כגון זה כופין על מדת סדום כ' באס"ז וז"ל ודוק' כשאין א' מהם בן המיצר לא' מהם דאלו הא' בן המיצר יכול הוא לומר רוצה אני לחלוק בכל א' וא' כדי שיגיעני מחצית שדה זה למיצר שלי ואלו היינו חולקים שדה כנגד שדה בגורל אולי לא יגעני זה שעל המיצר שלי ע"כ וקשה הרי יכול השני לומר לא ניח' לי להיות שותף עמך והרי הא דכופין על מדת סדום הוא גריע' מטעמ' דועשית הישר והטוב דהרי באס"ז שם לעיל מיני' הקשה בהא דקא' שם כגון זה כופין על מדות סדום אמאי לא פי' טעמ' משום ועשית הישר והטוב כדא' גבי דינ' דב"מ ותי' דהתם לית לי' ללוקח מידי בהאי ארע' ומשום ועשית הישר והטוב אמרינן לי' שיקנה ממק"א ויניח לזה לקנות אצל מצר שלו אבל בכאן שיש לו חלק בגוף הקרקע ואנו אומרים לו לוותר את דינו ל"ש כאן משום הישר והטוב אלא משום דזה נהנה וזה אינו חסר ע"כ ולפי"ז אי הוי אמרינן דאין מוטל עליו לעשות הישר והטוב היכי שיש לו טענה דאינו רוצה להיות שותף עמו מכ"ש דמדת סדום לא הוי ולא הי' לנו לכופו לוותר את דינו א"ו דלא חשיב זה טענה וגם הסבר' נותנת דבשדה ל"ש לומר לא ניח' לי להיות שותף עמך דהרי אינו מוכרח שיהי' לו השתתפות עמו דהא אותו החלק שקונה ממנו יוכל לגודרו להיות שדה בפ"ע ומה לו אם הוא אדם קשה. וה"ה לענין בית נראה דאף שאינו מוכר לו כל הבית מ"מ יוכל המצרן לעכב עליו באופן שהוא מוכר לו חדרים ידועים בביתו ואין תשמישתן שוה שניהם כאחד בהבית שכן מפורש יוצא מדברי הרמ"א בסי' קע"ה סנ"ז המלוה על בית ולא הלוה על המרתף שתחתיו אין לו שייכות במרתף ואם קנה המרתף המצרן מסלקו הרי דבכה"ג ל"ש לומר זה נוח לי ואתה קשה הימנו ולפענ"ד להביא ראי' לזה מדברי התוס' ב"מ ע"ג ע"ב רב מרי בר רחל משכן לי' ההוא נכרי ביתא הדר זבנה לרבא כו' והקשו התוס' מכח דינ' דבר מצרא הי"ל לרב מרי להוציא מיד רבא כו' וקשה דהרי באמת הקשו התוס' שם בד"ה השת' ובערכין כ"א ע"א הא אמרינן בפ' אעפ"י ובפ"ב דנדרים בית שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדוש קדשה משמע כ"ז שהיא ממושכנת אינו יכול להקדיש וה"ה דא"י למכור ותי' דמה שהוא יתר על החוב יכול למכור וא"כ כיון דע"כ מיירי שלא מכר הנכרי לרבא רק חלק הבית שהוא יתר על החוב וא"כ דילמ' מיירי שאומר הנכרי שלא ניח' לי' להיות שותף עם רב מרי וא"כ בכה"ג אפי' אי הי' ישראל לא הי' בזה דין מצרנות מכ"ש שלא נוכל להטיל חיוב מצרנות בלוקח ישראל בכגון זה ומאי הקשו התוס' א"ו דמיירי שמכר לרבא חדר ידוע מהבית ובכה"ג ל"ש טענה זו ושייך שפיר דין מצרנות וא"ש קושי' התוס': אמנם מדי עיוני בזה נתקשיתי במה שראיתי באס"ז ב"מ ק"ח ע"ב וז"ל כתב רבינו ברוך ז"ל בספר החכמה וז"ל משכנתא לית בה משום דינא דב"מ דכי היכי דעביד בי' האי מלוה טוב וישר דאוזפי' אית לי' ללוה נמי למיעבד הטוב והישר למכור לו אותו משכון בדמים שרוצים אחרים ליתן לו ע"ש הרי מבואר מדבריו דעיקר מה שהמלוה הוא מצרן בשביל שעשה לו טוב וישר דאוזפי' ולא במה שהמשכון הוא ת"י ובאמת משמע הכי מסוגי' הש"ס בב"מ שם ארעא דחד ובתי דחד מרי ארעא מעכב אמרי בתי מרי בתי לא מעכב אמרי דארעא ופירש"י דמרי בתי לא חשיב שכן לכשיגיעו שני' עומד להסתלק מיני' וא"כ דמשכנתא נמי הרי המלוה עומד להסתלק מיני' ולמה יקרא מצרן אע"כ דעיקר הטעם הוא משום דהוא נמי עשה עמו הטוב והישר וזה נראה נמי להעמיס בדברי התוס' ערכין כ"א ע"ב במש"ש דאחר השומא יכול המלוה לעכב לעצמו אם ירצה ע"ש. ולכאורה אף אי נימ' דכיון דנישום בכך זה לא יעלה עוד איש בדמים מכפי מה שנישום מאיזה טעם יוכל המלוה לעכב לעצמו דילמ' ירצה הלוה שיקנהו אוהבו או קרובו במחיר זה ולהאמור י"ל דמלוה יוכל לסלק אחר שבא לקנותו