זוהר הרקיע, מצוות עשה פא

דמי כופר תשקול. והמסית תסקול. ביען הרים קול. לעבדה לאחרים:

מצות עשה לדורות היא לתת מחצית השקל בכל שנה שנא' ונתנו איש כופר נפשו ליי' והיות מצוה זו לדורות מפורש היא בדברי הימים בענין יואש מלך יהודה ששם כתוב מדוע לא דרשת על הלויים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד יי' ונאמר עוד ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא את משאת משה עבד האלהים על ישראל במדבר ומה שאמר בעזרא והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה כבר פרשו בגמ' דבני מערבא שהשקל בימי עזרא היה שלשים גרה ושלישיתו הם עשר גרות מחצית השקל שהיה בימי משה ובפ"ק מבתרא אמרו בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו וכן מפורש זה בשקלים ירושלמי. ומה שהזכיר המשורר ז"ל והמסית תסקול כבר טרח מפרש האזהרות ז"ל לתת טעם למה פרט אותו יותר משאר הרוגי ב"ד ולא מצאנו בו טעם נכון והרז"ל לא הביאה במנין, וממה שכתוב כי יסיתך אחיך בן אמך דרשו באחרון מקדושין רמז ליחוד דעריות ואמרו בפ' ב' (מעריות) [מע"ז] שאסורו הוא מן התורה, ואם כן הוא עשה בלאו הבא מכלל עשה:

והמסית הסמך היא דגושה שכן כתיב הנה ברוך בן נריה המסית אותך:

לעבדה הוא מקור כמו לקרבה אל המלאכה: