זוהר הרקיע, מצוות עשה עב

והיסט ושוכבת. ומקרה מחשבת. וייבום נעזבת. ואגרת פורים:

טומאת היסט היא שיהיה זב בכף מאזנים וכלים בכף אחרת והיסטן הרי הם טמאים:

ושוכבת פי' שהאשה ששכב איש אותה היא טמאה מגזרת הפסוק אע"פ שטומאת בית הסתרים אינה טומאה חדוש הוא שתקבל טומאה אע"פ שלא פלטה שכבת זרע. ואמר שוכבת ולא נשכבת כבר מצינו לשון זה באשה הן שכבתי אמש את אבי והיתה נשכבת. או יהיה פי' ושוכבת על משכב הזבה שהוא אב הטומאה וזה יותר נכון:

ומקרה מחשבת. וכן הרואה קרי הוא טמא ואמרו מחשבת לפי שעל ידי הרהור אדם בא לידי טומאה כאמרו ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה. והזרע עצמו טמא:

וייבום נעזבת מצות עשה לייבם אשת האח שמת בלא בנים שנאמר יבמה יבא עליה וכבר אמרו יבמה יבא עליה מצוה ולי נתוספה מצות עשה א' והיא מ"ש בא' מיבמות (י"א) הבא על יבמתו צרתה קיימא עליה בעשה וזה העשה הוא לאו הבא מכלל עשה יבמה יבא עליה ולא עליה ועל צרתה. וכן כתב הרז"ל בחיבורו הגדול (פ"א מיבום הלכ' י"ב ע"ש ותבין) ודומה זה לאוכל צלי מבעוד יום שמנאו הרמב"ן ז"ל. ויש מפרשים שהעשה הזה הוא מצוה ממה שכתוב אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה ואם כן הדבר פשוט הוא שתכנס זאת המצוה במנין המצות כשאר לאו הבא מכלל עשה. ואמרו נעזבת מילדיה ומאישה שאינה קרויה נעזבת בזולת זה:

ואגרת פורים מצוה מדברי סופרים והגאון ז"ל הוא מונה אותה. והרז"ל חולק עליו. וכבר כתבתי זה: