הרי בשמים קל

בפסחים נ"ט כיון דלא אפשר להקטיר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו ולפי"ז הרי כתבו התוס' ביומא דהיכי דלא חזי מעיקרא ל"ש לומר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו וא"כ לפי"ז ע"כ כתבו התוס' דגם קודם התמיד מותר להקריב פ"ש וא"כ חזי מעיקרא ושייך שפיר לומר עשאום כמי שנטמאו ושפיר מתורץ דלא מיפסל משום דאפשר להלין בראשו ש"מ ואי דלא יוכל לאכול הבשר הא כיון דגם קודם התמיד שרי להקריב שייך שפיר אח"כ לומר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו והבן: ומדי התבוננתי קצת בענינים האלה אמרתי לבאר מה שיש לפלפל בזה בחגיגה י"ז ע"א במשנה עצרת שחל להיות בע"ש בש"א יום טבוח אחר השבת ובה"א אין יום טבוח אחר השבת. וכ' התוס' ד"ה יום טבוח אחה"ש וז"ל פירש"י קרבנות ראיי' וחגיגה שאין קרבין לא ביו"ט ולא בשבת ולא יתכן לומר דחגיגה אמאי לא ומ"ש משלמים לב"ש והנה באמת בשלמים דס"ל לב"ש דמביאין הא לכאורה לא הותר מלאכה רק בבשר אבל הקטרת האימורין אסור לדידהו דקא' אבל לא עולות מטעם דדרשי לכם ולא לגבוה וא"כ הקטרת אמורין ע"ג המזבח אפי' דשלמים אסור לדידהו משום לכם ולא לגבוה וע"כ הא דקא' מביאין שלמים ביו"ט היינו ע"מ להקטיר אימורין לערב ואי דא"א לאכול הבשר משום כל כמה דלא מקטרי אמורין לא מתאכיל בשר ז"א דכיון דא"א להקטיר האימורין מבע"י עשאום כמי שנטמאו או שאבדו וכמו שתי' התוס' בביצה כ' ע"ב ד"ה מאי בינייהו כו' אליבא דרבא דקא' למ"ד נדונ"ד א"ק ביו"ט אם עבד ושחט זורק את הדם ע"מ להתיר בשר באכילה והקשו התוס' האיך נאכל הבשר הא א"י להקטיר האמורין ותי' דכיון דא"א לקטיר מבע"י עשאום כמי שנטמאו או שאבדו וא"כ לכאורה י"ל דהתינח ביו"ט דעלמא משא"כ בעצרת שחל להיות ע"ש הא א"א להקטיר האימורין בלילה כיון דבלילה הוא שבת וא"כ יפסלו האימורין בלינה והעירני לזה ח"א דלפי"ז אפשר לומר דלכך לא קרבה אז גם החגיגה לב"ש אמנם הא אפשר להעלות האימורין ולהלינם בראשו ש"מ אך לרבא דס"ל בזבחים פ"ז דלינה מועלת בראשו ש"מ ורק אם עלו לא ירדו הא אסור להעלותם ע"ג המזבח ולהביא לאיסור לאו דלא ילין ולפוסלן אך י"ל דהא באמת למ"ד הבערה ללאו יצאת הא כ' התוס' בפסחים ה' ע"ב בשם ריב"א דלדידי' לא נאסרה כלל הבערה ביו"ט דאין שם מלאכה עלי' ומבואר בהה"מ ריש ה' יו"ט הטעם משום דכתיב לא תבערו אש ביום השבת הא ביו"ט שרי ורק לרבא שפיר הקשו התוס' הנ"ל דאסור להקטיר האימורין ביו"ט משום דאיהו קא' שם ש"מ מדר"ע הבערה לחלק יצאת ולא פליג עלי' ומסתמא כוותי' ס"ל וכיון דס"ל הבערה לחלק יצאת הא מורה ביום השבת דרק בשבת יש חילוק מלאכות ואין חילוק מלאכות ליו"ט אבל הבערה נאסרה ביו"ט משא"כ לב"ש י"ל דס"ל הבערה ללאו יצאת ומותר להקטיר האמורין ביו"ט משום דהבערה מותרת ביו"ט ואי דבבישרא אגומרי חייב משום מכבה זה אינו אלא למ"ד משאצל"ג חייב משא"כ אי משאצל"ג פטור הא אינו חייב בכיבוי אלא אם צריך לעשות פחמין או פתילה וכיון דליכא רק איסור דרבנן הא הוי כמו זריקה דשריא כיון שאינה אלא שבות. אך הרי המ"ל בפי"א מה' שבת ובפ"א מתו"מ הקשה בהא דתניא על כל קרבנך תקריב מלח אפי' בשבת דהרי הא דהמולח בשר בשבת חייב משום מעבד הוא רק למ"ד יש עיבוד באוכלין אבל אנן הא קיי"ל אין עיבוד באוכלין וכ' בשעה"מ פ"ג מה' יו"ט שנעלם מהם דברי רש"י והר"ן והמאירי בפ"ק דביצה דמבואר שם דגבי חלבים יש עיבוד מה"ת וא"כ אצטריך תקריב להתיר מליחת חלבים ע"ש וא"כ כיון דבהקטרת אימורין יש איסור מעבד א"כ אסור להקטיר האמורין ביו"ט משום מעבד אמנם עדיין אינו נכון דהרי קיי"ל במנחות כ"א ע"א תקריב אפי' כל שהוא ופסק הרמב"ם בפ"ה מה' איסורי מזבח ה' י"א דאפי' גרגיר א' מלח כשר וא"כ הא קיי"ל בשבת ע"ט דשיעור עיבוד הוא כדי לעשות קמיע וא"כ יכול למלוח רק בגרגיר מלח באופן שלא יהי' שיעור עיבוד ובזה ל"ש ח"ש אסור מה"ת דכיון דליכא שיעור עיבוד ל"ה שם מלאכה עלה והוי כמו מעביר ב' אמות בשבת דליכא איסורא אולם י"ל כיון דרחמנא אחשבה מליחה לענין מצות על כל קרבנך תקריב מלח הוי' נמי מליחה לגבי איסור עיבוד ביו"ט דומיא דא' מיגו דהוי דופן כו' אך י"ל דמ"מ שפיר הקשו התוס' על רש"י ז"ל דאפי' אי נימא דאיכא איסור מעבד מדאורייתא בהקטרת האימורין בכל זאת מנ"ל לרש"י דלב"ש לא היו מקריבין החגיגה בעצרת שחל להיות בע"ש הרי כיון דא"א להקטיר האמורין בלילה וכל כמה דלא מקטרי האימורין לא מתאכיל בשר הא הוי כמו מכשירי א"נ ודילמא ס"ל כר"י דמכשירי א"נ הותר ביו"ט ושרי לדידי' אפי' לכבות את הבקעת בשביל שלא יתעשן הבית ע' ביצה כ"ב וא"כ בודאי שרי להקטיר האמורין ואי דבלא"ה הא הי' ג"כ מותר לאכול הבשר משום דלא אפשר עשאום כמו שנטמאו או שאבדו ז"א דהא כ' התוס' יומא הנ"ל דהיכי דלא חזי מעיקרא ל"א עשאום כמו שנטמאו בשלמא בתוס' ביצה הנ"ל שפיר כתבו דבדונ"ד הא באמת יוכל לצאת בהם משום שלמי שמחה כמו שהקשו התוס' בחגיגה ז' ע"ב ד"ה עולות ותי' דאיכא לאוקמי הא דנדונ"ד א"ק ביו"ט כשכבר קרב שלמי שמחה ע"ש וא"כ הוי חזי קודם הקרבת שלמי שמחה ושייך שפיר למימר עשאום כמי שנטמאו משא"כ הכא לא חזי מעיקרא ושפיר הוי כמו מכשירי א"נ וא"ש קושי' התוס' על רש"י ז"ל. עוי"ל דהרי באמת צריך להבין אמאי אמרי' בביצה שם בנדונ"ד עבר ושחטן ביו"ט זורק את הדם ע"מ להקטיר האימורין לערב אמאי ל"א חטא באיסור הקטרה ביו"ט כדי שתזכה כדא' במנחות מ"ח וע"כ כיון דאפשר להמתין עד לערב ל"א חטא. וא"כ הכא בעצרת שחל להיות ע"ש דא"א להמתין עד לערב דבלילה הוא שבת א"כ שפיר י"ל חטא כדי שתזכה ושרי להקטירן ביו"ט וצדקו דברי התוס': ובדבר מה שתמהת עלי במ"ש בתשובתי הקודמת להקשות ממשנה דפסחים דבלא"ה פסול משום שנשחט אחר התשבה"ע ונפלאת דהרי ליכא איסור דהשלמה רק בהקטרה ולא בשחיטה הנה יש דיעות חלוקות בזה ע' ראב"ן ר"ה ל' שמבואר בדבריו דגם בשחיטה אחר התמיד איכא איסור דהשלמה מדאורייתא וכ"מ מדברי רש"י פסחים ע"ד גבי שחטו ונודע שמשכו הבעלים כו' וע' מ"ל פ"א מתו"מ שהאריך בזה וע' בטורי אבן ר"ה ל' דתלי לה בפלוגתא דתנאי דר"י בנו של ריב"ב דמתיר מחו"כ כל ימות השנה בחטאת העוף או במעלה ומלינה סובר דאין איסור בשחיטה אחר התמיד אלא בהקרבה והת"ק שאינו מתיר אלא בע"פ ע"כ ס"ל דאף שחיטה אחר התמיד אסור מדאוריית' לכך אוסר במחו"כ בשאר ימות השנה ע"ש וכ"כ בא"ח פסחים שם. ומה שכתבת שאין אתך ידוע מקור הסברא שהובא בתשובתי דלא התירו לרדות רק כדי שלא יבא לידי איסור סקילה או חטאת ולא משום איסור לחוד הנה אסברא לך טעמ' דמילת'. דהנה באמת צריך להבין אמאי התירו לו לרדותה ולמה לא העמידו חכמים דבריהם הכא כמו בערל הזאה ואיזמל אולם לק"מ עפמ"ש הראב"ד בפ"ו מה' ק"פ דרק בשבות שיכול לבא לידי איסור כרת העמידו חכמים דבריהם דהאי כרת והאי כרת אבל לא בשבות בעלמ' ע"ש וה"נ הלא רדיית הפת ל"ה רק שבות בעלמא ולכן לא העמידו חכמים דבריהם במקום שיכול לבא לידי חיוב סקילה או חטאת משא"כ אי הי' גם בדאוריית' רק איסור בעלמ' הלא אמרינן בעלמ' חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה: ומה שהקשית בכבשי עצרת ששחטן של"ש הדם יזרק והבשר יאכל נימא א"ע לא מהני אתמה מאד על רוחב בינתך איך שגית בזה הלא מבואר בזבחים פ"ק דילפינן דכל הזבחים שנזבחו של"ש כשרין מקרא דמוצא שפתיך תשמור וגו' א"כ גלי קרא דלא נימא בי' אעל"מ מטעם של"ש ומה שהעירות בתוספתא פ"ה דפסחים יפה תמהת וגם אנכי נפלאתי בדרך עיוני בדברי התוספת' הלזו שכל דברי' שם מתחלתן ועד סופן מקושי הבנה המה ומצאתי שכבר העיר עלי' בס' חסדי דוד על התוספתא ויש מלין בפי ליישבה ע"ד הפלפול אך הנני עומד כעת בענינים אחרים. ויתר דברי פלפולך ראיתי כי על אדני השכל מיוסדים כולם מחמדים ורק לפי שבענינים האלה כבר הארכתי במקומות מפוזרות בחי' כמעט על כל קוץ כו' בדברים חריפים ונשגבים תל"י לכן מנעתי מהרבות עוד שיח הפעם והי' כאשר יבאו דבריך אלי בענינים חדשים ומועילים הנני להשיבך ברצה"י כיד ה' הטובה עלי דברי ב"ד אוהבך מקרב ולב עמוק: סי' מז רמב"ם פ"ג מה' קידוש החודש הלכה ה' בראשונה היו מקבלין עדות החודש בכל יום שלשים פ"א נשתהו העדים מלבא עד בין הערבים ונתקלקלו במקדש ולא ידעו מה יעשו אם יעשו עולה של בה"ע שמא יבאו העדים וא"א שיקריבו מוסף היום אחר תשבה"ע עמדו ב"ד והתקינו שלא יהיו מקבלים עדות החודש אלא עד המנחה כדי שיהא שהות ביום להקריב מוספין ותשבה"ע ונסכיהם ע"כ ע' בלח"ח שתמה על רבינו דבגמ' קא' שהי' הקלקול בשיר ח"א של"א שירה כל עיקר וח"א שאמרו שיר של חול עם תשבה"ע אבל הקלקול בהקרבת המוסף לא נזכר בגמ' ומה ראה רבינו ז"ל על ככה לכתוב טעם שלא נזכר בגמ' והניח בצ"ע. ונלפענ"ד בישוב דבריו ז"ל דהנה באמת הקשו בתוס' ר"ה שם אמאי לא חשיב קלקול של מוסף שלא הקריבו מוסף של ר"ח שאחר התמיד א"י להקריבו וכ"ת דמעלה ומלינה בראשו של מזבח דעלי' השלם ל"ש אלא בהקטרה ואין מקטיר עד למחר הניחא למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח אלא למ"ד מועלת מא"ל וליישב קושי' התוס' אמינא בשנקדים לבאר דברי הש"ס פסחים נ"ט ע"א ת"ר אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד כו' ואין לך דבר שמתעכב אחר תשבה"ע אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בע"פ שטובל שנית ואוכל את פסחו לערב ר' ישמעאל בנו של ריב"ב אומר אף מח"כ בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שי"ב כרת וידחה עשה דהשלמה שא"ב כרת אלא לר"י בנו של ריב"ב מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה אמר רבינא א"ר חסדא הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה ר"פ אמר אפ"ת בחטאת בהמה מעלה ומלינה בראשו של מזבח ופירש"י כדכתיב והקריבו לפני ה' וכפר עלי' ולמחר יקטירה לאחר תמיד של שחר ולינה אינה פוסלת בראשו של מזבח כדא' בזבחים פ' המזבח מקדש לד"ה דלא ירדו ע"כ והקשו המפורשים דהא אי נימא לינה מועלת בראש המזבח א"כ בודאי אסור להעלות על המזבח ולהביא לאיסור לאו דלא ילין ולפוסלן דהא דלד"ה לא ירדו היינו אחר שכבר עלו דהמזבח מקדש פסולין אבל לכתחלה בודאי אסור להעלות ולהביאם לידי פסול דהא אם ירדו לא יעלו וא"כ מאי בעי רש"י בזה דכתב לד"ה לא ירדו הא ר"פ ע"כ לא אתי כמ"ד לינה מועלת בראש המזבח דלדידי' אסור להעלות וגם לפי"ז צריך להבין דא"כ במאי פליג ת"ק עלי'