זוהר הרקיע, מצוות עשה נט

להנעים חומשים. וגם להיות קדושים. ולטבול נפרשים. בעתים נגזרים:

יש מפ' מצות כתיבת התורה אשר כבר כתבתיה למעלה ופי' חומשים חמשה חומשי תורה שיכתבם בנעימות אבל הגאון ז"ל כתב השבת אבדה ושלום גזל וה' חומשים וג' אלה הם במשנה בפרק הזהב (נ"ה ב) ויהיה אם כן פי' זה לשלם ה' חומשים כמו שמנאם שם הא' האוכל תרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי וחלה ובכורים מוסיף חומש וכן מנאה הרז"ל לזו במנין המצות. השני הפודה נטע רביעי ומעשר שני שלו מוסיף חומש כו', הד' הנהנה מן ההקדשות מוסיף חומש וזה כלל הרז"ל עם האוכל תרומה. החמישי הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו מוסיף חומש ואלו האחרונים לא באו במנין פרטי לפי שהן דקדוקין וחלקים למצות אחרות וימנו הכללים ולא החלקים כמו שהוא נודע מהשרשים:

וגם להיות קדושים. הרז"ל תפש על הגאון ז"ל על אשר מנה קדושים תהיו ואמר שזו היא מהמצות הכוללות התורה שאין ראוי למנותן וכן אמרו בספרא קדושים תהיו פרושים והרמב"ן ז"ל למד עליו זכות שהוא לא מנה קדושים תהיו אלא והתקדשתם ופירש שזו אינה מצוה כללית אלא מצוה פרטית לפרוש מאכילת שרצים ורמשים שכן כתיב והתקדשתם ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ ולפי זה המופרש מאכילתם מקיים מצוה מיוחדת בהן והיא מצות הקדושה הזאת אבל במנין המצות הסכים עם הרז"ל. ואני חושב שהגאון ז"ל רצה להכניס נטילת ידים במנין המצות כמו מקרא מגלה ונר חנוכה מפני שאנו מברכין עליהם אשר קדשנו במצותיו וצונו והרז"ל הקשה עליו למה לא מנה נט"י ועירוב שאנו מברכין עליהם והרמב"ן ז"ל למד עליו זכות שכיון שמנה אוכל תרומה בטומאה לא היה לו למנות נטילת ידים שהם משום סרך תרומה גזרו עליהם וזה הטעם נתן לעירוב שהוא בכלל מצות שבת שלא נבוא להוציא מרשות לרשות ובמצות עירוב אפשר שהוא כדבריו אבל בנטילת ידים לפי שזה חולין וזה תרומה אני אומר שהוא כתב והתקדשתם מפני נטילת ידים כי מכאן דרשו ז"ל והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים בפרק ח' מברכות (נ"ג ב). וכבר כתבתי מצות קדושים יהיו דכהנים שאפשר למנותה ושמא אליה נתכוון הגאון ז"ל:

ולטבול נפרשים בעתים נגזרים. כשיטבול הטמא בעת קבוע לו או בו ביום או ביום השביעי כפי מה שהוא נגזר בתורה קיים מצוה על כן אנו מברכים על הטבילה. ויש מי שאומר בתלמוד טבילה בזמנה מצוה ולדבריו ראוי למנות מצוה זו כשאר מצות התלויות בזמן הזה ולדברי האומר שאין טבילה בזמנה מצוה מכל מקום כיון שאי אפשר לו לאכול בקדשים ולבא למקדש עד שיטבול א"כ דין זה מצוה הוא וכן כתב הרז"ל: