זוהר הרקיע, מצוות עשה מח

ונשלח שלוח. להקטיר ולמלוח. לכפר ולסלוח. פשעים נעתרים:

הקטרות ומליחות יציקות בלילות מליקות קבלות קמיצות הם מעבודות המסורות לבני אהרן כמו הפתיתות שזכר ושם פירשתי והם דברי ר' שמעון אבל רבנן החולקין עליו אין להם שיהיו מעבודות המסורות לכהונה יציקה ובלילה דמקמיצה ואילך מצות כהונה כמו שהוא מוזכר בשני ממנחות. להקטיר היא הקטרת האברים וקומץ המנחה על אש המערכה ואינו ענין א' עם והגש מוקטרים כמו שחשב מפרש האזהרות. ולמלוח היא מצות עשה למלוח הקרבן. ומה שאמר ונשלח שלוח הוא ממה שאמרו בנדרים (ל"ה ב) וקידושין ויומא הני כהני שלוחי דרחמנא הם:

לכפר ולסלוח פשעים נעתרים. כי במעשה העבודות הם מתכפרים פשעים כבדים: ולשחוט פר ויובל. אינו מעבודות המסורות לבני אהרן שמקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בזר וכן בגמ' חולין כשמנו ט"ו עבודות לא מנו שחיטות אע"פ שהגאון ז"ל מנאן לא לענין שיהיו כשאר עבודות המסורו' לכהנים אלא שחיטת קדשים היא אצלו מצוה נמנית אעפ"י ששחיטת חולין אינה נמנית אצלו: ולקמוץ אזכרים הוא קומץ הלבונה שנאמר את אזכרתה. ויש בזה מצוה אחרת נמנית והיא שיהיו הכהנים עובדים במשמרות שנאמר ובא הלוי וגו' ושרת וכתוב שם לבד ממכריו על האבות מה מכרו האבות זה לזה טול אתה שבתך ואני שבתי וכן פי' אונקלוס. והרמב"ן ז"ל מפקפק לחלק מצוה זו לשלשה מצות האחת שיעבדו הכהנים בכל אוות נפשם. השנית שיהיו בין כהנים בין לויים ממונים איש איש על עבודה ידועה לו. השלישית שימכרו שבתותיהם זה לזה אבל במנינם הוא מסכים עם הרז"ל שהיא אחת והמשורר שכח כמה מצות נמנות התלויות בבני אהרן להבעיר אש על המזבח שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח ובביאור אמרו אעפ"י שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט והשנית להרים הדשן בכל יום מעל גבי המזבח שנאמר ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן. והשלישית משא הארון בכתף שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. והרז"ל סובר שזאת המצווה ללויים היתה במדבר לפי שהכהנים מעטי המספר אמנם לדורות היא לכהן. והרמב"ן ז"ל כתב שמצוה זו לבני קהת בכלל היו לויים או כהנים כי כלם בני קהת הם והביא הרבה ראיות לדבריו והארכתי יותר במצות לא תעשה. והרביעית היא שמירת בית המקדש שנאמר ושמרו את משמרת אהל מועד. ובמכילתא אמרו אין לי אלא בעשה בל"ת מנין [ת"ל] ושמרתם. והחמישית לעבוד שבט לוי בעבודות המיוחדות להם בנעילת שערים ושיר שנאמר ועבד הלוי ואמרו בספרי שומע אני אם רצה יעבוד ואם לא רצה לא יעבוד תלמוד לומר ועבד הלוי. וכל אלו המצות מנאם הרז"ל. ואני לעניות דעתי יש לי מצוה אחרת באה במנין לא זכרה אחד מהראשונים ז"ל והיא שיהיו הכהנים בשעת עבודתם שלמים ביופי ובנוי ולא יהיה בהם בתמונת גופם דבר יוצא ממנהג יצירת האדם וזו מצות עשה היא וזהו שאמרו בבכורו' (מ"ג) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן איש שהוא שוה לזרעו של אהרן כלומר מצות עשה שכהן יהיה שוה בתכונת איבריו לזרע אהרן ואם אינו שוה אעפ"י שאין בו מום אם עבד עובר בעשה. ואמרו שם מאי איכא בין שאינו שוה לזרעו של אהרן למשום מראית העין איכא עשה כלומר שלעבוד לאיש ההוא ששוה בזרעו של אהרן יש עשה ואם אינו כן עבר בזה העשה אעפ"י שאין עבודה זו מחוללת [כמו] לבעל מום וזכינו בזאת המצוה: