הרי בשמים קנא

סי' נח לק' פאלטושען במדינת מאלדוי. בעזהש"י יום א' ער"ח מנ"א תרל"ט לפ"ק סטריא. יראה בנחמה בכפלים. בבנין ציון וירושלים. ה"ה כבוד ידיד"נ הרב החריף ובקי נגיד ורב תבונות. כש"מ פנחס שפירא נ"י. יום אתמול קראתי לשבת עונג בהשיגי מכתבו היקר וחשתי כיום להשיבו ע"ד שאלתו בימים אלו שאסורין לאכול בשר מר"ח ועד התענית אשר מקדם קדמתה המנהג בקהלתכם שלא לשחוט בהמות בלתי ביום ד' כמ"ש בסי' תקנ"א ועתה נשאל מבני קהלתו היות שבימים האלה עיקר יומא דשוקא הגדול ורבו כמו רבו פושעים אשר תגבר עליהם התאוה לאכול בשר וע"י שאינם מוצאים בשר שחיטה אוכלים טריפות אם יש להתיר לשחוט בהמות כדי שיהא מצוי להם בשר כשר ולא שבקי היתרא ואכלי איסורא עכ"ש: הנה כבר השבתי לק' שדה לבן בענין כיוצא בזה [עיין לעיל סי' ל"ח] ושם באתי במשפט על כל נעלם להוכיח בראיות נכוחות שאין להתיר איסור קל היכי שיש חשש שיעברו בשאט בנפש על איסור חמור ממנו אך בעיקר הדין הלז אם יהי' שייך לפ"ע במה שמוכרין להם בשר בימים אלו הנה בש"ס ע"ז ו' ע"א מיבעיא לן שם לענין הא דאסור לישא וליתן עם העכו"ם לפני אידיהן הוא משום הרווחא א"ד משום ולפ"ע לא תתן מכשול מאי נ"מ דאית לי' בהמה לדידי' אי אמרת משום הרווחא הא קא מרווח לי' א"א משום ולפ"ע ל"ת מכשול הא אית לי' לדידי' וכי אית לי' ל"ע והתניא אר"נ מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר כו' הב"ע דקאי בתרי עברי דנהרא הרי דהיכי דל"ה בתרי עברי דנהרא ליכא משום לפ"ע א"כ בנ"ד הי' שרי כיון דאם אנו לא נמכור להם יקחו אצל נכרי בשר טריפה. אמנם הא כ' התוס' בשבת ג' ע"א דאפי' היכי דלא הוי בתרי עברי דנהרא עכ"פ איסור דרבנן איכא שמסייע ידי עוברי עבירה ע"ש וכ"נ מד' התוס' ב"מ י' ע"ב שהקשו שם בכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה הא הישראל עבר אלפ"ע וקשה נימא דמיירי בענין שהכהן יכול לקדשה בעצמו וע"כ דעכ"פ איסור דרבנן דמסייע איכא] אכן באמת יל"ע דהתוס' סותרים א"ע למ"ש בש"ס ע"ז הנ"ל ד"ה מנין דהא דאסור להושיט למומרים דבר איסור הוא רק בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה והרי גם במקום שיוכל ליקח בעצמו עכ"פ איסור דרבנן איכא. אולם בש"ך יו"ד סי' קנ"א יישב זה דרק בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור איכא איסור דרבנן עכ"פ אבל בעכו"ם וישראל מומר שא"ח להפרישו ליכא אפי' איסור דרבנן ע"ש והדג"מ שם תמה ע"ד הש"ך דהרי גם ישראל מומר אעפ"י שחטא ישראל הוא וחייב להפרישו מאיסור אמנם באמת הדבר נכון עפי"מ דס"ל לרשב"ג במשנה דפ"ה דמע"ש הובאה בב"ק ס"ט ע"א כרם רבעי היו מציינין אותו בקזוזות אדמה כו' ארשב"ג בד"א בשביעית דהפקר נינהו אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות א"כ י"ל בסברת הש"ך דכיון דקיי"ל כרשב"ג א"כ במומר א"א חייבין להפרישו האיסור דהלעיטהו לרשע וימות ובשלמא בלפ"ע אנו מצווין כי אעפ"י שחטא ישראל הוא אבל היכא דליכא משום לפ"ע רק משום חיוב אפרושי מאיסורא ל"ש זה במומר ושעפי"ז אמרתי ליישב קושי' המהרש"א ז"ל בע"ז כ"א ע"ב בתוס' ד"ה אבל לנכרי מא' שרי תימה מאי קא דייק דילמא נקט כותי וכ"ש נכרי כו' עי"ל דס"ל דע"כ בנכרי שרי מדאיירי בכותי דאי בנכרי אסור לישמעינן נכרי דלית בי' אלא חדא דנקראת על שמו וכ"ש כותי דאית בי' תרתי דאית בי' נמי לפ"ע כדא' בסמוך והקשה המהרש"א ז"ל א"כ היכי מדייק שם בהא דארשב"ג לעיל מיני' לא ישכיר אדם מרחצו לנכרי מפני שנקרא על שמו ונכרי זה עושה בו מלאכה בשבתות וי"ט אבל לכותי מאי שרי כו' לימא דכ"ש כותי דאית בי' ג"כ לפ"ע. ונראה דהנה א' שם בגמ' תניא רשב"א אומר לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכותי זה עושה בו מלאכה בחש"מ אבל נכרי מאי שרי כו' אלא נכרי מ"ט מותר דאמרינן לי' וציית כותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך א"ה מאי איריא מפני שנקראת ע"ש תיפוק לי' משום לפ"ע לא תתן מכשול והקשו בתוס' אמאי קא' א"ה דאמילתי' דרשב"א גופי' הוי יכול להקשות תיפוק לי' משום לפ"ע ונראה עפי"מ שהקשה בס' טורי אבן בחגיגה י"ג מ"פ תיפוק לי' משום לפ"ע לימא נ"מ בדאית לי' לכותי זה שדה אחרת דליכא לפ"ע אולם לדברי התוס' הנ"ל ניחא דעכ"פ איסור דמסייע איכא שהוא מסתעף מלאו דלפ"ע. והנה בשיטה מקובצת ב"מ ה' גבי אנן חיותא לרועה היכי מסרינן כתב שם דהא דאסור משום מסייע אפי' בלא קאי בתרי עברי דנהרא היינו דוקא היכי שעושה איסור ודאי אבל כשהוא ספק נהי דבתרי עברי דנהרא איכא איסור לפ"ע אפי' בספק מ"מ איסור דמסייע ידי ע"ע בכה"ג ליכא עש"ה ולפ"ז לא הוי מצי הש"ס שם למיפרך על רשב"א גופי' דהוי יכול לתרץ דהלא יוכל להיות שהכותי ישמע לנו שלא יעשה מלאכה בחש"מ ול"ה רק ספק איסור וליכא משום מסייע משא"כ אחרי דקא' כותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך א"כ בודאי יעשה מלאכה בחש"מ ואיכא שפיר איסור דמסייע אמנם לכאורה אכתי קשה מ"פ הא איסור דמסייע אינו אלא במי שאנו חייבין להפרישו מאיסור אבל בכותי כיון דל"ל מדרשי חז"ל שייך שפיר למימר הלעיטהו לרשע וימות וכמ"ש הש"ך הנ"ל בישראל מומר וע"כ דהפירכא קאי למאן דפליג ארשב"ג ול"ל הלעיטהו כו' א"כ מיושב שפיר קושי' המהרש"א הנ"ל דשפיר דייק הש"ס אבל לכותי שרי דליכא למימר דכ"ש כותי דאית בי' תרתי גם משום לפ"ע דהא באית לי' שדה אחרת ליכא בכותי ג"כ רק חדא ואי דאיכא איסור דמסייע ז"א דרשב"ג לשיטתי' הא אית לי' הלעיטהו לרשע וימות א"כ אין אנו חייבין להפרישו מאיסור וא"כ באית לי' שדה אחרת אזדא לי' האיסור דלפ"ע גם מסייע ושפיר מדייק הש"ס: אמנם לכאורה יש לעיין לפי"ד הריטב"א בפ"ק דע"ז דהא דאסור לסייע לפי שחייבין להפרישו מאיסור מטעם ערבות א"כ ל"ש בכותי לומר שחייבין להפרישו מאיסור אפי' למאן דפליג ארשב"ג דאפי' אי נימא דכותים גירי אמת הן הרי כ' התוס' בקידושין ע' ע"ב דגרים ליתנהו בכלל ערבות. אמנם באמת לפי"ד המג"א בסי' שמ"ז סק"ד שהביא שם מדברי רש"י דאפי' בעכו"ם אסור לסייע בדרך שנצטוה וכן מפורש בתוס' שבת ג' הנ"ל וברא"ש שם. וע' בב"י סוס"י קל"ט לענין מכירת קלפים דאסור משום מסייע ע"ש וע' בב"ח סי' הנ"ל שהקשה מהא דא' בפ' המצניע מסייע איב ממש וע' בתוס' בשבת צ"ד שם ובתוס' ביצה כ"ג ע"א ובריטב"א בחי' שם וע' בטו"ז יו"ד סי' קצ"ח ס"ק כ"א ובנקוה"כ שם] א"כ ע"כ א"א לומר דמטעם ערבות אסור מסייע. ונראה להביא עוד ראי' לזה מדברי הש"ס בנדרים ס"ב ע"ב רב אשי הו"ל ההוא אבא זבני' לבי נורא א"ל רבינא לר"א האיכא לפני עור לא תתן מכשול א"ל רוב עצים להסקה ניתנו ולכאורה צריך להבין וכי לא הי"ל עצים לקנות אלא מיער של רב אשי ובאיכא לקנות במק"א הא ליכא איסור לפני עור וע"כ דעכ"פ אסור משום מסייע שהוא מסתעף מלאו דלפ"ע ולכך משני רוב עצים להסקה ניתנו וכיון דאיכא למיתלי בהיתר ליכא איסור דמסייע אפי' היכי דאיכא רגל"ד לאיסור כמ"ש בריטב"א ע"ז ט"ו ע"ב. א"כ חזינן דגם בעכו"ם איכא איסור מסייע ועוד ראי' מתוס' ע"ז נ"ה ע"א שכתבו ומשום מסייע ליכא שהנכרי לא נצטוה כו' הרי דבדבר שנצטוה אנו מוזהרין שלא לסייעו. עוד יש להוכיח מזבחים קט"ז ע"ב דת"ר דבר אל בני ישראל בנ"י מצווין על ש"ח ואין הנכרים מצווין על ש"ח כו' א"ר יעקב בר אחא א"ר אסי אסור לסייען ע"ש הרי דגם בנכרי איכא איסור מסייע וע' בריטב"א יבמות פ"ד שהקשה בהא דקא' שם כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרת נפקא לי' מדאר"י אמר רב איש או אשה כו' והקשה הרי בלא"ה איכא משום לפ"ע וקשה הא נ"מ דלפ"ע אינו רק בתרי עברי דנהרא ועכצ"ל משום דגם בלא קאי בתרי עברי דנהרא הא איכא איסור מסייע והרי הרא"ש בברכות ך' כ' דנשים אינן בכלל ערבות וגם בלא"ה אם היא אינה מצווה איך שייך ערבות וע"כ דגם הריטב"א גופי' אינו סובר בהחלט דמסייע יהי' מתורת ערבות] נחזור לנ"ד הנה באמת אף אי ליכא לאו דלפ"ע מ"מ יהי' איסור דמסייע ידי עוברי עבירה. אך באמת אף דאיסור לפ"ע שייך גם בדרבנן כמ"ש התוס' בע"ז כ"ב ע"א מ"מ היכא דליכא משום לפ"ע רק משום מסייע הא כ' בפמ"ג א"ח סי' קס"ג בא"א סק"ב דאיסור מסייע ליכא רק באיסור דאוריי' ולא בדרבנן דהוי גזלג"ז ע"ש [ולפי"ד הריטב"א הנ"ל הי' מקום להטעים הסברא הלזו דכיון הא דחייב להפרישו מאיסור הוא מתורת ערבות והרי כ' הצל"ח ברכות מ"ח דבדרבנן ל"ש ערבות ע"ש א"כ ממיל' ליכא גם איסור מסייע אכן הא כבר הוכחנו דגם הריטב"א לא ס"ל בהחלט כנ"ל] ולפענ"ד יש להביא סייעת' לדבריו מש"ס ערכין י"א ע"ב תנאי היא דתני' מעשה בר' יהושע בן חנני' שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא א"ל בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים מאי לאו דהא קמיפלגי דמ"ס מיתה היא וגזרו בה רבנן ומ"ס אזהרה היא ולא גזרו בה ופירש"י ותוס' שם ר"י בן גודגדא סבר משורר ששיער במיתה כשהיא מגיף לבדו וגזרו רבנן במסייע דלא ליתי למיעבד לחודי' ור"י סבר אפי' כי עביד לחודי' אינו אלא באזהרה ולא גזרו רבנן במסייע ומסיק דכ"ע אזהרה היא מ"ס מסייע גזרו בי' רבנן ומ"ס לא גזרו בי' רבנן ע"ש הרי דבס"ד הוי סבר הש"ס דהיכי שהוא רק באזהרה וליכ' מיתה לא גזרו רבנן במסייע ולמסקנ' קא' דפליגי גם היכי שהוא באזהרה עכ"פ נראה דרק היכי דאיכ' איסור דאוריית' גזרו במסייע ולא בדרבנן אמנם לכאורה יש לעיין לפי"ז מש"ס ע"ז הנ"ל דפריך א"ה תיפוק לי' משום לפ"ע וע"כ משום דאף באית לי' שדה אחרת איכ' איסור מסייע והרי כתבו התוס' שם בשם ר"ת דמלאכת חוה"מ אינה אלא מדרבנן א"כ משמע דגם באיסור דרבנן שייך מסייע. אולם י"ל דמלאכת חוה"מ הא יש לה אסמכת' מה"ת א"נ יש לו עיקר מה"ת דאיכ' למיגזר אטו יו"ט כמ"ש בתוס' שם דלהכי קא' במ"ק י"א ע"ב בגמ' דמלאכת חוה"מ דאוריית' אבל באיסור דרבנן גמור שפיר צדקו דברי הפמ"ג הנ"ל דליכ' איסור מסייע וא"כ כיון דהאיסור שלא לאכול בשר בימים אלו אינו רק דרבנן ליכ' איסור דמסייע גם י"ל דהיכי שיש לחוש לקלקול גדול מזה ליכ' איסו' מסייע ע' במחה"ש בסי' קס"ג שמבואר כן בדבריו גם הרי מבואר בגיטין ס"א גבי מתניתין דמשאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית כו' בין לאוקימת' דאביי בין לאוקימת' דרבא שם