זוהר הרקיע, מצוות עשה כה

ותלמוד ותלמד. והוריך תכבד. ותשיב כלי אובד. ותקדיש מבוכרים:

כמו שהתורה כפלה הצווי בלמוד התורה. כן המשורר כפל זה פעמיים אמר למעלה דבריו שים מרפא. אמר עוד ושננתם תמיד. וכאן אמר ותלמוד ותלמד ואין בכל זה כי אם מצות עשה אחת באה במנין והיא מצות תלמוד תורה לו ולבנים ולתלמידים הקרויים בנים. והרמב"ן ז"ל הוסיף מצוה לברך על התורה לפניה מן התורה שנ' כי שם יי' אקרא הבו גודל לאלהינו וכן אמרו בירושלמי. וכתב הרז"ל שאין ראוי למנות הקריאה עם הברכה מצוה אחת כמו שמקרא בכורים אינו נמנה אחת עם ההבאה וספור יציאת מצרים עם אכילת הפסח:

והוריך תכבד בתיבת הוריך כלל האב והאם ומן התורה יש בכלל זה אשת האב ובעל האם ואחיו הגדול שהרי בכתובות (ק"ג) בצואת רבינו הקדוש לבניו הזהרו בכבוד אמכם הקשו דאורייתא היא דכתיב כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זה בעל אמך ואו יתירה לרבות אחיך הגדול הנה נתבאר כי כבוד אשת האב ובעל האם ואחיו הגדול הוא מן התורה אבל לא ימנה כל א' מצוה אלא אחת לפי שאין כבוד אשת האב ובעל האם מן התורה אלא בחיי האב והאם כמו שזכרו שם כי הכל הוא מפני כבוד האב והאם ואינו אלא מצוה א' ואם כן רבוי ואו יתירה לאח הגדול הוא מענין רבוי את לאשת אב ובעל האם שיהיה בחיי האם. א"כ הכל הוא חוזר לכבוד האבות שהאב הוא מצטער כשבנו הקטן אינו מכבד לאחיו הגדול והכל הוא מצוה א' ואם יהיה כבוד האחים אף לאחר מיתת האבות היה מצוה נוספת על כבוד האבות עם כל זה לא ראינו מי שהכניסה במנין. וסובר הרמב"ן ז"ל שמפני כך לא מנאוה לפי שאין רבוי ואו כרבוי את שרבוי את הוא עיקר דרשה מן התורה ורבוי ואו אינו אלא אסמכתא דקיימא לן כמאן דלא דריש וו' ומ"מ הסכמת כלם שהאב והאם אינן נמנין אלא מצוה אחת כיון שבדבור אחד באה המצוה בהם ולפי זה אין אנו צריכין לטרוח ולבקש טעמים מפני מה לא מנו כל המתרבים עמהם שמצוה אחת הוא במולידים ובמתרבים עמהם מרבוי הכתוב. וכן מנינו השבת גזל ועשק ופקדון א' וקימה והידור שיבה וזקן א' וכן כתבתי בשרשים:

והשיב כלי אובד במכילתא אמרו בהשבת אבידה מצינו למידין שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה. וכן בא בגמ' (ב"מ ל"ב) השבת אבידה עשה ולא תעשה הוא ודנו שומר אבידה כשומר שכר מפני שהוא פטור מלתת פרוטה א' לעני להיותו עוסק במצוה ופטור מן המצוה ובספרי אמרו כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו מצות עשה. וכבר כתבתי בשרשים למה יצאת מצוה זו מכלל השבת גזלה להיות נמנית לבדה:

ותקדיש מבוכרים לקדש בכור בהמה טהורה. ולדברי הרמב"ם ז"ל אין מצוה זו נוהגת אלא בארץ. ולדברי הרמב"ן ז"ל נוהגת בין בארץ בין בח"ל והאריך בזה בהלכות בכורות: