זוהר הרקיע, מצוות עשה מז

וידע העתים. לטהר סות ובתים. ופתות הפתים. והגש מקטרים:

צריך הכהן לידע באיזה שבוע יטהר הבגד או הבית ומפרש האזהרות לא פירש כן. והם שתי מצות נמנות אחת טהרת הבגד וטומאתו. והשנית טהרת הבית וטומאתו. והרמב"ן ז"ל אינו מונה שום טומאה כמו שנזכיר דעתו ז"ל וכל מה שבא בשתי מצות אלו מדקדוקיהן אינו נמנה במנין פרטי כי לא ימנה כי אם הכלל כמו שפי' זה הרז"ל בשורש השביעי. סות הוא בגד ומענין דם ענבים סותה. והרמב"ן ז"ל הוסיף בזה מצוה שלא להנות מבגד שנטמא בנגע ואמרו בספרא צרעת ממארת תן בו מארה אל תהנה בו אין לי אלא מוחלט מוסגר מניין ת"ל כי צרעת וכו' והנהנה ממנו או מאבני בית המנוגע עובר בזה העשה שכן אמרו בירושלמי דשביעית אבנים המנוגעות שעשאן סיד אסורות דכתיב צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה בו ואומר הרז"ל כי זה אינו בכלל טומאות הבית והבגד אבל הוא דין מיוחד כמו ישיבת המצורע בדד שמנאו הרז"ל ואינו נכלל בדין טומאת המצורע ונראה לו ז"ל שקל וחומר הדברים בזה:

ופתות הפתים הגאון ז"ל מנה היציקות והבלילות והפתיתות מליחות והגשות ותנופות לפי שהן מצות תלויות לבני אהרן וכאמרם ז"ל (מנחות י"ח ב) מנין לרבות חמש עשרה עבודות היציקות והבלילות כו' ת"ל המקריב את דם השלמים מבני אהרן עבודה המסורה לבני אהרן כל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה. וכל אחת מאלו העבודות כשהכהן עושה אותה עושה מצוה אבל המצוה בבעל החטא שיקריב על חטאו קרבן פלוני אינו מונה והרז"ל תפס עליו ואמר כי אלו הן חלק מצוה ואין ראוי למנותה כי אם הכלל והוא ז"ל הוא כולל כל אלו העבודות בה' מצות. מעשה העולה. מעשה החטאת. מעשה האשם. מעשה השלמים ומעשה המנחה ודעת הרמב"ן ז"ל הוא שלא נמנה אלו המעשים מצוה לפי שזה הוא תשלום מה שנצטווינו להביא עולה או חטאת או שלמים או מנחה וצריך לפרש איך יהיה מעשה כל א' מהם. ואחר שמנינו מצות הבאתם איך נמנה מצות עשייתם. ומ"מ כתב הרז"ל כי הקרוב אליו יותר שנמנה כל מעשה הקרבנות א' אין הפרש לכהן שיעשה חטאת ואשם או עולה ושלמים ונצטוו כל זרע אהרן בעבודתם מצות עשה א' שנ' ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהנתכם ומ"מ במנינם הוא מסכים עם הרז"ל. ואני לעניות דעתי נ"ל כדעת הגאון ז"ל שהרי בגמ' חולין ובגמרא מנחות כשמנו חמש עשרה עבודות המסורות לבני אהרן מנו עמהן נשיאות כפים ומליחת קרבן והשקאת סוטה ועריפת עגלה ערופה וטהרת מצורע ואינך מצות נמנות לדעת כלן שהיציקות והאחרו' הן מצות נמנות ובספרא מצאתי זאת תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות שיטענו שמן ולבונה א"ר עקיבא מה מצינו שלא חלק הכתוב בין מנחת חוטא של ישראל ובין מנחת חוטא של כהנים לבל תתן כך לא נחלוק בין מנחת נדבה של ישראל למנחת נדבה של כהנים ליתן. א"ל ר' חנינא בן יהודה וכי מה ראיה לא תתן לאו לתתן עשה הרי שנתינת השמן והלבונה היא מצות עשה כדעת הגאון ז"ל:

והגש מוקטרים הוא בכלל עבודות הכהונה ההגשות בקרן דרומי מערבי בחודו של קרן והמשורר שכח להקריב ב' תמידין בכל יום ומנאה הרז"ל מצוה א' אבל הרמב"ן ז"ל הוא מונה אותה ב' מצות א' בבקר וא' בערב וכן מונה ק"ש שתים כמו שכתבתי: